האזהרה הירדנית המתוקשרת לגבי פעולות ישראל בהר הבית הינה הפגנת שרירים הנובעת מהלחץ שבו נתונה ממשלת ירדן מצד האסלאם הקיצוני.
ישראל צריכה להתנהל בחוכמה מול הביקורת הירדנית ולא לסכן את הסכם השלום עמה.
הכתובת הייתה על הקיר, כמו בכל שנה בחג הפסח ובחול המועד, הגורמים הפלסטינים הקיצונים נרתמו מחדש למסע הסתה נגד ביקורי יהודים בהר הבית כשהם ממחזרים עוד פעם את השקר החדש-ישן כי "הר הבית בסכנה".
המראה של עשרות אלפי יהודים זורמים דרך סימטאות העיר העתיקה ושעריה לכיוון הכותל המערבי, במהלך חג הפסח ובעיצומה של "אינתיפאדת הסכינים", מרתיח את דמם של הפלסטינים מכיוון שהמסר מחלחל לתודעתם הוא כי האלימות והטרור לא הצליחו למנוע את הנוכחות היהודית בעיר העתיקה בירושלים וגם את הביקורים, בהתאם לסטטוס קוו הנהוג מאז מלחמת ששת הימים, בהר הבית.
משטרת ישראל נערכה מראש ובהתאם לאפשרות שגורמים אסלאמיים קיצוניים ינסו להתסיס את הרוחות בהר הבית כדי לשפוך עוד דלק על מדורת האינתיפאדה ולהגדילה מחדש.
אולם, ירדן הפתיעה באזהרה ששיגר מחמד אלמומני, דוברה של ממשלת ירדן, דרך אמצעי התקשורת, מפני ההשלכות המסוכנות של פעולות ישראל בהר הבית.
האזהרה הירדנית הפומבית באה שבועיים לאחר הודעה של ראש הממשלה הירדני עבדאללה א-נסור כי ירדן מוותרת על התקנת 55 מצלמות בשטח הר הבית שאמורות לפקח על הנעשה, מסביב לשעון, בהתאם לסיכומים בין ראש הממשלה נתניהו, המלך עבדאללה ושר החוץ האמריקני ג'ון קרי מלפני כמה חודשים.
ירדן התקפלה ונסוגה מהסיכומים האלה לאחר לחץ שהופעל עליה מצד הפלסטינים, מהרש"פ, מתנועת חמאס ומהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בראשותו של השיח' ראא'ד צלאח.
למרות שהפיקוח על הנעשה במתחם הר הבית היה אמור להיעשות במערכת מצלמות ירדנית שתשדר את הצילומים לחדר פיקוח בעמאן, הפלסטינים טענו כי ישראל תתחבר למצלמות ותשתמש בצילומים כדי לעצור פלסטינים ולהעמידם לדין.
ברור כי הפלסטינים חששו שהתקנת המצלמות תחשוף את הפרובוקציות שלהם בהר הבית, את מערכת ההסתה, את פעילות ארגון "אלמוראבטון" נגד המבקרים הישראלים בהר הבית ואת החדרת האבנים ובקבוקי התבערה למקום כדי להתעמת עם כוחות הביטחון של ישראל.
ממשלת ירדן יודעת היטב מה באמת מתרחש בהר הבית ומי מלהיט שם את האווירה ומאילו סיבות, אולם היא חייבת לשמור על מעמדה המיוחד, המוגדר בהסכם השלום עם ישראל, כאפוטרופוס של המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות בהר הבית.
לכן, צריך להסתכל על ההצהרות הירדניות מתוך ההקשר הזה, האזהרה של דובר ממשלת ירדן לממשלת ישראל היא "הפגנת שרירים" ירדנית כדי להדוף את הביקורת האסלאמית הקיצונית המופנית אליה בנושא הר הבית ובעניין יחסיה עם ישראל.
אסור שישראל תעבור לסדר היום בעניין ההצהרות הירדניות שעלולות להלהיט את הרוחות, היא צריכה להבהיר לירדן, בערוצים השקטים, את מורת רוחה מההצהרות האלה ולדרוש את הפסקתן אולם הן אינן מעידות על שינוי בעמדתה של ירדן.
ההצהרות האלה נשמעו גם בשנים עברו ואין בהן חדש, מדובר בכסת"ח ירדני נוכח הלחצים האזוריים והפנימיים בתוך ירדן עצמה לגבי הנעשה בהר הבית.
בסופו של דבר ירדן מתנהלת בעניין הר הבית בהתאם להבנות מאחורי הקלעים שיש בינה ובין ישראל וארצות הברית, ירדן היא מדינה ריבונית שמכבדת את הסכם השלום עם ישראל ונלחמת בטרור האסלאמי הקיצוני.
צריך לזכור פרט חשוב, הגבול הארוך ביותר של ישראל עם מדינה ערבית הוא הגבול עם הממלכה ההאשמית והיא מקפידה שלא לאפשר לשום גורם טרור לחדור ,דרך הגבול הזה, לשטח ישראל.
בשורה התחתונה, לירדן ולישראל יש אינטרס משותף שהשקט יישמר בהר הבית בניגוד לגורמים הפלסטינים הרוצים לשמור על מצב של מתיחות קבועה בהר הבית כדי לנסות ולסלק את הנוכחות הישראלית במקום, הם גם לא רוצים שום השפעה של ירדן על המתרחש במתחם.
בחודשים האחרונים, מאז פגישת ראש הממשלה נתניהו עם המלך עבדאללה וההגעה להסכמה על הצבת מצלמות במתחם הר הבית, הייתה רגיעה יחסית במצב במקום.
לכן, האינטרס הישראלי כרגע איננו להתעמת באופן פומבי עם ירדן לגבי הנעשה בהר הבית, ישראל צריכה לפעול להרגעת הרוחות כדי שלא לספק תחמושת למתקפה הארסית והשקרית של הגורמים האסלאמיים הקיצוניים.
ספק רב אם ירדן תחזור בה מהחלטתה להקפיא את התקנת המצלמות בהר הבית, העיתוי איננו מתאים כעת, אין להתרגש מכך, צריך לגלות אורך רוח ולדרוש את התקנתן במועד המתאים.
ישראל נהגה בהתאם לסיכומים שהושגו בתיווך אמריקני ואם ירדן היא זו שנסוגה מהם הרי שהיא זו שמפרה את הסיכומים.
הר הבית הפך למוקד חיכוך דתי ופוליטי תמידי בין ישראל לפלסטינים, הגורמים האסלאמיים הקיצונים מנצלים את חגי ישראל כדי להגביר את ההסתה ולנסות להדיר את רגליהם של היהודים מהר הבית, ישראל חייבת לשמור על הסטטוס קוו במקום אך באותה העת גם לא לסכן את הסכם השלום עם ירדן ולא להחריף את היחסים עמה.
ההתנהלות המדינית מולה חייבת להתנהל מאחורי הקלעים בצורה מושכלת, ללא עימותים פומביים, גם אם לפעמים ישראל נאלצת לספוג ביקורת בלתי צודקת מצד ירדן.
