גורמים בכירים בתנועת פת"ח אומרים כי יו"ר הרש"פ אבו מאזן שוקל לדחות את הבחירות חמועצה המחוקקת וכי הזירה הפלסטינית נכנסת לתקופה פוליטית רגישה במיוחד לקראת הבחירות המתוכננות ל-28 בנובמבר 2026.
אלא שהפעם לא מדובר רק במאבק על מספר המושבים בפרלמנט הפלסטיני, מאחורי הקלעים מתרקמת מערכת בריתות חדשה, שעלולה להפוך את הבחירות למשאל עם על עתיד הרש"פ, על דמותה של המערכת הפוליטית ועל המשך שלטונו של מחמוד עבאס, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
במשך שנים הייתה תנועת פת"ח הכוח המרכזי במערכת הפוליטית הפלסטינית, אולם כיום היא ניצבת מול אפשרות להיווצרותה של חזית בחירות רחבה, הכוללת את חמאס, הג'יהאד האסלאמי, הזרם הרפורמיסטי-הדמוקרטי בפת"ח המזוהה עם מוחמד דחלאן, וכן אישים עצמאיים ובהם נאסר אל-קודווה, שר החוץ הפלסטיני לשעבר.
אם המגעים בין הגורמים הללו יבשילו להסכם פוליטי ולרשימת בחירות משותפת, עלול להיווצר לראשונה מזה שנים גוש פוליטי שחוצה את הקווים המסורתיים בין פת"ח לחמאס ומאתגר ישירות את השליטה של אבו מאזן.
לדברי גורמים ביטחוניים,הייחוד של הברית הפוליטית המתגבשת הוא דווקא בכך שהיא מאחדת יריבים היסטוריים.
תנועת חמאס מבקשת להשתלב בבחירות במסגרת רחבה ככל האפשר, במטרה להרחיב את כוחה הפוליטי מעבר לבסיס התמיכה המסורתי שלה. מוחמד דחלאן, שהודר מהנהגת פת"ח, רואה בבחירות הזדמנות לחזור למרכז קבלת ההחלטות הפלסטיני.
לצידם עשויים להשתלב נאסר אל-קודווה, גורמים עצמאיים ואנשי שמאל, שיכולים להעניק לברית תדמית לאומית רחבה יותר ולהרחיק אותה מהתפיסה של מאבק נוסף בין פת"ח לחמאס.
מבחינתו של יו"ר הרש"פ אבו מאזן, זהו התרחיש המסוכן ביותר, לא רשימה מפלגתית אחת שקל לזהות ולתקוף, אלא מטרייה פוליטית שתוכל לאחד קולות שונים תחת מסר פשוט . שינוי וסיום המונופול על קבלת ההחלטות.
אם הברית הזאת תצליח, הבחירות עלולות להפוך ממאבק בין מפלגות למאבק בין שני חזונות, שימור הסדר הפוליטי הקיים, או פתיחת דף חדש במערכת הפלסטינית.
התגובה של תנועת פת"ח לא איחרה להגיע, התנועה פנתה לקהיר, ומשלחת הכוללת את בכירי תנועת פת"ח ,חוסיין א-שייח', מאג'ד פרג' ורוחי פתוח ניהלה מגעים עם מצרים ועם גורמים ופלגים פלסטיניים.
גורמים בכירים בפת"ח אמרו לי כי הבחירה במצרים אינה מקרית. קהיר היא אחת המדינות הבודדות המסוגלות לדבר בעת ובעונה אחת עם פת"ח, חמאס, דחלאן וגורמים פלסטיניים נוספים.
עבור אבו מאזן, מצרים יכולה להיות לא רק מתווכת אלא גם כלי לבלימת התגבשותה של החזית היריבה. המטרה היא למנוע מצב שבו גורמים פלסטיניים נוספים יצטרפו לברית המתהווה ויעניקו לה לגיטימציה לאומית רחבה.
נראה כי יו"ר הרש"פ אבו מאזן מבין שעימות ישיר עם הברית הפוליטית המתגבשת עלול דווקא לחזק אותה. לכן האסטרטגיה המועדפת עליו עשויה להיות "הכלה לפני עימות".
היעד הראשון הוא פת"ח עצמה.
הפילוג בין הנהגת התנועה לבין המחנה של דחלאן, יחד עם המחלוקות בין בכירי פת"ח, עלול להפוך את התנועה לפגיעה במיוחד בבחירות. ברית בין יריביו של אבו מאזן בתוך פת"ח לבין חמאס תהיה מבחינתו תרחיש מסוכן במיוחד.
לכן אבו מאזן עשוי לנסות להחזיר חלק מהגורמים הרפורמיים לתוך המסגרת הפוליטית, או לפחות לנטרל את האפשרות שיתמודדו ברשימה עצמאית. אחת הדרכים לכך יכולה להיות דרישה להתחייבות בכתב לאש"ף כנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני.
כאן נכנס לתמונה אחד הקלפים החשובים ביותר שבידי אבו מאזן שהוא אש"ף.
במהלך 2026 אושרו תיקוני חקיקה המחייבים מועמדים ברשימות הבחירות להגיש הצהרה בכתב ובה התחייבות לאש"ף, לתוכניתו המדינית והלאומית ולהחלטות הבינלאומיות הרלוונטיות.
לכאורה מדובר בדרישה משפטית. בפועל מדובר בכלי פוליטי משמעותי.
המשמעות היא שאבו מאזן יכול להשתמש באש"ף כ"תקרה פוליטית" שמעליה חייבים לעמוד כל המועמדים. בכך הוא עשוי להקשות על חמאס ועל גורמים אחרים להציג את עצמם כאלטרנטיבה מלאה למערכת הפוליטית הקיימת.
המאבק, אם כן, אינו רק על מי ייכנס למועצה המחוקקת, אלא גם על השאלה מי יקבע את כללי המשחק.
אבו מאזן נכנס למערכת הבחירות מתוך הנחה שהמלחמה בעזה עשויה לשרת את תנועת פת"ח.
תנועת חמאס ספגה במהלך המלחמה אבדות כבדות בקרב הנהגתה ובקרב פעיליה, ובמיוחד בדרג הבכיר ברצועה. מבחינת הנהגת הרש"פ מדובר בחולשה ארגונית ופוליטית שעשויה להקשות על חמאס לשחזר את הישגיה מהעבר.
אלא שהנחת העבודה הזאת עלולה להתברר כמסוכנת.
החולשה הצבאית והארגונית של חמאס אינה בהכרח מתורגמת לחולשה אלקטורלית, להיפך, אם חמאס תצליח להצטרף לברית רחבה עם גורמים מפת"ח, עם דחלאן ועם אישים עצמאיים, היא עשויה להשתלב במערכת פוליטית חדשה בלי שתצטרך לשאת לבדה את מלוא המחיר של המלחמה.
זה בדיוק התרחיש שמדאיג את אבו מאזן.
הקרב האמיתי של פת"ח הוא בתוך הבית
לפת"ח יש אפשרות לנסות ולהקים רשימה חזקה שתכלול את בכירי התנועה לצד אישים עצמאיים, במטרה להחזיר מצביעים שהתאכזבו ממנה או עברו לתמוך בכוחות אחרים.
אולם כאן ניצבת בפני אבו מאזן בעיה נוספת, המאבקים בתוך תנועת פת"ח עצמה.
לדברי גורמים ביטחוניים,תוצאות הוועידה השמינית של התנועה השנה חיזקו את מחנה מחמוד עבאס, ובמקביל עוררו מתחים בקרב זרמים אחרים. מינוי יאסר עבאס, בנו של אבו מאזן לוועדה המרכזית, כמו גם מינוי חוסיין א-שייח' לסגן יו"ר התנועה, עוררו ביקורת בתוך התנועה.
הזרם המזוהה עם ג'בריל רג'וב אינו מסתיר את אי-שביעות רצונו, והמאבק על הירושה הפוליטית בתוך פת"ח כבר משפיע על ההיערכות לבחירות.
לכן, עוד לפני המאבק בחמאס ובדחלאן, אבו מאזן צריך להתמודד עם השאלה אם הוא מסוגל לאחד את תנועת פת"ח עצמה.
אחד המרכיבים המעניינים בברית המתגבשת הוא האפשרות שהיא תתבסס על מועמדים אזרחיים ועצמאיים, שאינם מזוהים ישירות עם הזרועות הצבאיות או עם המבנים הארגוניים של הפלגים.
אם אכן תיבנה רשימה כזאת, היא תוכל להציג את עצמה כקואליציה לאומית אזרחית ולא כרשימת חמאס מורחבת.
לכך עשויה להיות משמעות גם בזירה הבינלאומית.
השתתפות ישירה של חמאס או של ארגוני טרור חמושים במערכת הפוליטית צפויה לעורר התנגדות ישראלית ואמריקנית. לעומת זאת, רשימה אזרחית ורחבה שתכלול אישים המזוהים עם זרמים שונים יכולה להקשות על ישראל ועל ארה"ב להתייחס אליה כאל גוף אחד.
גורמים בכירים בפת"ח מעריכים כי בתוך המערכת הזאת עשויים לעלות מחדש שמותיהם של אישים עצמאיים בעלי רקע ציבורי, כלכלי וממשלתי, ובראשם סלאם פיאד.
סלאם פיאד עשוי להתאים לתרחיש שבו גורמים פלסטיניים יחפשו דמות שאינה מזוהה באופן מובהק עם הקיטוב בין פת"ח לחמאס.
אבל גם כאן הדרך אינה פשוטה. ברית רחבה אינה יכולה להסתפק בצירוף שמות פופולריים. היא צריכה לגשר בין אינטרסים של גורמים בעלי אידיאולוגיות, היסטוריה ויעדים שונים לחלוטין.
מזרח ירושלים-המוקש שעלול להפיל את הבחירות
לצד המאבק על הרשימות ניצבת סוגיית ירושלים.
עבור הפלסטינים, קיום הבחירות במזרח ירושלים אינו עניין טכני, מדובר בשאלת ריבונות, הכרה וייצוג פלסטיני בעיר.
לפי ההערכות ברש"פ, ישראל שוקלת לאפשר את הליך ההצבעה בכפר עקב, מעבר לגדר ההפרדה, בעוד אבו מאזן מתעקש שהבחירות יתקיימו בעיר העתיקה בירושלים.
כאן עלולה להיווצר התנגשות ישירה בין הרש"פ לישראל.
הנושא מקבל משנה חשיבות משום שבשנת 2021 ביטל אבו מאזן את הבחירות הפלסטיניות בטענה שישראל אינה מאפשרת את קיומן במזרח ירושלים.
לכן ירושלים עשויה להיות לא רק מכשול טכני, אלא גם קלף פוליטי שיקבע אם הבחירות יתקיימו בכלל.
גורמים ביטחוניים אומרים כי השאלה הרגישה ביותר היא האם אבו מאזן אכן יאפשר לבחירות להתקיים אם יתברר שהן מסכנות את שליטתו הפוליטית.
באופן רשמי, הנהגת הרש"פ מצהירה על נכונותה לקיים את הבחירות במועדן. אולם התקדים של 2021 מותיר סימני שאלה.
אם הסקרים והאינדיקציות הפוליטיות יצביעו על כך שהברית הפוליטית החדשה מסוגלת להשיג רוב משמעותי, הלחץ על אבו מאזן לבחון מחדש את קיום הבחירות עשוי לגדול.
אלא שהפעם המחיר של דחיית הבחירות עלול להיות גבוה בהרבה.
היריבים הפוליטיים יוכלו לטעון כי אבו מאזן אינו חושש מישראל או מהמצב הביטחוני, אלא מהקלפי עצמה. דחייה ללא נימוק משכנע עלולה להפוך את הטענה הזאת לנשק פוליטי רב עוצמה נגדו.
לכן, אם אבו מאזן יבקש לדחות את הבחירות, הוא יצטרך להציג סיבה פוליטית או משפטית משכנעת ולא להסתפק בטענה שפת"ח איבדה מכוחה.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי בסופו של דבר, המאבק המתהווה סביב הבחירות הפלסטיניות הוא הרבה יותר ממאבק בין רשימות.
זהו מאבק על היום שאחריאבו מאזן.
מצד אחד ניצבת תנועת פת"ח, המנסה לשמר את שליטתה ואת המבנה הפוליטי המבוסס על אש"ף והרש"פ, מהצד השני מתגבשת אפשרות לברית חסרת תקדים בין חמאס, מוחמד דחלאן, הג'יהאד האסלאמי, גורמים עצמאיים ואישים פוליטיים נוספים.
אם הברית הזאת תישאר בגדר הבנות , אבו מאזן יוכל לנסות לפרק אותה באמצעות מגעים, פשרות והכלה.
אבל אם היא תהפוך לרשימת בחירות אחת, המשחק משתנה לחלוטין.
במצב כזה, הבחירות של נובמבר 2026 עלולות להפוך למבחן הגדול ביותר שניצב בפני אבו מאזן בשנים האחרונות , ואולי גם למשאל עם על עצם המשך שלטונו ועל המבנה הפוליטי של הרש"פ בעידן שאחרי המלחמה בעזה.
השאלה הגדולה לא תהיה רק מי ינצח בבחירות, אלא האם אבו מאזן יהיה מוכן לקבל את תוצאותיהן גם אם הן יובילו לסופה של ההגמוניה הפוליטית של פת"ח.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
