העיתון "ראי אליום" דיווח ב-3 באפריל כי נשיא סוריה החדש אבו מוחמד אלג'ולאני ניצל את עיד אלפיטר, החג שמסיים את חודש רמדאן, למסע תעמולה ויחסי ציבור לחירות הדתית שהוא מנהיג במדינה שהייתה תחת משטר חילוני בתקופתו של הנשיא המודח בשאר אסד.
על פי הדיווח, אלג'ולאני ערך את תפילת החג במסגד בארמון הנשיאות בדמשק הנקרא "ארמון העם",כשלצידו שר החוץ אסעד א-שיבאני, שר ההגנה מרהף אבו קסרה, שרים נוספים, המופתי של סוריה השייח' אסאמה אל-ריפאעי וקצינים ממשרד ההגנה.
כצפוי, רשתות התקשורת הערביות, ובראשן "אל-ג'זירה" הקטארית, הדגישו את סצנת התפילה והפיצו אותה דרך פלטפורמות שונות, מתוך כוונה להציג את המעמד כסמל לחירות דתית, שלא הייתה כביכול תחת שלטון הבעת' של אסד, שלכאורה מנע מאנשים לקיים תפילות. זאת, אף על פי שגם נשיא המודח בשאר אסד עצמו הקפיד להגיע לכל תפילות החג בתקופתו.
בדיווח נמסר כי מסע יחסי הציבור לא הסתיים בתפילה בלבד, העולם הערבי נוטה להתרגש מסצנות ספונטניות לכאורה, ולכן, לראשונה, הופיע לפתע בתקשורת חוסיין א-שרע, אביו של הנשיא הזמני, כשהוא מקבל את פני המברכים בביקור לרגל החג.
אלג'ולאני, שקורא לעצמו גם בשם אחמד א-שרע מאז שהפיל את משטרו של בשאר אסד, ניצל את ההזדמנות היטב , הוא מיהר להשתחוות ולנשק את יד אביו, ואז חיבק אותו בחום. המהלך תוזמר בקפידה כדי להציגו כאדם צנוע המעניק כבוד להוריו, מהלך שזכה לתשומת לב מיוחדת בסוריה.
על פי הדיווח בעיתון, כאשר בוחנים את הסצנה בה אבו מוחמד אלג'ולאני רכן לנשק את יד אביו, ניתן היה להבחין בבירור בנשק מוסתר תחת הז'קט שלו. לדברי העיתון, הנוכחות של האקדח על מותנו של הנשיא הזמני מעלה שאלות רבות לגבי תחושת הביטחון שלו, במיוחד באירוע דתי המסמל פיוס וסובלנות.
במהלך עיד אלפיטר, משטרו של אלג'ולאני התיר לראשונה לסורים להתפלל בכיכר החייל האלמוני שעל הר קאסיון, מצפון לדמשק, בהשתתפות אלפי גברים ונשים.
בדומה למסורת שהנהיג בשאר אל-אסד, שקיבל יתומים של חיילי צבא סוריה לשעבר בארמונו, גם אלג'ולאני העתיק את אותה מחווה. הפעם, הוא קיבל בארמון הנשיאות יתומים שאיבדו את משפחותיהם בידי חייליו של משטר בשאר אסד.
בתמונות שפורסמו לצד רעייתו, לטיפה אל-דרובי, נראה אלג'ולאני מקבל את פני הילדים בחדרי הארמון. לשם העצמת הרושם, התקשורת אף שידרה צילומים בהם ניתן לראות את גני הארמון שהוסבו למתחם משחקים לילדים, בעוד הנשיא מתהלך ביניהם ומתרועע איתם.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
