גל המחאה נגד המשטר באיראן הוא על רקע כלכלי אך יש בו גם ביקורת פוליטית חריפה, כרגע הוא איננו מאיים על יציבות המשטר.
המשטר יכול להתמודד בטווח הקצר עם המחאה אך אם לא יטפל בבעיות הכלכלה באופן שורשי, עלול המצב לצאת מכלל שליטה ותופעת "האביב הערבי" תגיע גם לאיראן.
המשטר באיראן הוציא בסוף השבוע לרחובות בבירה טהרן ובעיר משהד עשרות אלפי אלפי מפגינים להפגנות תמיכה לציון דיכוי "המחאה הירוקה" באיראן בשנת 2009 על רקע הזיופים בבחירות.
הפגנות התמיכה באו לאחר יומיים של הפגנות מחאה גדולות כמה ערים באיראן כמו קום,אספאהן, אהוואז, שיראז, המדאן,כרמנשאה ועוד על רקע המצב הכלכלי המתדרדר, יוקר המחיה ועליות המחירים, וכן גם על רקע פוליטי והוא המעורבות של איראן בעיניינים האזוריים.
המפגינים השמיעו קריאות נגד המנהיג העליון ח'מינאי וקריאות חריפות יותר נגד הנשיא רוחאני, "מוות לרוחאני" צעקו המפגינים שמאשימים את נשיא איראן בהפרת הבטחות הבחירות שלו בנושא הכלכלי.
כאמור, היו גם קריאות בעלות אופי פוליטי"לא לרפובליקה אסלאמית" או "לא עזה ולא לבנון" שמבטאות את זעם הציבור האיראני על מעורבות המשטר במלחמה בסוריה והוצאות כספים על חזבאללה, המליציות השיעיות בעיראק ובתימן ועל ארגוני חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה.
גל המחאה הנוכחי באיראן נחשב לגל המחאה הגדול ביותר מאז 2009 אבל כוחות הביטחון של איראן הצליחו להשתלט עליו במהירות, הם פיזרו את המפגינים בכוח ועצרו יותר מ-50 מפגינים.
גם הפעם ההפגנות אורגנו ביעילות באמצעות הרשתות החברתיות ובמיוחד בעזרת רשת "טלגרם","משמרות המהפכה" האיראניים האשימו את האופוזיציה האיראנית בחו"ל כי היא מובילה ומעודדת את ההפגנות.
"לא נאפשר לפגוע במדינה ונגן עליה" הבטיחה הודעת "משמרות המהפכה" האיראניים.
זעם הציבור האיראני נובע מעליית מחירי המוצרים בסיסיים בצורה בלתי פוסקת,ממחסור במים ומעליית מחירי הדלק, משחיתות שלטונית ומהמעורבות של איראן בסכסוכים אזוריים, בסוריה, לבנון, עיראק, תימן ורצועת עזה.
הפגנות המחאה הפתיעו את המשטר האיראני שהיה בטוח שהצלחותיו במאמצי ההתפשטות שלו ברחבי המזרח התיכון יגבירו את הפופללאריות שלו בקרב העם האיראני, אולם הציבור האיראני הבין בהדרגה שאין לו שום רווחה כלכלית מהחתימה של איראן על הסכם הגרעין עם המעצמות ומהסיוע האיראני למליציות השונות במזרח התיכון, מבחינתו, ממשלת איראן איננה ממלאת את תפקידה בנושאי פנים.
הפגנות המחאה הן התרסה עממית גדולה נגד "משמרות המהפכה" האיראניים ובמיוחד נגד הגנרל קאסם סולימאני, ראש יחידת "אלקודס" שהוא המוביל את כל המעורבות הצבאית האיראנית בסוריה, עיראק, לבנון, תימן ובקרוב גם ברצועת עזה.
רק באחרונה נפגש קאסם סולימאני עם צאלח אלעארורי, סגן יו"ר הלשכה המדינית של חמאס וראש הזרוע הצבאית שלה בגדה ושוחח בטלפון עם ראשי הזרוע הצבאית של חמאס והגי'האד האסלאמי ברצועה, והבטיח סיוע צבאי נגד ישראל ככל שיידרש מאיראן.
כל ההוצאות הכספיות האלה של איראן שמטרתן לייצא את "המהפכה הח'ומייניסטית" באות על חשבון העם האיראני, מימון ארגון חזבאללה, המליציות השיעיות השונות וארגוני חמאס והג'יהאד האסלאמי באות על חשבון האזרח האיראני רק כדי ליישם את עקרונות האידיאלוגיה הח'ומיינסטיות הקיצוניות.
למשטר האיראני יש מנגנוני דיכוי חזקים ויעילים, נכון שהפגנות המחאה פוגעות בתדמיתו וביוקרתו של המשטר אך הן לא מהוות כרגע שום איום על יציבותו.
יש להפגנות האלה פוטנציאל להתרחב ולהתפשט ולהפוך לתופעת "האביב הערבי", לכן קיים המנהיג העליון ח'מינאיי התייעצויות ביטחוניות בסוף השבוע ונראה כי גורמי הביטחון האיראניים קיבלו הנחיות לדכא בכוח כל ניסיון להרחיב את ההפגנות ואת היקפן.
העובדה שההפגנות התקיימה במספר ערים ולא רק בטהרן מעידה על כך שהזעם העממי הוא רחב, הסיבה העיקרית היא יוקר המחייה ועיקר המחאה מופנה נגד הנשיא חסן רוחאני ולא נגד המנהיג העליון עלי ח'מינאיי, המשבר הכלכלי מדבר לכל העם האיראני שחש אותו היטב בכיסו, דבר שעשוי לצרף אזרחים נוספים לגל המחאה.
יותר מחצי שנה חלפה מאז שהנשיא חסן רוחאני נבחר לקדנציה שנייה ואין שום שיפור במצב הכלכלי, הפגנות המחאה הן בבחינת תמרור אזהרה והן עלולות להתפשט לאוניברסיטאות ולעיר הבירה טהרן,אם המשטר האיראני לא יתעשת ויתחיל לטפל בכלכלה וביוקר המחייה עלולה התסיסה להתעצם מאוד ולצאת מכלל שליטה,המשטר יוכל לדכא את המחאה הנוכחית בטווח הקצר אך בטווח הרחוק יותר המחאה מחייבת טיפול שורש כלכלי אחרת שום כוח לא יעזור בדיכוי המחאה, בדיוק כפי שקרה בכמה מדינות ערביות כתוצאה מ"האביב הערבי".
