המלחמה האחרונה במפרץ והחשש המתמשך מפגיעה בחופש השיט במצרי הורמוז מאלצים את כווית לבחון מחדש את אחד מעקרונות היסוד של מדיניות האנרגיה שלה, ההסתמכות הכמעט מוחלטת על מעבר הנפט דרך מיצרי הורמוז, כך אומרים פרשנים במפרץ.
לראשונה מזה שנים רבות, מנהלת כווית מגעים עם סעודיה ואיחוד האמירויות במטרה למצוא נתיבי יצוא חלופיים שיאפשרו לה להקטין את פגיעותה במקרה של הסלמה ביטחונית נוספת. לדברי הפרשנים, המהלך משקף לא רק דאגה כווייתית, אלא שינוי תפיסתי רחב יותר במדינות המפרץ, המבינות כי ביטחון האנרגיה הפך לחלק בלתי נפרד מביטחון לאומי.
כידוע,מיצרי הורמוז נחשבים לאחד מנתיבי השיט האסטרטגיים החשובים בעולם. כ-20 אחוזים מאספקת הנפט והגז העולמית עוברים דרכם מדי יום, ולכן כל איום על חופש השיט באזור משפיע מיד על מחירי האנרגיה ועל יציבות השווקים הבינלאומיים.
גורמים ביטחוניים אומרים כי המלחמה האחרונה המחישה עד כמה פגיע הנתיב הזה. גם כאשר המיצר אינו סגור רשמית, די באיומים ביטחוניים ובחשש מפני תקיפות כדי לשבש את תנועת המיכליות ולהעלות את עלויות הביטוח וההובלה.
מבחינת כווית, שכל ייצוא הנפט שלה כמעט תלוי במעבר דרך המיצר, מדובר בסיכון אסטרטגי מהמעלה הראשונה.
על רקע זה, אמצעי תקשורת במפרץ מדווחים כי כווית בוחנת אפשרות להשתמש בתשתיות האנרגיה של שכנותיה.
לסעודיה יש את צינור מזרח-מערב, המחבר את שדות הנפט במזרח המדינה לנמלי הים האדום, בקיבולת של עד 7 מיליון חביות ביום. איחוד האמירויות מפעילה צינור המוביל נפט מאבו דאבי לנמל פוג'יירה שמחוץ למיצרי הורמוז.
גורמים ביטחוניים אומרים כי מבחינה אסטרטגית, נתיבים אלה מאפשרים עקיפה חלקית של המיצר ומקטינים את הסיכון לשיבוש הייצוא במקרה של עימות צבאי.
עם זאת, מדובר בפתרון מוגבל. גם מתקני הקצה של הצינורות, תחנות השאיבה והנמלים, עלולים להפוך למטרות בתקופות של הסלמה.
במקביל לחיפוש אחר נתיבי יצוא חלופיים, מנסה כווית להרחיב את יכולות אחסון הנפט שלה מחוץ למדינה.
בשנים האחרונות היא חתמה על הסכמים לאחסון נפט ביפן ובדרום קוריאה, וכעת היא בוחנת הרחבת המהלך למדינות נוספות. מטרת האסטרטגיה היא להבטיח אספקה רציפה ללקוחות גם במקרה של שיבושים זמניים בנתיבי ההובלה.
המהלך נועד להעניק לכווית גמישות רבה יותר ולהקטין את תלותה במצב הביטחוני במפרץ.
האם הצינורות יכולים להחליף את מצרי הורמוז?
גורמים ביטחוניים מטילים בכך ספק,לדבריהם, צינורות הנפט מהווים פתרון משלים ולא תחליף מלא. הקמתם כרוכה בעלויות עצומות, באתגרים הנדסיים מורכבים ובתלות בשיתוף פעולה פוליטי ארוך טווח בין מדינות האזור.
ניסיון העבר מלמד כי גם צינורות נפט אינם חסינים מפני מלחמות, טרור או משברים פוליטיים. יתרה מכך, הובלה ימית דרך מיצרי הורמוז עדיין נחשבת לדרך הזולה, הגמישה והיעילה ביותר להעברת נפט לשווקים העולמיים.
לכן, גם אם יוקמו נתיבים חלופיים, ספק אם הם יוכלו להחליף לחלוטין את חשיבותם של מיצרי הורמוז.
עוד מדוווחת העיתונות המפרצית כי לצד החיפוש אחר חלופות, ממשיכה כווית לקדם השקעות גדולות במגזר האנרגיה.
חברות השקעה בינלאומיות מובילות מתחרות כיום על רכישת חלק מרשת צינורות הנפט של תאגיד הנפט הכווייתי, בעסקה שעשויה להגיע לשווי של כ-7.5 מיליארד דולר.
העובדה שמשקיעים זרים ממשיכים לגלות עניין בנכסי האנרגיה של כווית, למרות האיומים הביטחוניים, מעידה על האמון ארוך הטווח בפוטנציאל של תעשיית הנפט במפרץ.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי המלחמה האחרונה הוכיחה כי ביטחון האנרגיה של מדינות המפרץ קשור קשר הדוק ליציבות האזור כולו. צינורות נפט, מאגרי אחסון ותשתיות חדשות יכולים לצמצם סיכונים, אך אינם יכולים להחליף הסדרים מדיניים ויחסי אמון בין מדינות האזור.
לכן, החיפוש הכווייתי אחר חלופות למיצרי הורמוז אינו מבטא רק ניסיון להגן על יצוא הנפט, אלא גם הכרה בכך שהמזרח התיכון נכנס לעידן חדש, שבו ביטחון האנרגיה הופך לאחד ממוקדי המאבק האסטרטגי המרכזיים.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
