ארגון חמאס חזר באחרונה לשגר רקטות מאזורים שונים ברצועת עזה לעבר ישראל.
הוא שיגר רקטות לכמה מקומות בישראל, לעבר ישובי עוטף עזה ולעבר ירושלים, לאחר הפסקה של כמה חודשים שבהם פעל צה"ל באינטנסיביות ברצועת עזה נגד ארגון חמאס שניהל נגדו מלחמת גרילה.
על פי גורמי ביטחון בישראל, הדבר מעיד על התאוששות הזרוע הצבאית של חמאס וחזרתה לייצור רקטות באופן חלקי בתקופה שבה הועברו כוחות רבים של צה"ל מהרצועה לחזית הצפון כדי להילחם נגד חזבאללה בדרום לבנון.
כתוצאה מכך פחת הלחץ הכבד של צה"ל על הזרוע הצבאית של חמאס.
להערכת גורמי הביטחון, בידי חמאס יש כעת מאות רקטות חדשות שיוצרו לאחר הכנסת מחרטות לתוך המנהרות שעדיין פועלות ברצועה.
חמאס שיגר לעבר ישראל ביום הראשון של המלחמה ב-7 באוקטובר יותר מ-5000 רקטות ואח"כ עשרות רקטות מדי יום במשך כמה חודשים עד שאזל בהדרגה מלאי הרקטות כתוצאה מפגיעה קשה של צה"ל במערך הייצור שלהן.
על פי גורמים בחמאס ברצועת עזה, השיקולים לשיגור הרקטות מחדש לעבר ישראל הם שיקולים מבצעיים ומדיניים.
ראשית, לחמאס יש את היכולת המבצעית לייצר רקטות בהיקף מוגבל, הסיבה השנייה היא הרצון של חמאס להראות לתושבי הרצועה ולישראל כי הוא איננו נשבר וגם בחלוף יותר משנה מתחילת המלחמה הוא יכול להמשיך ולהילחם נגד כוחות צה"ל.
גורמים בחמאס טוענים כי חמאס מקפיד באחרונה לשגר את הרקטות מצפון הרצועה כדי להראות לישראל כי היא לא תוכל לכבוש את האזור הזה שעומד כרגע בראש סדר העדיפויות של צה"ל.
גם אם בסופו של דבר, צה"ל יכבוש את כל האזור הזה, חמאס מרוויח נקודות כי הוא מראה שהוא ניהל קרב עיקש נגד צה"ל עד לרגע האחרון.
חמאס מנסה להראות לישראל כי הוא יגבה ממנה מחיר יקר בגלל הפעולות שלה לכיבוש כל צפון רצועת עזה,לכן הוא מנסה לגבות בתמורה מחיר מישובי עוטף עזה ומשגר רקטות לעברם.
הוא רוצה להראות לישראל כי כיבוש צפון רצועת עזה לא יביא ביטחון לתושבי עוטף עזה השבים לבתיהם, זהו שלב נוסף במלחמת ההתשה נגד ישראל בעוד המשא ומתן על עסקת החטופים נמשך בדוחא.
גורמים בחמאס אומרים כי שיגור הרקטות הוא מסר מדיני של ההתנגדות לישראל כי היא "איננה יכולה להפסיק את ההתנגדות" ומסר לציבור בישראל כי המלחמה ברצועת עזה לא השיגה ולא תשיג את מטרותיה.
חמאס מנסה באמצעות הירי לחלץ עוד ויתורים מישראל בכל הנוגע לעסקת חטופים והסכם הפסקת אש ברצועת עזה וגם כדי לפגוע במורל של הציבור הישראלי ולעודד את רוחו הירודה של הציבור הפלסטיני.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"