האם גל המחאה במרוקו של הדור הצעיר יצית את המגרב?

הדור הצעיר במרוקו הקים תנועת מחאה ויוצא לרחובות בדרישה לשיפור מערכות הבריאות והחינוך ומלחמה בשחיתות. התנועה מאתגרת את השלטון ומעוררת חשש מהתפשטות גל המחאה לשאר מדינות המגרב.

המחאה במרוקו נכנסת לשבוע השני ופעילי תנועת המחאה הנקראת  "דור 212 Z" ממשיכים בהפגנות בקריאות לשיפור שירותי הבריאות והחינוך, למאבק בשחיתות ולמאבק באבטלה הגואה שמגיעה לכ-36 אחוזים במדינה, כמו כן המפגינים דורשים מהמלך מוחמד השישי לפטר את ראש הממשלה עזיז אח'נוש.

הדור הצעיר במרוקו קורא לתנועת המחאה שהקים בשם הזה שנשען על שני סמלים, האות Z המבטאת את רצון הנוער שנולד בעידן הדיגיטלי והמספר 212 שהיא הקידומת הבינלאומית של מרוקו.

השילוב של שני השמות האלה נועד לייצר תחושת שייכות כפולה גם לדור וגם ללאום ומאפשר לתנועה לבדל את עצמה מהמחאות הקלסיות של העבר כמו מחאת "האביב הערבי" בשנת 2011 ולייצר מותג מחאה חדש, מקומי, צעיר ודיגיטלי.

גל המחאה פרץ בעקבות מותן של 8 נשים יולדות בבית חולים באגאדיר, בגלל טיפול רפואי לקוי, והתפשט באמצעות הרשתות החברתיות לעיר הבירה רבאט ולמספר ערים במדינה והביא להתנגשויות בין המפגינים לכוחות הביטחון שבהן נפצעו מאות בני אדם ונעצרו מאות מפגינים.

המעצרים של מאות צעירים מגבירים את התסיסה והזעם של תנועת המחאה כפי שמשתקף ברשתות החברתיות.

הבולט בהפגנות הוא היעדר הנהגה ברורה ומוצהרת של התנועה, וכן התבססותה על רשתות חברתיות בלבד לצורך גיוס ותיאום, בניגוד למחאות "20 בפברואר" בשנת 2011 שהיו בעלות מבנה ארגוני מסורתי יותר.

המפגינים, בעיקר בבירה רבאט, קזבלנקה, מרקש וערים נוספות, נושאים סיסמאות כמו "חירות, כבוד, צדק חברתי", "העם רוצה להפיל את השחיתות" ו "אח'נוש החוצה",, ומביעים כעס על יוקר המחיה, מצב שירותי הבריאות והחינוך והיעדר פתרונות ממשלתיים.

במקביל, תנועת דור Z פנתה למלך מוחמד השישי בבקשה לפטר את ממשלת אחלנוש ולהקים מסגרת פומבית למעקב אחר פעולות הממשלה , "לא למען נקמה, אלא ליצירת תקדים היסטורי המעגן אחריות ובקרה ממשית".

היעדר דוברים רשמיים מלווה את המחאה, פעילי התנועה מתכנסים מדי ערב באפליקציית Discord

לדיונים והצבעות, ומדגישים את אופיין הלא-אלים של המחאות, תוך קריאה ללבוש שחור כאות אבל על הפצועים וההרוגים.

עם זאת, אלימות מקומית אירעה במספר ערים, כולל הצתות, יידוי אבנים ופגיעה ברכוש, מה שהוביל למעצרי חשודים ולפגיעות בקרב כוחות הביטחון ואזרחים.

פרשנים במרוקו סבורים כי היעדר הנהגה מסורתית מעניק למחאה עוצמה מסוימת אך גם חולשה.

מוחמד שקיר,, חוקר מדעי המדינה, אמר לעיתון הקטארי "אלערבי אלג'דיד" כי "המחאה היא ביטוי לזעם חברתי, אך חסר לה בסיס ארגוני ברור. זה מאפשר למקצת הצעירים להשתמש באלימות, ללא שליטה מצד ההנהגה".

נביל אל-אנדלוסי,נשיא המרכז המגרבי למחקרים אסטרטגיים, אמר לאמצעי תקשורת ערביים כי אופייה הדיגיטלי של התנועה מאפשר לה להיות אופקית, מבוזרת ולפעול ללא סמלים או מנהיגים קבועים.

לדבריו, "היעדר המנהיגות אינו משקף חולשה, אלא שינוי בצורת הפעולה , ממבנה היררכי למבנה רשתות מבוזר, בהתאם לרוח העידן הדיגיטלי".

המחאה של דור Z במרוקו , היא לא רק קריאה לשינוי מקומי, אלא גם ביטוי למגמות עולמיות, היא משקפת את כוחם של צעירים בתקשורת דיגיטלית, חוסר אמון בממסד הפוליטי והדגש על אחריות ושקיפות, כל אלה בעידן שבו מסורת ההנהגה ההיררכית מאתגרת את הכלים החדשים של המחאה והארגון.

למרות שההפגנות אינן ממוקדות ישירות במוסד המלוכה, הן משקפות תסכול כלפי הממשל והמערכת הפוליטית כולה.

העובדה שהן מתקיימות ללא הנהגה ברורה מקשה על המלך מוחמד השישי להתמודד איתן באופן ישיר.

השלטונות במרוקו מודאגים מגל המחאה וכך גם מנהיגים ערביים אחרים במגרב, כולם זוכרים כיצד תופעת "האביב הערבי" פרצה בתוניסיה בשנת 2011 והתפשטה ברחבי המזרח התיכון והפילה שליטים ערביים.

פרשנים במרוקו אומרים כי יש להתייחס ברצינות גדולה להפגנות של הדור הצעיר, הוא הדור שהפיל ממשלה בנפאל במהלך מהפכה שהתקיימה בין ה-8 ל-13 בספטמבר.

המהפכה האחרונה בנפאל, הידועה גם כ"מחאת דור ה-Z" התפשטה במהירות ברחבי המדינה והביאה לשינוי פוליטי משמעותי. היא פרצה לאחר שממשלת הקואליציה, הכוללת את מפלגת הקונגרס והקומוניסטים, ניסתה לחסום את הרשתות החברתיות. הצעירים, בעיקר דרך קבוצות ב"דיסקורד", ארגנו הפגנות שהובילו לעימותים עם כוחות הביטחון, במהלכם נהרגו למעלה מ-70 מפגינים. לאחר ההתקוממות, מונתה שופטת בית המשפט העליון לשעבר, סושילה קרקי, לראש ממשלת המעבר, והבטיחה לקיים בחירות חדשות במרץ 2026.

הייחוד במהפכה זו היה השימוש בטכנולוגיה ובפלטפורמות דיגיטליות לארגון ולהובלת המחאה.

ההפגנות במרוקו מצביעות על שינוי משמעותי במבנה ובאופי המחאה במדינה, עם דרישות לשיפור השירותים הציבוריים ולמאבק בשחיתות. למרות שהן אינן ממוקדות ישירות במוסד המלוכה, הן משקפות תסכול כלפי הממשל והמערכת הפוליטית כולה. הן מצביעות גם על פוטנציאל להתפשטות של מחאות דומות במדינות המגרב, אם כי כל מדינה מצויה במצב פוליטי וחברתי ייחודי משלה.

הערות:פורסם לראשונה ב"אפוק"

הערה: הכותב הוא מזרחן ומנכ"ל רשות השידור לשעבר

אודות יוני בן מנחם

יוני בן מנחם הוא מזרחן, עיתונאי ומנכ"ל רשות השידור לשעבר. הוא בעל עשרות שנות ניסיון בעיתונות הכתובה והמצולמת. דרכו של בן מנחם בעולם המדיה החלה כמפיק של הטלוויזיה היפנית במזרח התיכון. לאחר מכן, הוא מילא תפקידי מפתח רבים בתקשורת הישראלית: מנכ"ל רשות השידור, מנהל רדיו קול ישראל, כתב לענייניי שטחים, כתב ופרשן מדיני, פרשן לענייני המזרח התיכון ועורך ראשי ומגיש התוכנית 'מגזין המזה"ת'. 

פוסטים אחרונים

הטוויטר שלי