רבים ברחוב הפלסטיני מגלים הזדהות עם תושבי אוקראינה בעקבות הפלישה הצבאית הרוסית לארצם, בעוד ההנהגה הפלסטינית עדיין מתחבטת בשאלה באיזו עמדה לנקוט.
האינלקטואלים הפלסטינים סבורים שאסור לפלסטינים שתמיד מתלוננים על כיבוש והרג מצידה של ישראל ועל רצון להגדרה עצמית וריבונות לוותר על הערכים האלה וכי על ההנהגה הפלסטינית לתת להם ביטוי בעמדתה כלפי המלחמה באוקראינה.
לגירסתם, העמדה הפלסטינית חייבת להיות זהירה מאוד ולהקפיד על עקרונות המשפט הבינלאומי, ולקרוא ליישוב מחלוקות באמצעי שלום והידברות, לא בכוח צבאי, ובהתחשב בזכותם של עמים להגדרה עצמית כעיקרון שאינו נתון לפשרה.
עם זאת,הפלסטינים זוכרים היטב כי נשיא אוקראינה זלנסקי הינו יהודי, מבחינתם הוא גם ציוני שתמך בהחלטה האמריקנית כי ירושלים הינה בירת ישראל המאוחדת ובעמדת ישראל במבצע "שומר החומות".
אולם, בדיוק כמו שישראל מתלבטת קשות בעמדותיה המדיניות ונזהרת שלא להסתבך בהתבטאויות ועמדות מדיניות מיותרות בעניין הפלישה הרוסית לאוקראינה ומנסה "להלך בין הטיפות", כך גם הרש"פ נזהרת עד מאוד, יו"ר הרש"פ אינו רוצה להסתבך עם ממשל ביידן מחשש שהוא עלול להפסיד את הפתיחה מחדש של משרדי אש"פ בוושינגטון ואת העברת הקונסוליה האמריקנית למזרח ירושלים,מאידך גיסא, יש לו יחסים ארוכי שנים עם מוסקבה, לפני כמה שנים אפילו נטען כי הוא שימש כסוכן של הKGB בזמן שעשה את עבודת הדוקטורט שלו במוסקבה.
בנוסף לכך, באוקראינה חיים כ-2500 פלסטינים, רובם סטודנטים, ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד א-שתייה מסר ב-26 בפברואר כי לכולם שלום וכי הרש"פ דואגת לצרכיהם באמצעות השגרירות הפלסטינית בקייב.
הרש"פ שומרת על שתיקה, היא זקוקה לרוסיה אך באותה העת היא לא רוצה להסתבך עם אוקראינה, היא צריכה את רוסיה כדי שתנסה להניע את הקוורטט ("הרביעיה הבינלאומית") לכנס ועידה בינלאומית שתנסה לכפות על ישראל ועידת שלום בינלאומית למרות התנגדותה והתנגדות ממשל ביידן.
הרש"פ מנסה לגמד את תפקידה של ארה"ב שמאז הסכמי אוסלו יש לה תפקיד מסורתי של מתווכת בין ישראל לרש"פ, יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס פועל, בעזרת רוסיה, לשחוק את התפקיד הזה של ארה"ב בטענה שהיא איננה "מתווך הוגן" ולהכניס את כל הקוורטט(" הרביעיה הבינלאומית"), במקום ארה"ב לבדה, כגוף שיפקח על המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.
גם לתנועת חמאס יש יחסים טובים עם רוסיה, בניגוד לרש"פ היא לא מהססת עתה להביע עמדה זהירה כלפי המשבר עם אוקראינה.
בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק צייץ בחשבון הטויטר שלו ב-26 בפברואר את הדברים הבאים:
" אחד הלקחים החשובים ביותר של המלחמה הרוסית –אוקראינית הוא שעידן אמריקה, עמוד התווך הייחודי בעולם הסתיים".
הרש"פ מקיימת קשרים הדוקים יותר עם מוסקבה מאשר עם וושינגטון, לא רק יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס שיש לו קשר ישיר אל הנשיא פוטין ומשוחח עמו בטלפון בכל פעם שהוא זקוק לעזרה, גם חוסיין א-שיח', חבר הועד הפועל של אש"פ החדש, ויורשו האפשרי של יו"ר הרש"פ, טיפח במרוצת הזמן קשרים הדוקים עם הצמרת הרוסית והפך לחביבו של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב אשר המליץ ליו"ר הרש"פ מחמוד עבאס למנות אותו לאחראי על המשא ומתן עם ישראל במקומו של צאיב עריקאת.
א-שיח' שוחח בשבוע שעבר בטלפון עם מיכאיל בוגדנוב, סגן שר החוץ הרוסי והשליח המיוחד למזה"ת, בנושאים שונים, בהם המצב באוקראינה והחלטות המועצה המרכזית של אש"פ ב-8 בפברואר אך נמנע מלמסור פרטים לאמצעי התקשורת על תוכן השיחה בנושא הפלישה לאוקראינה.
אין ספק שהיחס של הרש"פ וחמאס כלפי רוסיה הוא הרבה יותר אוהד מאשר כלפי ארה"ב, בת בריתה הקרובה ביותר של ישראל, רוסיה גם מילאה בשנים האחרונות תפקיד של מתווכת בין הפלגים הפלסטינים השונים ואפילו אירחה במוסקבה דיאלוג של כל הפלגים הפלסטינים בניסיון להשיג אחדות לאומית.
מדי שנה נוסעים ראשי הפלגים הפלסטינים למפגשים מדיניים במשרד החוץ הרוסי, אפילו מוחמד דחלאן, יריבו המר של יו"ר הרש"פ התארח לפני כמה חודשים במוסקבה וביקש את עזרתו של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כדי שיפייס בינו לבין יו"ר הרש"פ.
השתיקה הפלסטינית לא תימשך לאורך זמן, ברגע שתתבהר תמונת המצב בשדה הקרב אפשר להניח שנשמע הצהרות של בכירים ברש"פ ובתנועת חמאס, גם הם מקווים שיימצא פתרון מדיני לפלישה הצבאית בהקדם שיאפשר להם לנקוט עמדה פומבית נוחה יותר שלא תסבך אותם עם רוסיה או עם ארה"ב, ייתכן שבסופו של דבר גם הרש"פ וגם חמאס ינקטו בעמדה ניטרלית ועקרונית שאיננה תומכת בשום צד.
