
עומאן הופכת לשחקן מפתח במזרח התיכון החדש
מיצר הורמוז, מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן והעלייה במעמדה האזורי של הסולטנות מציבים את מסקט בעמדה חסרת תקדים, לא רק כמתווכת בין יריבים אלא כשותפה מרכזית בעיצוב הסדר הביטחוני והכלכלי החדש במפרץ.

מיצר הורמוז, מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן והעלייה במעמדה האזורי של הסולטנות מציבים את מסקט בעמדה חסרת תקדים, לא רק כמתווכת בין יריבים אלא כשותפה מרכזית בעיצוב הסדר הביטחוני והכלכלי החדש במפרץ.

המלחמה והאיומים על נתיבי השיט דוחפים את מדינות המפרץ לבחון מחדש את אסטרטגיית ייצוא הנפט שלהן

המלחמה חשפה את מגבלות הכוח האמריקני, חיזקה את מעמדה האזורי של איראן וערערה את תחושת הביטחון שעליה נשענה המערכת האסטרטגית של מדינות המפרץ במשך עשרות שנים.

האיום של טראמפ על סולטנות עומאן מציף את המאבק על עצמאותן המדינית של מדינות המפרץ ומחדד את המתח בין מדיניות האיזון של עומאן לבין הניסיון האמריקני לגבש חזית אחידה מול איראן.

בין ניטרליות לגינוי, הסיבה האמיתית לעמדה החריגה של עומאן כלפי המלחמה בין ארה"ב לאיראן.

ההתקרבות האסטרטגית בין אבו דאבי לירושלים מעצבת מחדש את מאזן הכוחות במפרץ, אך גם חושפת את איחוד האמירויות לסיכונים ביטחוניים ופוליטיים גוברים מול איראן.

הקשרים הביטחוניים והמודיעיניים בין ירושלים לאבו דאבי העמיקו בעקבות המלחמה מול איראן, והפכו את איחוד האמירויות לשותפה האסטרטגית הקרובה ביותר של ישראל במפרץ, תוך תיאום חשאי בדרג המדיני והצבאי והרחבת שיתוף הפעולה נגד האיום האיראני.

פרישת איחוד האמירויות מאופ״ק היא מהלך אסטרטגי שמסמן מעבר מניהול קולקטיבי של שוק הנפט לריבונות אנרגטית ולגמישות גיאופוליטית, על רקע שינויים במאזן הכוחות האזורי והעולמי.

מדינות המפרץ ניצבות מול החלטה אסטרטגית, האם להמשיך לסמוך על כך שארה"ב תגן עליהן או לפתח מערכת ביטחון עצמית מול הסכנה האיראנית?

משבר באמון מול ההסלמה האיראנית: מדינות המפרץ מנסות לעבור ממדיניות האיפוק להרתעה ברורה מול איראן, מחזקות בריתות ביטחוניות ומחפשות ערבויות בינלאומיות ליציבות ארוכת טווח.

מיצר הורמוז, מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן והעלייה במעמדה האזורי של הסולטנות מציבים את מסקט בעמדה חסרת תקדים, לא רק כמתווכת בין יריבים אלא כשותפה מרכזית בעיצוב הסדר הביטחוני והכלכלי החדש במפרץ.

המלחמה והאיומים על נתיבי השיט דוחפים את מדינות המפרץ לבחון מחדש את אסטרטגיית ייצוא הנפט שלהן

המלחמה חשפה את מגבלות הכוח האמריקני, חיזקה את מעמדה האזורי של איראן וערערה את תחושת הביטחון שעליה נשענה המערכת האסטרטגית של מדינות המפרץ במשך עשרות שנים.

האיום של טראמפ על סולטנות עומאן מציף את המאבק על עצמאותן המדינית של מדינות המפרץ ומחדד את המתח בין מדיניות האיזון של עומאן לבין הניסיון האמריקני לגבש חזית אחידה מול איראן.

בין ניטרליות לגינוי, הסיבה האמיתית לעמדה החריגה של עומאן כלפי המלחמה בין ארה"ב לאיראן.

ההתקרבות האסטרטגית בין אבו דאבי לירושלים מעצבת מחדש את מאזן הכוחות במפרץ, אך גם חושפת את איחוד האמירויות לסיכונים ביטחוניים ופוליטיים גוברים מול איראן.

הקשרים הביטחוניים והמודיעיניים בין ירושלים לאבו דאבי העמיקו בעקבות המלחמה מול איראן, והפכו את איחוד האמירויות לשותפה האסטרטגית הקרובה ביותר של ישראל במפרץ, תוך תיאום חשאי בדרג המדיני והצבאי והרחבת שיתוף הפעולה נגד האיום האיראני.

פרישת איחוד האמירויות מאופ״ק היא מהלך אסטרטגי שמסמן מעבר מניהול קולקטיבי של שוק הנפט לריבונות אנרגטית ולגמישות גיאופוליטית, על רקע שינויים במאזן הכוחות האזורי והעולמי.

מדינות המפרץ ניצבות מול החלטה אסטרטגית, האם להמשיך לסמוך על כך שארה"ב תגן עליהן או לפתח מערכת ביטחון עצמית מול הסכנה האיראנית?

משבר באמון מול ההסלמה האיראנית: מדינות המפרץ מנסות לעבור ממדיניות האיפוק להרתעה ברורה מול איראן, מחזקות בריתות ביטחוניות ומחפשות ערבויות בינלאומיות ליציבות ארוכת טווח.