ממשל טראמפ הוא תומך גדול של ישראל אך מתרבים הסיכויים שלא יצליח להעביר את תוכנית "עסקת המאה" לשלום בין ישראל לפלסטינים.
בראיה לאחור, הממשל יכול היה לפעול אחרת כדי לצמצם את ההתנגדות בעולם הערבי לתוכניתו.
גורמים בכירים במשלחת אנשי העסקים הפלסטינית שיצאה לועידה הכלכלית בבחריין מעריכים כי בקרוב יתחיל הממשל האמריקני בהקמת הקרן החדשה שתנוהל על ידי בנק בינלאומי לגיוס הכספים לישום התוכנית הכלכלית של "עסקת המאה" בסך 50 מליארד דולר, מתוכם פרוייקטים עבור הפלסטינים בגדה וברצועה בהיקף של 28 מיליארד דולר.
החלק המדיני של "עסקת המאה" יפורסם רק בחודש נובמבר אחרי הקמת הממשלה החדשה בישראל ויו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, שמחרים את ממשל טראמפ ודוחה על הסף את "עסקת המאה", מייחל לחילופי שלטון בישראל באמצעות הבחירות שיביאו להסרת התוכנית המדינית של טראמפ מעל הפרק, בטווח הרחוק יותר מקווה יו"ר הרש"פ שהנשיא טראמפ לא יבחר לתקופת כהונה נוספת.
ממשל טראמפ הוא הממשל האוהד ביותר את ישראל שתומך בה ללא עוררין בכל התחומים ומנסה גם לבסס ולחזק את מעמדה וביטחונה במזרח התיכון וגם לסייע להם להתקדם לעבר שלום יציב עם שכנותיה.
אין ספק שההכרה של ארה"ב בירושלים כבירת ישראל העברת השגרירות האמריקנית אליה וההכרזות של בכירי הממשל השוללות את "זכות השיבה" של מיליוני פליטים פלסטינים לתחומי מדינת ישראל הן הצהרות חשובות ואין להתחרט עליהן, גם לא על הפסקת המימון האמריקני לאונר"א, אולם, בראיה לאחור הממשל יכול היה להימנע מטעויות ולעשות דברים אחרת כדי לרכך את ההתנגדות העזה לתוכנית "עסקת המאה" עוד בטרם פורסם החלק המדיני שלה.
היכן טעה הממשל האמריקני?
א.הנשיא טראמפ קיבל כמה החלטות כדי להעניש את הרש"פ כמו סגירת משרדי אש"פ בוושינגטון והפסקת הסיוע הכספי לרש"פ, כולל מנגנוני הביטחון שלה, דבר שהגביר את האנטגוניזם בין הממשל ליו"ר הרש"פ והחליש את הרש"פ.
בסופו של דבר, הממשל איננו מעוניין בקריסתה של הרש"פ ובעלייתה של תנועת חמאס בשטחי הגדה, נשאלת השאלה מה הוא השיג באמצעות הצעדים האלה?
ב.הממשל סמך על סעודיה, ובמיוחד על יורש העצר מוחמד בן סלמאן, שיקדמו עבורו את "עסקת המאה" אצל הנהגת הרש"פ ואצל מנהיגי מצרים, ירדן ולבנון.
כך דלף לאמצעי התקשורת המתווה המדיני של תוכנית השלום האמריקנית החדשה ואיפשר ליו"ר הרש"פ לעוות ולסלף אותו במשך חודשים רבים ולנהל מסע הסתה והכפשה נגד הממשל ו"עסקת המאה" מעל לכל במה אפשרית.
אחר כך הסתבך יורש העצר מחמד בן סלמאן בפרשת רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י וכדי לנסות ולשפר את תדמיתו בעולם הערבי הוא הורחק על ידי אביו מכל תמיכה ב"עסקת המאה".
הממשל היה צריך לשמור בסוד את פרטי התוכנית ולבקש את עזרת סעודיה רק סמוך מאוד לפרסומה ברבים ובכך היה מצמצם באופן ניכר את הקמפיין הארסי של מחמוד עבאס.
ג.הממשל טעה בכך שהקדים את פרסום החלק הכלכלי של "עסקת המאה" לפני פרסום החלק המדיני שלה וכינס את "ועדית בחריין", בכך יצר רושם אצל הפלסטינים ומדינות ערב כי הוא מקדם את רעיונות תוכנית "השלום הכלכלי" של ראש הממשלה בנימין נתניהו משנת 2008, הוא היה צריך לפרסם בהפתעה את תוכנית השלום שלו כמקשה אחת.
פרסום החלק הכלכלי של התוכנית בלבד יצר רושם מוטעה כי הממשל מתכנן להמיר את זכויות הפלסטינים בכסף ולשחד אותם כדי שיקבלו את תוכניתו.
ד. ההצהרות של בכירי הממשל, כמו ג'ראד קושנר נגד פתרון 2 המדינות ונגד יוזמת השלום הערבית הן מיותרות ואינן תורמות דבר, הממשל היה צריך לשמור על עמימות מלאה עד לרגע פרסום תוכנית השלום שלו כדי שלא להרוג את "עסקת המאה" בעודה באיבה.
מה יעשה הממשל אם לאחר הבחירות בישראל תקום ממשלה התומכת בפתרון 2 המדינות, גם אם כרגע הסיכוי לכך איננו נראה גבוה?
גם ההצהרה של השגריר האמריקני דיויד פרידמן בדבר זכותה של ישראל לספח חלקים מיו"ש, שזכתה לגיבויו של ג'ייסון גרינבלט השליח המיוחד למזה"ת, הגבירה את המתיחות וההתנגדות הפלסטינית והערבית ל"עסקת המאה".
הנשיא טראמפ, האוהד והתומך הגדול של ישראל, הסיר כבר בתחילת דרכו המדינית את נושאי ירושלים והפליטים מעל סדר היום של המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, הדבר הזה היווה מכה קשה לפלסטינים שהם התקשו לקבלה, מדובר ב"קווים האדומים" של ההנהגה הפלסטינית בכל משא ומתן, הממשל היה צריך להסתפק בכך ולא לנקוט בצעדים נוספים שלא איפשרו לבנות סולם מדיני לרש"פ כדי לאפשר לה לרדת מן עץ הסרבנות.
הרושם שנוצר אצל הפלסטינים הוא שהממשל עושה הכל כדי לעודד אצלם סרבנות לתוכנית המדינית שלו כדי שיכול להציגם כמי שאינם רוצים בשלום וכדי לתת "אור ירוק" לצעדים חד צדדים מצידה של ישראל ובראשם החלת החוק הישראלי על חלקים בגדה.
