גורמים מדיניים בכירים אומרים כי הצבת לוח זמנים של עשרה ימים לקיבוע הפוגה הומניטרית בסודאן אינה רק מהלך דיפלומטי חריג מצד ארצות הברית, אלא הצהרה מדינית ברורה, ממשל טראמפ מבקש לעבור משלב ניהול המשבר לשלב עיצוב התוצאה.
להערכתם, דבריו של מרקו רוביו, שר החוץ האמריקני, בסוף השבוע האחרון, שלפיהם "99 אחוזים מהמאמץ האמריקני מתמקד כעת בהשגת הפוגה הומניטרית במהירות האפשרית", משקפים שינוי גישה מהותי בטיפול האמריקאי במלחמה המתמשכת.
לראשונה מאז פרוץ הלחימה בין הצבא הסודאני בפיקודו של הגנרל עבד אלפתאח אלבורהאן ל"כוחות התמיכה המהירה" של הגנרל דקלו המכונה "חמידתי", קובעת ארצות הברית מסגרת זמן ברורה לשני הצדדים. מדובר בצעד שמעיד על ביטחון יחסי ביכולת ההשפעה האמריקנית , אך גם על דחיפות גוברת לנוכח ההידרדרות ההומניטרית והחשש מהתפשטות חוסר היציבות באזור.
על פי הגורמים המדיניים, המהלך האמריקאי אינו מתרחש בחלל ריק. מאחוריו עומדת התערבות סעודית נחרצת, לאחר שיורש העצר מוחמד בן סלמאן ביקש מנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להתערב אישית להפסקת המלחמה. התערבות זו העלתה את סודאן לראש סדר העדיפויות של הממשל האמריקני, והעניקה ליוזמה את הגיבוי האזורי החיוני להצלחתה.
ביקורו האחרון של עבד אל-פתאח אל-בורהאן, ראש "מועצת הריבונות" ומפקד הצבא הסודאני, בריאד בירת סעודיה, לא היה ביקור טקסי.
לפי פרשנים סודאניים, הוצגה בפניו דרישה דחופה להיענות למפת הדרכים של "הרביעייה" הכוללת את ארצות הברית, סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים , להשגת הפוגה הומניטרית, הפסקת אש והתקדמות למסלול מדיני.
להערכתם, בקשתו של אל-בורהאן לשבוע התייעצות מצביעה על לחץ אמיתי, אך גם על היסוס בתוך הממסד הצבאי הסודאני.
למרות הרטוריקה ההומניטרית, ברור בוושינגטון כי ההפוגה אינה יעד בפני עצמו, אלא כלי.
הממשל האמריקני רואה בה שלב ראשון בלבד , כזה שיאפשר הכנסת סיוע, יבחן את מחויבות הצדדים, ויכשיר את הקרקע למהלך רחב יותר שהוא השגת הפסקת אש קבועה ומעבר לתהליך פוליטי שיוביל לשלטון אזרחי.
עם זאת, להערכת גורמים ביטחוניים בכירים, האתגר המרכזי נותר בעינו והוא חוסר האמון העמוק בין הצדדים. מרקו רוביו עצמו הודה כי שני המחנות הפרו התחייבויות קודמות, והביע דאגה מדיווחים על תקיפת שיירות סיוע. דבריו החריפים במשפט "יגיע יום שבו תיחשף האמת וכל המעורבים ייראו באור שלילי" , משקפים לא רק זעם מוסרי, אלא גם מסר מרומז של אחריות עתידית.
ההערכה בקרב פרשנים סודאניים היא כי עצם הצבת לוח הזמנים מעידה כי וושינגטון מחזיקה באינדיקציות מוקדמות או בהסכמות שקטות מצד השחקנים המרכזיים. ארצות הברית אינה נוהגת, לדבריהם, להציב דד־ליין כה קצר ללא הערכה שיש סיכוי ממשי לפריצת דרך.
גם תגובת "כוחות התמיכה המהירה", שהביעו נכונות עקרונית לקבל כל יוזמה להפסקת המלחמה, משתלבת במאמץ האמריקני , אם כי היא לא בהכרח מבטיחה יישום בפועל.
ניסיון העבר מלמד כי בין הצהרות פומביות לבין מחויבות בשטח קיים פער משמעותי.
איחוד האמירויות מיהר לברך על היוזמה האמריקאית, והדגיש כי הפסקת אש מיידית והבטחת גישה הומניטרית הן תנאי יסוד לכל התקדמות.
העמדה האמירתית, בדומה לעמדה הסעודית, מחזקת את הגיבוי האזורי למהלך ומציבה את "הרביעייה" כציר המרכזי בניסיון לייצב את סודאן.
במקביל, ביקורו של ראש ממשלת סודאן, כאמל אידריס, בניו יורק והמפגשים הצפויים עם הנהגת האו"ם משקפים ניסיון לגייס לגיטימציה בינלאומית רחבה יותר , על רקע חשש גובר מזוועות נוספות, במיוחד בדרום קורדופאן ובדארפור.
השאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא האם עשרת הימים שהציבה וושינגטון יסמנו נקודת מפנה או יתווספו לרשימת יוזמות שנכשלו.
להערכת גורמים מדיניים בכירים,הצלחה תבסס את מעמדה של ארצות הברית כמתווכת אפקטיבית בעידן טראמפ, ותעניק דחיפה למסלול מדיני אזרחי.
מאידך גיסא,כישלון, יעמיק את חוסר האמון ויחזק את התחושה שסודאן נותרה זירת התשה ללא מוצא ברור.
כך או כך, ברור כי המהלך האמריקני אינו עוד ניסיון גישור שגרתי, אלא הימור מדיני מחושב , כזה שעשוי לעצב לא רק את עתידה של סודאן, אלא גם את מפת ההשפעה האזורית בשנה הקרובה.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
