הפרלמנט המצרי דחה בשבוע את ההצבעה על בקשת הנשיא, עבד אל-פתאח א-סיסי, לאשר סיוע צבאי לסעודיה. לפי דיווח שפרסמה אתמול רשת אל-ג'זירה, בהסתמך על מקורות בפרלמנט המצרי, ההצבעה צפויה להתקיים ביום שני הבא, 26 באוקטובר.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי נכונותה של מצרים לסייע לסעודיה מול האיום החות'י נועדה בעיקר להפגין סולידריות עם ריאד, להרתיע את החות'ים ואת איראן ולהציב קווים אדומים, ולא לפתוח במערכה צבאית ממושכת בתימן. גם טורקיה ופקיסטאן, השותפות עם סעודיה בברית מכה, אינן מעוניינות להיגרר למלחמת התשה.
ברקע ניצבת ההמתנה של מדינות ערב המתונות להתפתחויות בזירה האמריקנית, מתוך הערכה כי לאחר הבחירות לקונגרס ב-3 בנובמבר עשוי הנשיא דונלד טראמפ להורות על מהלך צבאי חריף נגד איראן. מהלך כזה עשוי לשנות את מאזן הכוחות באזור ולצמצם גם את הלחץ שמפעילים החות'ים על סעודיה.
הצהרת הסולידריות המצרית עם סעודיה
הודעתו של א-סיסי על כוונתו לבקש מהפרלמנט הסמכה לסייע בהגנת סעודיה נועדה להבהיר כי קהיר לא תעמוד מנגד לנוכח החרפת האיום החות'י על הממלכה. א-סיסי הדגיש כי ביטחונה של סעודיה קשור לביטחונה הלאומי של מצרים, וכי קהיר מוכנה להעניק לריאד את הסיוע האפשרי להגנת ביטחונה, יציבותה, שטחה ונכסיה.
אולם מאחורי ההצהרה התקיפה מסתתרת מדיניות זהירה. לפי גורמים ביטחוניים בכירים, מצרים אינה מעוניינת להיגרר למלחמת התשה בתימן, בדומה למלחמה שסעודיה מנהלת נגד החות'ים כבר יותר מעשור, בלי שהצליחה להביא להכרעה צבאית ברורה.
מבחינת קהיר, יש הבדל מהותי בין תמיכה בסעודיה והשתתפות בהגנה עליה לבין כניסה למערכה קרקעית או אווירית ממושכת נגד החות'ים. מערכה כזאת עלולה להרחיב את העימות ולגבות ממצרים מחיר צבאי וכלכלי כבד.
הזהירות המצרית באה לידי ביטוי גם בדיונים בפרלמנט. לאחר ישיבת המועצה לביטחון לאומי בראשות א-סיסי, שבה הוכרזה סולידריות מלאה עם סעודיה, נדחתה ההצבעה על הסמכת הנשיא לספק לה סיוע הגנתי. חברי פרלמנט הסבירו כי יש צורך בדיון מעמיק ובבחינת ההיבטים החוקתיים והביטחוניים של המהלך.
סעיף 152 לחוקה המצרית מחייב אישור של שני שלישים מחברי הפרלמנט לשליחת הכוחות המזוינים למשימת לחימה מחוץ לגבולות המדינה. הדיון אינו טכני בלבד. בקהיר מבקשים להגדיר במדויק את גבולות הסמכות שתוענק לנשיא ולהבטיח כי הסיוע לסעודיה יישאר בעיקרו הגנתי ולוגיסטי, בלי להפוך להתחייבות למלחמה ממושכת בתימן.
האינטרסים המצריים מול האיום החות'י
למצרים יש סיבות כבדות משקל לסייע לסעודיה, גם בלי לשלוח את צבאה למלחמה בתימן. התקיפות החות'יות נגד השיט בים האדום פגעו בהכנסות תעלת סואץ, מקור חשוב למטבע חוץ עבור הכלכלה המצרית. לפי הערכות שהגיעו לישראל, אובדן ההכנסות נאמד בכשישה מיליארד דולר בשנה.
נוסף על כך, יותר מחמישה מיליון מצרים עובדים במדינות המפרץ. המשך המלחמה ופגיעה אפשרית בכלכלות המפרץ עלולים לסכן את פרנסתם ואת מקור ההכנסה של משפחותיהם. מבחינת קהיר, התחזקות איראן והמשך פעילותן של שלוחותיה באזור מאיימים על האינטרסים המצריים, אך אין פירוש הדבר שהיא מעוניינת לפתוח חזית צבאית חדשה.
גם המשא ומתן עם סעודיה על חידוש פיקדונות בהיקף של 5.3 מיליארד דולר, שמועד פירעונם חל החודש, ממחיש את עומק התלות ההדדית הכלכלית בין המדינות. עם זאת, אין די בסמיכות הזמנים בין המגעים הכספיים לבין ההצהרה המצרית כדי לקבוע שהסיוע הביטחוני נועד להבטיח תמורה כספית.
המדיניות המצרית מנסה אפוא לשלב בין הגנה על האינטרסים הלאומיים, שמירה על הקשרים עם מדינות המפרץ והרתעת איראן והחות'ים, לבין הימנעות ממלחמה שעלולה להימשך שנים.
סעודיה רוצה תמיכה, אך לא להצטייר כחלשה
גם התגובה בסעודיה מלמדת כי ריאד מעוניינת בסולידריות אזורית, אך רגישה לאופן שבו היא מוצגת. לפי גורמים ביטחוניים, כמה קולות סעודיים ברשתות החברתיות הסתייגו מהניסוח המצרי שלפיו קהיר תגן על הממלכה, משום שהוא עלול להשתמע כאילו סעודיה אינה מסוגלת להגן על עצמה.
המשורר הסעודי עבדאללה אל-מוטרפי טען כי ראוי יותר לדבר על עמידה משותפת ועל נכונות לפעול יחד, ולא על הגנה של מדינה אחת על האחרת. פעילים סעודים אחרים הדגישו את חשיבות ההסתמכות העצמית ואת הצורך לחזק את היכולות הצבאיות של הממלכה.
הביקורת הזאת אינה מבטלת את חשיבות המסר המצרי, אך היא ממחישה את הרגישות הפוליטית סביבו. סעודיה רוצה להראות שאינה מבודדת מול האיום החות'י והאיראני, אך אינה רוצה ליצור רושם שהיא נזקקת למדינה אחרת כדי להגן על עצמה. מבחינת קהיר, לעומת זאת, ההצהרה נועדה להבהיר כי איראן והחות'ים אינם יכולים להניח שמדינות ערב יישארו מפולגות ויימנעו מתגובה לנוכח פגיעה באינטרסים שלהן.
טורקיה ופקיסטאן מעדיפות להמתין
אותו היגיון עומד גם מאחורי עמדתן של טורקיה ופקיסטאן. שתי המדינות מקיימות קשרים ביטחוניים ומדיניים עם סעודיה והן שותפות לה בברית מכה, אך לפי הערכת גורמים ביטחוניים בכירים, גם הן אינן מעוניינות להיגרר למלחמת התשה בתימן.
התמיכה בסעודיה מאפשרת לאנקרה ולאסלאמאבאד להפגין מחויבות לשותפתן, להעביר מסר מרתיע לאיראן ולחות'ים ולחזק את מעמדן האזורי, בלי להתחייב בשלב זה למעורבות צבאית רחבת היקף. יש להבחין איפוא בין הצהרות סולידריות, תיאום מדיני והיערכות לאפשרות של סיוע הגנתי, לבין החלטה להשתתף בפועל במלחמה.
המהלכים של מצרים, טורקיה ופקיסטאן נועדו בראש ובראשונה להבהיר כי הפגיעה בסעודיה אינה עניין סעודי בלבד, וכי להמשך ההתקפות החות'יות על תשתיות חיוניות ועל נתיבי השיט עלולות להיות השלכות אזוריות רחבות. זהו ניסיון לחזק את ההרתעה ולהציב קווים אדומים, בלי לשלם בשלב זה את מחיר הכניסה למלחמה.
ההמתנה להחלטות טראמפ
ברקע ניצבת גם הציפייה להתפתחויות בזירה האמריקנית. לפי הערכת גורמים ביטחוניים בכירים, מדינות אלה מביאות בחשבון את האפשרות שלאחר הבחירות לקונגרס האמריקני יבחר טראמפ להורות על מהלך צבאי חריף נגד איראן. אם תרחיש כזה יתממש, הוא עשוי לשנות את מאזן הכוחות באזור, לפגוע ביכולתה של טהראן להפעיל לחץ באמצעות שלוחותיה ולהקל גם על האיום החות'י על סעודיה.
אין ודאות שטראמפ אכן יבחר בדרך הזאת, ואין לדעת מה יהיה היקף המהלך או תוצאותיו. אולם עצם האפשרות משפיעה על שיקולי המדינות באזור. מבחינת קהיר, אנקרה ואסלאמאבאד, אין הכרח להקדים ולהיכנס למלחמה בתימן כל עוד קיימת אפשרות שהמערכה מול איראן תביא לשינוי אסטרטגי ותצמצם את האיום על סעודיה ועל נתיבי השיט בים האדום.
החות'ים ואיראן נדרשים להביא בחשבון כי המשך התקיפות על סעודיה ועל תשתיות חיוניות עלול להרחיב את מעגל המדינות המעורבות ולהגביר את התיאום האזורי נגדם. עם זאת, המסר שמנסות מצרים, טורקיה ופקיסטאן להעביר אינו בהכרח שהן עומדות לצאת למלחמה, אלא שהן אינן מוכנות לקבל את המשך הפגיעה בסעודיה ללא תגובה מדינית וביטחונית.
לעת עתה, שלוש המדינות מבקשות לשלב בין הרתעה לבין הימנעות מהסתבכות. הן מפגינות סולידריות עם ריאד ומזהירות את איראן ואת החות'ים מפני חציית קווים אדומים, אך משאירות לעצמן מרחב תמרון וממתינות להתפתחויות, ובייחוד למדיניותו של טראמפ לאחר הבחירות לקונגרס. תקוותן היא ששינוי במאזן הכוחות האזורי יפחית את הצורך במעורבות צבאית ישירה.
השאלה המרכזית היא אם הצהרות התמיכה והתיאום האזורי יספיקו כדי לרסן את החות'ים ואת איראן, או שהמשך ההתקפות יאלץ את מצרים, טורקיה ופקיסטאן לעבור מהצהרות למעשים.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
