כיצד רואים בעולם הערבי כניסת מוסלמי ראשון לסנאט?

בחירתו של עבד א-רחמן א-סייד לסנאט מבטאת את התחזקות הקול הערבי והמוסלמי בארה״ב ואת השינוי במפלגה הדמוקרטית. עמדותיו החריפות נגד הסיוע הצבאי לישראל עשויות להפוך אותו לאחד הקולות הבולטים בקונגרס הקוראים לבחון מחדש את היחסים בין וושינגטון לירושלים.

בחירתו של עבד א־רחמן א-סייד לסנאט האמריקני נתפסת בעולם הערבי כאירוע סמלי ופוליטי, החורג מהישג אישי של מועמד ממוצא מצרי. היא משקפת את התחזקותם של המוסלמים והערבים בזירה הפוליטית האמריקנית, את השינוי שעובר על המפלגה הדמוקרטית ואת השפעת המלחמה בעזה על עמדותיהם של חלקים בציבור האמריקני, כך אומרים פרשנים בעולם הערבי.

לדברי גורמים מדיניים, מבחינת ישראל, מדובר בהתפתחות המחייבת תשומת לב, שכן הסנאטור החדש צפוי להצטרף למחנה הדמוקרטי הקורא לבחון מחדש את היחסים המיוחדים בין וושינגטון לירושלים.

בחירתו של א-סייד היא אירוע היסטורי, לא רק משום שהוא המוסלמי הראשון שנבחר לסנאט, אלא גם בשל המסר הפוליטי העולה ממנה. בעיני רבים בעולם הערבי, מדובר בסימן לכך שהקהילה הערבית והמוסלמית בארה״ב הצליחה להפוך את משקלה הדמוגרפי והחברתי לכוח פוליטי משמעותי, שאי אפשר עוד להתעלם ממנו.

א-סייד, בן להורים שהיגרו ממצרים, הוא איש ציבור לשעבר בתחום הבריאות. הוא ניהל קמפיין פרוגרסיבי שהתמקד בנושאים חברתיים וכלכליים, ובהם הרחבת שירותי הבריאות, צמצום השפעתם של בעלי הון על הפוליטיקה והגנה על מעמד העובדים. אולם מערכת הבחירות שלו התבלטה גם בשל עמדותיו החריפות כלפי ישראל, שהפכו לאחד ממוקדי העימות בינו לבין יריביו במפלגה הדמוקרטית.

בעולם הערבי רואים בניצחונו יותר מאשר פריצת דרך של מועמד מוסלמי. הוא מסמל את השינוי במעמדם של הערבים והמוסלמים בארה״ב, במיוחד מאז פיגועי 11 בספטמבר 2001. במשך שנים רבות נתפסו בני הקהילה הזאת בעיני חלקים בציבור האמריקני דרך פריזמה של חשד ביטחוני, זרות ולעיתים אף עוינות. מדיניות ההגירה של הנשיא דונלד טראמפ והרטוריקה האנטי מוסלמית שנלוותה אליה החריפו את תחושת הניכור בקרב רבים מהם.

אולם בשנים האחרונות התפתחה מגמה הפוכה.גורמים מדיניים אומרים כי יותר ערבים ומוסלמים אמריקנים החלו להשתלב בפוליטיקה המקומית והארצית, להתמודד לתפקידים ציבוריים ולפעול במסגרת המפלגה הדמוקרטית. המלחמה ברצועת עזה והביקורת על מדיניות ישראל העניקו לתהליך הזה תנופה נוספת. עבור צעירים רבים בקהילה הערבית והמוסלמית, הסוגיה הפלסטינית הפכה למרכיב מרכזי בזהות הפוליטית ובבחירת המועמדים שבהם הם תומכים.

מנקודת המבט הערבית, הצלחתו של א-סייד מלמדת כי המאבק על מדיניות ארה״ב במזרח התיכון אינו מתנהל עוד רק במסדרונות הבית הלבן ובקונגרס, אלא גם בזירה האלקטורלית. הקולות הערביים והמוסלמיים עשויים להשפיע על תוצאות הבחירות במדינות שבהן קיים ריכוז משמעותי של אוכלוסייה זו, ומישיגן היא דוגמה בולטת לכך.

העמדות של א-סייד כלפי ישראל

הנושא שבו צפוי א-סייד להתבלט במיוחד בסנאט הוא מדיניות ארה״ב כלפי ישראל, כך מעריכים גורמים מדיניים. במהלך הקמפיין שלו הוא הגדיר את פעולות ישראל ברצועת עזה כרצח עם, התנגד להמשך הסיוע הצבאי האמריקני לישראל, לרבות סיוע בתחום ההגנה, והציג את התמיכה האמריקנית בישראל כמדיניות שאינה משרתת את האינטרסים של הציבור האמריקני.

הוא טען כי כספי משלמי המסים בארה״ב צריכים להיות מופנים בראש ובראשונה לצרכים פנימיים, כגון חינוך, בריאות ותשתיות, ולא למימון צבאות של מדינות אחרות. הוא גם מתח ביקורת על הקשר בין ישראל לבין ארה״ב וטען כי ישראל גררה את וושינגטון למלחמה שלא הייתה צריכה להיות מעורבת בה. בדבריו ניכרת נטייה שלא להסתפק בביקורת על מדיניותו של בנימין נתניהו, אלא להטיל ספק רחב יותר במדיניות הישראלית ובאופי היחסים האסטרטגיים בין שתי המדינות.

אחת הנקודות המעוררות עניין מיוחד בישראל היא סירובו לתת תשובה חד משמעית לשאלה אם הוא מכיר בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית. כאשר נשאל על כך במהלך ריאיון, הוא העביר את הדיון לשאלת זכותה של פלסטין להתקיים ולסוגיית השימוש בכספי הציבור האמריקני למימון הפעילות הצבאית של ישראל. מבחינת ישראל,אומרים גורמים מדיניים, זו אינה רק מחלוקת על מדיניות הממשלה הנוכחית, אלא שאלה הנוגעת לתפיסת היחסים בין שתי המדינות.

כיצד הוא צפוי לפעול בסנאט?

ההערכה של גורמים מדיניים היא שא-סייד ינסה להפוך את עמדותיו למדיניות מעשית באמצעות שיתוף פעולה עם הסנאטורים הפרוגרסיביים במפלגה הדמוקרטית. הוא עשוי להצטרף ליוזמות המבקשות להתנות את הסיוע הצבאי לישראל בשינוי מדיניותה, לדרוש פיקוח הדוק יותר על השימוש בנשק אמריקני ולתמוך בהגבלות על מכירת אמצעי לחימה לישראל.

הוא צפוי גם לתמוך בהצעות חקיקה ובהסתייגויות תקציביות שמטרתן למנוע שימוש בכספי ארה״ב למימון פעולות צבאיות של ישראל שאינן עומדות, לדעתו, בדין הבינלאומי.

במסגרת תפקידו בסנאט הוא יוכל לדרוש דיונים פומביים, להעלות שאלות בפני נציגי הממשל, להשתתף בשימועים ולנסות להשפיע על עמדותיהם של חבריו למפלגה.

אחד הכיוונים האפשריים יהיה ניסיון להרחיב את הדיון מעבר למלחמה בעזה ולחבר אותו לסוגיות יהודה ושומרון, ההתנחלויות, היחס לפלסטינים והמדיניות האמריקנית כלפי הסכסוך הישראלי פלסטיני. הוא עשוי לדרוש מהממשל להפעיל לחץ על ישראל בנושא ההתנחלויות והפעילות הצבאית בשטחים, ולתמוך ביוזמות להכרה בזכויות הפלסטינים ולהגברת הלחץ המדיני על ממשלת ישראל.

גורמים מדיניים מעריכים גם שא-סייד עשוי גם להפוך למבקר בולט של פעילות השדולה הפרו ישראלית בוושינגטון, ובראשה איפא״ק.

במהלך הקמפיין הוא תקף את מעורבותם הכספית של ארגונים פרו ישראליים במערכת הבחירות במישיגן, והציג אותה כדוגמה להשפעתם המוגזמת של בעלי הון ושל קבוצות אינטרסים על הפוליטיקה האמריקנית. ניצחונו בפריימריז, למרות ההשקעה הכספית הגדולה של גופים שתמכו ביריבתו, הפך מבחינתו להוכחה שאפשר להתמודד עם כוחם הפוליטי של הארגונים האלה.

עם זאת,אומרים גורמים מדיניים, חשוב להבחין בין רצונו של הסנאטור החדש לשנות את מדיניות ארה״ב כלפי ישראל לבין יכולתו לעשות זאת. סנאטור אחד, גם אם הוא קולני ובעל השפעה ציבורית, אינו יכול לבדו לשנות את מדיניות החוץ האמריקנית. לשם כך הוא יצטרך לבנות שותפויות, לגייס תמיכה בקרב חברי מפלגתו ולהשפיע על הוועדות ועל הליכי החקיקה והתקצוב.

המשמעות לישראל תהיה תלויה גם במידת ההשפעה שיצליח לצבור בתוך המפלגה הדמוקרטית. אם יפעל בשיתוף פעולה עם סנאטורים פרוגרסיביים נוספים, הוא עשוי לסייע בהרחבת המחנה הדורש להתנות את הסיוע לישראל ולצמצם את התמיכה הצבאית בה. גם אם לא יצליח להעביר הצעות חוק, עצם העלאת הנושא לדיונים ולשימועים פומביים עשויה להגביר את הלחץ על ממשלת ישראל ואת הקושי של הממשל האמריקני להמשיך במדיניות התמיכה המסורתית ללא תנאים.

המאבק על דמותה של המפלגה הדמוקרטית

הניצחון של א-סייד בבחירות משתלב במאבק פנימי רחב יותר בתוך המפלגה הדמוקרטית. המחנה הפרוגרסיבי מבקש לשנות את מדיניות המפלגה בנושאי פנים וחוץ, ובמיוחד את יחסה לישראל. הוא טוען כי הנהגת המפלגה אינה מייצגת עוד חלקים גדולים מבסיס הבוחרים שלה, בעיקר צעירים, בני מיעוטים ומצביעים המבקשים מדיניות חברתית וכלכלית שונה.

לדברי גורמים מדיניים, א-סייד נהנה מתמיכתם של דמויות בולטות במחנה הפרוגרסיבי, ובהן הסנאטור ברני סנדרס וחברת בית הנבחרים אלכסנדריה אוקסיו קורטז, וכן מתמיכתה של חברת הקונגרס הפלסטינית אמריקנית רשידה טליב. ניצחונו בפריימריז על מועמדת שנהנתה מתמיכת הממסד המפלגתי ומסיוע כספי משמעותי של ארגונים פרו ישראליים המחיש את השינוי המתחולל בקרב חלק מבוחרי המפלגה.

הבחירות האחרונות לקונגרס, שבהן הדמוקרטים הצליחו להשיג שליטה בשני בתי הקונגרס, עשויות להעניק למחנה הזה הזדמנות להשפיע על סדר היום. עם זאת, המפלגה הדמוקרטית אינה מקשה אחת. יש בה עדיין סנאטורים רבים התומכים בשימור היחסים האסטרטגיים עם ישראל, ורבים מהם אינם שותפים לעמדותיו של א-סייד.

המשמעות בעולם הערבי

בעולם הערבי רואים בבחירתו של א-סייד סימן לכך שהמערכת הפוליטית האמריקנית נעשית פתוחה יותר להשפעתם של ערבים ומוסלמים, וכי התמיכה בישראל אינה עוד עמדה שאין עליה עוררין בתוך המפלגה הדמוקרטית.

גורמים בכירים ברש"פ אמרו לי כי מדובר בהתפתחות מעודדת, משום שהיא עשויה להגדיל את מספר הפוליטיקאים האמריקנים המוכנים להציב את הסוגיה הפלסטינית במרכז הדיון הפוליטי בוושינגטון.

עם זאת, אין לצפות לשינוי מיידי במדיניות האמריקנית כלפי ישראל, כך מעריכים גורמים מדיניים.

לדבריהם, היחסים בין שתי המדינות נשענים על אינטרסים ביטחוניים, כלכליים ופוליטיים עמוקים, והם אינם תלויים בעמדתו של סנאטור יחיד. גם אם א-סייד יצליח לגייס סביבו מחנה ביקורתי רחב יותר, הוא ייתקל בהתנגדות מצד סנאטורים משתי המפלגות ומצד גורמים בממשל האמריקני.

המסר המרכזי העולה מבחירתו, אומרים גורמים מדיניים, הוא שהקהילה הערבית והמוסלמית בארה״ב אינה מסתפקת עוד בנוכחות סמלית במערכת הפוליטית. היא מבקשת להשפיע על סדר היום, על זהות המפלגות ועל מדיניות החוץ של ארה״ב. בעולם הערבי יעקבו מקרוב אחר פעילותו של א-סייד בסנאט, אך המבחן האמיתי לא יהיה עצם בחירתו, אלא יכולתו לתרגם את ההישג ההיסטורי להשפעה פוליטית ממשית על מדיניות וושינגטון כלפי ישראל והפלסטינים.

הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"

הערה: הכותב הוא מזרחן ומנכ"ל רשות השידור לשעבר

אודות יוני בן מנחם

יוני בן מנחם הוא מזרחן, עיתונאי ומנכ"ל רשות השידור לשעבר. הוא בעל עשרות שנות ניסיון בעיתונות הכתובה והמצולמת. דרכו של בן מנחם בעולם המדיה החלה כמפיק של הטלוויזיה היפנית במזרח התיכון. לאחר מכן, הוא מילא תפקידי מפתח רבים בתקשורת הישראלית: מנכ"ל רשות השידור, מנהל רדיו קול ישראל, כתב לענייניי שטחים, כתב ופרשן מדיני, פרשן לענייני המזרח התיכון ועורך ראשי ומגיש התוכנית 'מגזין המזה"ת'. 

פוסטים אחרונים

הטוויטר שלי