לקחי 7 באוקטובר מחזירים את התרחיש שהתרחש במנהרת הכותל ב־1996 לשולחן הדיונים של מערכת הביטחון.
בישראל חוששים שהנשק של מנגנוני הביטחון של הרש״פ עלול ביום משבר להיות מופנה נגד צה״ל והיישובים, אף שאין כיום אינדיקציה מודיעינית למהלך כזה מצד הרש"פ.
לקחי 7 באוקטובר מחזירים את התרחיש שהתרחש במנהרת הכותל ב־1996 לשולחן הדיונים של מערכת הביטחון.
בישראל חוששים שהנשק של מנגנוני הביטחון של הרש״פ עלול ביום משבר להיות מופנה נגד צה״ל והיישובים, אף שאין כיום אינדיקציה מודיעינית למהלך כזה מצד הרש"פ.
לקחי 7 באוקטובר מחזירים את התרחיש שהתרחש במנהרת הכותל ב־1996 לשולחן הדיונים של מערכת הביטחון.
בישראל חוששים שהנשק של מנגנוני הביטחון של הרש״פ עלול ביום משבר להיות מופנה נגד צה״ל והיישובים, אף שאין כיום אינדיקציה מודיעינית למהלך כזה מצד הרש"פ.
אמצעי התקשורת של חמאס ברצועה מדווחים על התרחבות הפעילות של כוחות מיוחדים של צה"ל בעזה וחשש פלסטיני מחדירה לעומק השטח. הצלחת חטיפתו של מועין אלעראביד מגבירה את החשש כי ארגון חמאס פרוץ מבחינה מודיעינית.
גורמים ביטחוניים טוענים כי מועין אל-עראביד, שנעצר במבצע מיוחד, משתף פעולה בחקירתו. העיתון א-שרק אלאווסט דיווח כי בחמאס הכריזו על מצב חירום, מעבירים בכירים ומסמכים למקומות בטוחים ומשנים שיטות תקשורת מחשש שישראל תנצל את המידע לבניית בנק מטרות חדש
לכידת ראש הביטחון הפנימי של חמאס בלב העיר עזה אינה רק מבצע מוצלח , היא מסר אסטרטגי המדגיש כי ישראל אינה חוזרת למלחמה כוללת, אך גם אינה מאפשרת לחמאס לנצל את הפסקת האש כדי להשתקם.
וושינגטון עוברת מסנקציות למצור, פוגעת בצינור החמצן הכלכלי של טהרן ומגבירה את הלחץ על המטבע, הנפט והדלק , אך המבחן האמיתי של המשטר יהיה ברחובות איראן.
בישראל חוששים כי הלחץ האמריקני הגובר על טהרן וחילופי המהלומות במפרץ ידחפו את איראן להסלמה ולתקיפה ישירה של ישראל, דווקא בתקופה הרגישה של חגי תשרי, יום השנה ל־7 באוקטובר והבחירות המתקרבות.
חמאס ברצועת עזה, חזבאללה בלבנון והמיליציות הפרו איראניות בעיראק ניצבים מול מהלך אמריקני שמבקש לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון.
האם איראן מוכנה לוותר על העשרת האורניום כדי למנוע מלחמה נוספת או שהוויתור עצמו נתפס בטהרן ככניעה לארה"ב?
מיצר הורמוז, מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן והעלייה במעמדה האזורי של הסולטנות מציבים את מסקט בעמדה חסרת תקדים, לא רק כמתווכת בין יריבים אלא כשותפה מרכזית בעיצוב הסדר הביטחוני והכלכלי החדש במפרץ.
המלחמה והאיומים על נתיבי השיט דוחפים את מדינות המפרץ לבחון מחדש את אסטרטגיית ייצוא הנפט שלהן
המלחמה חשפה את מגבלות הכוח האמריקני, חיזקה את מעמדה האזורי של איראן וערערה את תחושת הביטחון שעליה נשענה המערכת האסטרטגית של מדינות המפרץ במשך עשרות שנים.
האיום של טראמפ על סולטנות עומאן מציף את המאבק על עצמאותן המדינית של מדינות המפרץ ומחדד את המתח בין מדיניות האיזון של עומאן לבין הניסיון האמריקני לגבש חזית אחידה מול איראן.
הכיבוש המוצלח של רכס עלי טאהר בלבנון על ידי צה"ל ממחיש את השינוי במאזן הכוחות בדרום לבנון, חזבאללה מאבד בזה אחר זה את הנכסים שעליהם בנה את תפיסת ההרתעה שלו בעוד ישראל מקבלת קלף צבאי ומדיני חדש מול הארגון, לבנון ואיראן.
מאחורי המאבק בין ישראל לחזבאללה על השליטה ברכס עלי טאהר מסתתר מאבק גדול בהרבה, האם ישראל תכתיב את המפה הביטחונית החדשה של דרום לבנון, או שחזבאללה יצליח לבלום אותה.
הצהרתו של מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, עשויה לסמן שינוי בגישת הארגון כלפי סוריה מאז נפילת משטר אסד. גורמים ביטחוניים מעריכים כי הארגון מבקש להפחית את הלחץ המופעל עליו ולמנוע פתיחת חזית נוספת מול דמשק.
חזבאללה מנסה להרחיק עצמו מהתקרית החמורה בדרום לבנון, אך בלבנון חוששים שההפרה תאפשר לישראל לקבע מציאות ביטחונית חדשה בדרום ולסרב לסגת מהקו הצהוב.
התקיפה הישראלית בשדה התעופה באבו א-דוהור היא רק סימפטום למאבק גדול בהרבה, מי ישלוט בסוריה, מי יבנה את צבאה ומי יעצב את מאזן הכוחות במזרח התיכון בעידן של נסיגה אמריקנית.
ההגמוניה האיראנית נחלשת, טורקיה הופכת לציר אזורי מרכזי, ישראל מרחיבה את השפעתה ובין המעצמות האזוריות מתעצבת מערכת חדשה של בריתות ואינטרסים.
גורמים בכירים בירושלים אומרים כי התקיפה באבו א-דהור היא מסר ברור לאחמד א-שרע ולארדואן כי ישראל לא תאפשר התבססות צבאית טורקית בסוריה שתאיים על חופש הפעולה האווירי שלה ותשנה את מאזן הכוחות באזור.
וושינגטון מבקשת לרתום את המשטר החדש בדמשק לבלימת חזבאללה, אך סוריה מעדיפה להשפיע באמצעות שליטה בגבול ובנתיבי ההברחה ולא באמצעות התערבות ישירה בלבנון.
הברית הביטחונית בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן מציבה את מצרים בפני דילמה אסטרטגית, להשתלב במערכת הביטחון האזורית החדשה או לשמור על המסורת המצרית של הימנעות מבריתות צבאיות. בינתיים קהיר מעדיפה להשאיר את כל האפשרויות פתוחות
הברית הצבאית המשולשת בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן אינה רק הסכם הגנה, היא משקפת את השינוי במאזן הכוחות האזורי ואת היחלשות מעמדה המסורתי של קהיר.
קהיר מגבירה את הלחץ על נתניהו ומגייסת את ארה"ב, קטאר וטורקיה לקידום השלב השני בעזה, אך בישראל מתעקשים: פירוק חמאס מנשקו הוא תנאי למעבר לשלב הבא.
גוברת המתיחות גוברת בין מצרים לאתיופיה סביב המחלוקת על סכר "אל-נהדה", מצרים מאיימת בשימוש בכל האמצעים אך ההערכה בישראל היא שהסיכוי למלחמה הוא נמוך.
הלחץ הציבורי יביא לחקירתו של ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן במשטרה בחשד לסחיטה באיומים, אך ספק רב אם המערכת המשפטית תעמיד אותו לדין.
ממשל ביידן נתקל בהתנגדות של ממשלת נתניהו ושל הרש"פ להקים "רש"פ מחודשת" שתשלוט ברצועת עזה אחרי המלחמה. הממשל מנותק מהמציאות, גם ישראל וגם הרש"פ אינן מקבלות את החזון שלו לגבי עתיד רצועת עזה ומחמוד עבאס חושש לאבד את שלטונו.
הטיפול בנושא שחרור החטופים שבידי חמאס הוא שערורייתי,ראש המוסד לשעבר יוסי כהן נדחף לנושא ומנהל מו"מ במקביל לראש המוסד דוד ברנע שהוסמך רשמית לתפקיד.
להערכת גורמים פוליטיים, יוסי כהן פתח בקמפיין לראשות הממשלה מתוך הנחה שבסיום המלחמה נתניהו יירד מהבמה הפוליטית.
בני גנץ ניסה לצוד שתי ציפורים באבן אחת בפגישתו עם יו"ר הרש"פ, להכשיר את הקרקע לתהליך מדיני עם הפלסטינים ולמצב את עצמו כמנהיג גוש השמאל מרכז. פגישת גנץ עם אבו מאזן היא חשובה לחידוש ההידברות בין ישראל לרש"פ והיא מהווה גם ציון דרך בקרב על ראשות מחנה השמאל מרכז.
הסנקציות החדשות נגד בכירי הארגון מסמנות שינוי אסטרטגי במדיניות האמריקנית , ממאבק בטרור למאבק בתשתית האידיאולוגית והכלכלית של האסלאם הפוליטי
גורמים בכירים בישראל חוששים מהחמצת ההזדמנות ההיסטורית להחלפת משטר ההיאתולות אם טראמפ לא ינצל את המשבר הנוכחי וימנע מתקיפה באיראן.
רזא פהלוי נתפס כדמות סמלית להנהגה חלופית, ישראל וארה״ב מעדיפות מעבר הדרגתי של השלטון עם שמירה על תעשיית הנפט כדי למנוע כאוס, זליגת נשק והתחזקות מוקדי כוח אזוריים במקרה של קריסת המשטר האיראני.
גורמים בכירים בישראל חוששים מהחמצת ההזדמנות ההיסטורית להחלפת משטר ההיאתולות אם טראמפ לא ינצל את המשבר הנוכחי וימנע מתקיפה באיראן.
רזא פהלוי נתפס כדמות סמלית להנהגה חלופית, ישראל וארה״ב מעדיפות מעבר הדרגתי של השלטון עם שמירה על תעשיית הנפט כדי למנוע כאוס, זליגת נשק והתחזקות מוקדי כוח אזוריים במקרה של קריסת המשטר האיראני.