שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים עלולה להוליד אינתיפאדה חדשה בגדה.
לישראל ולרש"פ יש אינטרס משותף להרגיע את השטח לפיכך הן צריכות לטפל בזהירות בהפגנות בגדה.
שביתת הרעב של האסירים הביטחונים בבתי הכלא בישראל מסכנת את הרגיעה הביטחונית בגדה והיא איננה טובה לאינטרסים של ישראל והרש"פ.
אומנם השביתה מקיפה כרגע רק כ1200 אסירים ביטחוניים מתוך 6500 אסירים, אך ככל שינקוף הזמן עלול מעגל האסירים השובתים רעב להתרחב ולהשפיע על דעת הקהל הפלסטינית בשטחים ולהתסיסה.
הנהגת פת"ח בתוך הכלא בראשותו של מרוואן ברגותי אומרת בגלוי כי הצלחת השביתה תלויה רבות ברוח הגבית שהיא תקבל מאמצעי התקשורת הפלסטינים ומהרחוב הפלסטיני שהיא מצפה ממנו לפעולות הזדהות עם השביתה בהיקפים גדולים של תהלוכות , הפגנות ושביתות.
עיסא קראקע, ראש המטה המטפל בענייני האסירים הביטחוניים הפלסטינים מגדיר את שביתת הרעב במילים "חצי אינתיפאדה", השאיפה של האסירים הביטחוניים היא שהשביתה שלהם תצליח ולא תיכשל כפי שנכשלה שביתת הרעב של האסירים ב2004.
זוהי השביתה הגדולה הראשונה של האסירים הביטחוניים מאז השביתה האחרונה ב 2012 שבה השתתפו כ 600 אסירים ביטחוניים אך היא נכשלה כתוצאה מהתמודדות נכונה עם השביתה של שירות בתי הסוהר הישראלי(שב"ס) וחוסר אחדות ותיאום בקרב האסירים הביטחוניים.
הפעם מבטיח מרוואן ברגותי שביתה מוצלחת שתביא לניצחון, דהיינו קבלת כל הדרישות של האסירים לשיפור בתנאי מאסרם.
ברגותי השקיע בשביתה הזו הרבה תיאום ותכנון, מחד גיסא הוא רוצה להשיג תנאי מאסר טובים ונוחים יותר לאסירים הביטחוניים אך מאידך גיסא, מה שמניע אותו בעיקר הוא המניע הפוליטי, לעשות קאמבק פוליטי לצמרת תנועת פת"ח לאחר שהורחק ממנה לפני כמה חודשים על ידי יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, למרות שנבחר במקום הראשון בפריימריז של תנועת פת"ח ולמרות שהוא הוביל בסקרי דעת הקהל הפלסטינים במקום הראשון כיורשו של מחמוד עבאס.
לכן, יש להסתכל על שביתת הרעב הזו גם כחלק ממאבקו האישי של מרוואן ברגותי בקרב הירושה על הנהגת פת"ח והרש"פ.
מחמוד עבאס ניסה למנוע את השביתה אך מרוואן ברגותי דחה את כל המסרים שהועברו לו בנושא, עפ"י גורמים בפת"ח הוא זועם על מחמוד עבאס שנטש אותו בכלא ואח"כ אף הרחיק אותו מצמרת פת"ח בתואנה שהוא נתון ללחצים כבדים של ישראל וארה"ב שאינן מוכנות לכך, כזכור, מרוואן ברגותי מרצה עונש של חמישה מאסרי עולם על רצח אזרחים ישראלים באינתיפאדה השנייה.
הזעם של מרוואן ברגותי נמשך כבר כמה שנים והוא גורס שהרש"פ לא עשתה די כדי להביא לשחרורו במסגרת עסקת שליט ב2011, לטענת מקורביו, מחמוד עבאס מעדיף אותו בכלא הישראלי כסמל למאבק הפלסטיני ולא מחוץ לכותלי הכלא כדי שלא יהווה איום על הנהגתו ביחד עם ידידו הקרוב מוחמד דחלאן שהינו יריבו המר של מחמוד עבאס.
לכן, ברחוב הפלסטיני יש רבים הרואים בשביתת הרעב הזו את הנקמה של מרוואן ברגותי במחמוד עבאס ובבכירי פת"ח המקיפים אותו, ברגותי מוכיח באמצעות השביתה כי הוא "לוחם החופש" האמיתי של העם הפלסטיני הראוי להנהגתו ומצדיק את הכינוי שהוצמד לו בשנים האחרונות, "נלסון מנדלה הפלסטיני".
מחמוד עבאס שיגר אגרת לקראת "יום האסיר הפלסטיני" שחל ב-17 באפריל שבה הבטיח לאסירים הביטחוניים שהם בראש דאגותיו בכל פורום בזירה המדינית, הוא גם קרא לקהילה הבינלאומית להתערב במצבם בבתי הכלא ולהציל את חייהם של האסירים הפלסטינים, נציג אש"פ באו"ם ריאד מנצור שיגר כבר לפני כמה ימים איגרת בנושא למזכ"ל האו"ם ולמועצת הביטחון.
אולם,מדובר ב"מס שפתיים" מחמוד עבאס איננו מעוניין באמת בהצלחת שביתת הרעב שתחזק את מעמדו של ברגותי או בשחרורו של מרוואן ברגותי, הקורא בעצם השביתה תיגר על מנהיגותו, מחמוד עבאס אמור לפגוש ב-3 במאי את הנשיא טראמפ בבית הלבן, ברגותי גונב ממנה את ההצגה ויתכן שהשביתה תימשך עוד זמן רב כשתשומת הלב והאהדה הפלסטינית מופנים כלפי ברגותי.
החששות במערכת הביטחון של ישראל וברש"פ הם ששביתת הרעב של האסירים הביטחוניים תהפוך במשך הזמן לכדור שלג מתגלגל ,יצטרפו אליה אסירים נוספים ומעגל ההפגנות בגדה יתרחב ויהפוך למעין אינתיפאדה חדשה, כבר עתה מכונה שביתת הרעב ע"י גורמים פלסטינים שונים במילים "אינתיפאדת האסירים הביטחוניים".
ביום הראשון לשביתת הרעב היו הפרות סדר בעיר בית לחם, רוב תהלוכות המחאה בערי הגדה הסתיימו בשקט יחסי אך אין מי שיבטיח כי השקט יישמר.
מחמוד עבאס עלול להגיע לפגישה עם הנשיא טראמפ בבית הלבן כשהגדה "בוערת" ולהצטייר בעיניו כמי שאיננו יכול לשלוט במצב הביטחוני, מזה הוא חושש מאוד, כל ניסיון של מנגנוני הביטחון של הרש"פ לפזר הפגנות והתפרעויות בשטחים בזמן שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים, יצטייר רע מאוד בעיני הרחוב הפלסטיני מכיוון שמדובר בנושא רגיש הקשור כמעט לכל משפחה בשטחים, נושא שיש עליו קונסנזוס לאומי.
מחמוד עבאס נמצא במלכוד ולכן הרבה תלוי בצעדים שינקוט בשטח וגם בצעדים שתנקוט ישראל.
מה שמתחייב הוא לטפל בזהירות רבה בהפגנות בשטחים, לנסות ולהכיל את הפרות הסדר מבלי לגרום לנפגעים בנפש, דבר שעלול לשמש לדלק להרחבת גל האלימות והעלאת שביתת הרעב של האסירים הביטחוניים לסדר היום העולמי, זה מה שמרוואן ברגותי שואף אליו באמצעות השביתה.
