המחאה בסוריה אינה רק נגד ההתייקרות אלא נגד הדרך שבה השלטון החדש מנהל את המדינה ומחלק את משאביה. הנשיא אחמד א-שרע נדרש להוכיח שהבטחת השינוי אינה מסתיימת בהחלפת השלטון, אלא מגיעה גם אל הכיס של האזרח הסורי.
המחאה בסוריה אינה רק נגד ההתייקרות אלא נגד הדרך שבה השלטון החדש מנהל את המדינה ומחלק את משאביה. הנשיא אחמד א-שרע נדרש להוכיח שהבטחת השינוי אינה מסתיימת בהחלפת השלטון, אלא מגיעה גם אל הכיס של האזרח הסורי.
הצטרפותו של יאסר עבאס לצמרת פת״ח מסמנת את כניסתו למאבק על היום שאחרי אבו מאזן. בגיבוי אביו הוא בונה לעצמו קשרים ומעמד, אך מתמודד עם התנגדות בצמרת התנועה, עם חוסיין א־שייח' ועם שאלת הלגיטימציה הציבורית. עזה עשויה להיות עבורו הזדמנות לבנות בסיס כוח עצמאי, אך גם זירה שבה מוחמד דחלאן עלול לחסום את דרכו.
גורמי ביטחון אומרים כי התגובה של חמאס לחיסולים השתנתה דרמטית, וארגון הטרור מסתפק בהודעות אבל ללא איומים בנקמה ופעולות צבאיות
ישראל מחזיקה במידע, במודיעין ובחומרים רבים כדי להילחם במערכה התודעתית נגדה, אבל היא עדיין פועלת בעיקר במגננה. גורמים מדיניים וביטחוניים בכירים מציעים להקים מערך תודעה לאומי שירכז את היכולות ויעבור מהתגוננות ליוזמה התקפית.
החלטת וושינגטון שלא להעניק לאבו מאזן אשרת כניסה לארה"ב כדי לנאום באו"ם היא מסר מדיני לרש"פ ובירושלים מרוצים מההחלטה.
החות'ים מכחישים שניסו לפגוע בעיר מכה הקדושה לאסלאם, אך עצם האירוע מאפשר לסעודיה להציג את המערכה כמאבק על הגנת המקומות הקדושים ולגייס לצידה את העולם המוסלמי.
איראן מפעילה במקביל את ערוצי התיווך ומכינה את עצמה למערכה נוספת נגד ארה"ב וישראל, סעודיה חוששת להפוך ליעד של התגובה האיראנית וטראמפ מנסה לשמור לעצמו את שתי האפשרויות, משא ומתן או מתקפה.
ההתקדמות של החות'ים לעבר באב אלמנדב מעניקה לטהרן מנוף לחץ נוסף על ריאד, מאיימת על נתיבי האנרגיה ומציבה את סעודיה מול חזית דרומית חדשה.
החות'ים מאתגרים את "ברית מכה", מאיימים על סעודיה וסוגרים את מיצר באב אלמנדב, ריאד דורשת מבעלות בריתה החדשות לעבור מהצהרות למעשים, אך טורקיה ופקיסטן נזהרות מהסתבכות צבאית מול איראן.
מיצר הורמוז, מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן והעלייה במעמדה האזורי של הסולטנות מציבים את מסקט בעמדה חסרת תקדים, לא רק כמתווכת בין יריבים אלא כשותפה מרכזית בעיצוב הסדר הביטחוני והכלכלי החדש במפרץ.
המלחמה והאיומים על נתיבי השיט דוחפים את מדינות המפרץ לבחון מחדש את אסטרטגיית ייצוא הנפט שלהן
המלחמה חשפה את מגבלות הכוח האמריקני, חיזקה את מעמדה האזורי של איראן וערערה את תחושת הביטחון שעליה נשענה המערכת האסטרטגית של מדינות המפרץ במשך עשרות שנים.
האיום של טראמפ על סולטנות עומאן מציף את המאבק על עצמאותן המדינית של מדינות המפרץ ומחדד את המתח בין מדיניות האיזון של עומאן לבין הניסיון האמריקני לגבש חזית אחידה מול איראן.
חזבאללה חושש שישראל מציבה לו מלכודת,תגובה צבאית עלולה להביא למערכה רחבה ולהעניק לנתניהו הישג ערב הבחירות, בעוד שהבלגה מצידו עלולה להעמיק את תחושת התבוסה ולכרסם בכוחו בלבנון.
הכיבוש המוצלח של רכס עלי טאהר בלבנון על ידי צה"ל ממחיש את השינוי במאזן הכוחות בדרום לבנון, חזבאללה מאבד בזה אחר זה את הנכסים שעליהם בנה את תפיסת ההרתעה שלו בעוד ישראל מקבלת קלף צבאי ומדיני חדש מול הארגון, לבנון ואיראן.
מאחורי המאבק בין ישראל לחזבאללה על השליטה ברכס עלי טאהר מסתתר מאבק גדול בהרבה, האם ישראל תכתיב את המפה הביטחונית החדשה של דרום לבנון, או שחזבאללה יצליח לבלום אותה.
הצהרתו של מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, עשויה לסמן שינוי בגישת הארגון כלפי סוריה מאז נפילת משטר אסד. גורמים ביטחוניים מעריכים כי הארגון מבקש להפחית את הלחץ המופעל עליו ולמנוע פתיחת חזית נוספת מול דמשק.
המחאה בסוריה אינה רק נגד ההתייקרות אלא נגד הדרך שבה השלטון החדש מנהל את המדינה ומחלק את משאביה. הנשיא אחמד א-שרע נדרש להוכיח שהבטחת השינוי אינה מסתיימת בהחלפת השלטון, אלא מגיעה גם אל הכיס של האזרח הסורי.
הצבא הסורי החדש נבנה מתוך הפלגים שהפילו את בשאר אסד, אך השאלה המרכזית מבחינת ישראל היא מי ישלוט בו, א־שרע מנסה להפוך יותר מ־130 מסגרות חמושות לצבא לאומי אחד, אך יוצאי "תחריר א־שאם" ממשיכים להחזיק במוקדי כוח מרכזיים וטורקיה מעמיקה את השפעתה על בניית הצבא.
התקיפה הישראלית בשדה התעופה באבו א-דוהור היא רק סימפטום למאבק גדול בהרבה, מי ישלוט בסוריה, מי יבנה את צבאה ומי יעצב את מאזן הכוחות במזרח התיכון בעידן של נסיגה אמריקנית.
ההגמוניה האיראנית נחלשת, טורקיה הופכת לציר אזורי מרכזי, ישראל מרחיבה את השפעתה ובין המעצמות האזוריות מתעצבת מערכת חדשה של בריתות ואינטרסים.
מאחורי מאמצי הפיוס של מצרים בין הרש"פ לחמאס מתנהל מאבק על מועד הבחירות ועל השליטה העתידית בעזה, כאשר בפת"ח חוששים מתבוסה מול חמאס ומעריכים כי עבאס ייאלץ לדחות את הבחירות ברגע האחרון.
הברית הביטחונית בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן מציבה את מצרים בפני דילמה אסטרטגית, להשתלב במערכת הביטחון האזורית החדשה או לשמור על המסורת המצרית של הימנעות מבריתות צבאיות. בינתיים קהיר מעדיפה להשאיר את כל האפשרויות פתוחות
הברית הצבאית המשולשת בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן אינה רק הסכם הגנה, היא משקפת את השינוי במאזן הכוחות האזורי ואת היחלשות מעמדה המסורתי של קהיר.
קהיר מגבירה את הלחץ על נתניהו ומגייסת את ארה"ב, קטאר וטורקיה לקידום השלב השני בעזה, אך בישראל מתעקשים: פירוק חמאס מנשקו הוא תנאי למעבר לשלב הבא.
הלחץ הציבורי יביא לחקירתו של ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן במשטרה בחשד לסחיטה באיומים, אך ספק רב אם המערכת המשפטית תעמיד אותו לדין.
ממשל ביידן נתקל בהתנגדות של ממשלת נתניהו ושל הרש"פ להקים "רש"פ מחודשת" שתשלוט ברצועת עזה אחרי המלחמה. הממשל מנותק מהמציאות, גם ישראל וגם הרש"פ אינן מקבלות את החזון שלו לגבי עתיד רצועת עזה ומחמוד עבאס חושש לאבד את שלטונו.
הטיפול בנושא שחרור החטופים שבידי חמאס הוא שערורייתי,ראש המוסד לשעבר יוסי כהן נדחף לנושא ומנהל מו"מ במקביל לראש המוסד דוד ברנע שהוסמך רשמית לתפקיד.
להערכת גורמים פוליטיים, יוסי כהן פתח בקמפיין לראשות הממשלה מתוך הנחה שבסיום המלחמה נתניהו יירד מהבמה הפוליטית.
בני גנץ ניסה לצוד שתי ציפורים באבן אחת בפגישתו עם יו"ר הרש"פ, להכשיר את הקרקע לתהליך מדיני עם הפלסטינים ולמצב את עצמו כמנהיג גוש השמאל מרכז. פגישת גנץ עם אבו מאזן היא חשובה לחידוש ההידברות בין ישראל לרש"פ והיא מהווה גם ציון דרך בקרב על ראשות מחנה השמאל מרכז.
הסנקציות החדשות נגד בכירי הארגון מסמנות שינוי אסטרטגי במדיניות האמריקנית , ממאבק בטרור למאבק בתשתית האידיאולוגית והכלכלית של האסלאם הפוליטי
גורמים בכירים בישראל חוששים מהחמצת ההזדמנות ההיסטורית להחלפת משטר ההיאתולות אם טראמפ לא ינצל את המשבר הנוכחי וימנע מתקיפה באיראן.
רזא פהלוי נתפס כדמות סמלית להנהגה חלופית, ישראל וארה״ב מעדיפות מעבר הדרגתי של השלטון עם שמירה על תעשיית הנפט כדי למנוע כאוס, זליגת נשק והתחזקות מוקדי כוח אזוריים במקרה של קריסת המשטר האיראני.
גורמים בכירים בישראל חוששים מהחמצת ההזדמנות ההיסטורית להחלפת משטר ההיאתולות אם טראמפ לא ינצל את המשבר הנוכחי וימנע מתקיפה באיראן.
רזא פהלוי נתפס כדמות סמלית להנהגה חלופית, ישראל וארה״ב מעדיפות מעבר הדרגתי של השלטון עם שמירה על תעשיית הנפט כדי למנוע כאוס, זליגת נשק והתחזקות מוקדי כוח אזוריים במקרה של קריסת המשטר האיראני.