הנאומים של ראש הממשלה נתניהו ויו"ר הרש"פ באו"ם היו הצגה של הטחת האשמות הדדיות ומופע של חוסר תקווה.
נתניהו גבר על מחמוד עבאס ביכולתו הרטורית אך שניהם לא הציגו שום רעיון רציני לפריצת המבוי הסתום.
העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק הפכה השבוע לבמת האירוח של ההצגה הכי טובה בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס וראש הממשלה בנימין נתניהו, עלו, כל אחד בתורו, לדוכן הנואמים, כדי להשמיע את האמת שלהם בפני נציגי העולם במסגרת של מעין מלחמת הסברה ותעמולה דרך מסכי הטלוויזיה המתרחשת באופן קבוע בכל שנה.
בשורה התחתונה, לשניהם לא היה להציע שום ניצוץ של תקווה לשלום בין שני העמים.
מחמוד עבאס הקיצוני
מחמוד עבאס נחשב למנהיג פלסטיני מתון, רבים כבר שכחו את עבודת הדוקטורט של במוסקבה שבה ניסה להכחיש את השואה ולהקטין את מספר היהודים שנרצחו ע"י הנאצים, אולם בכל פעם שהוא מתחיל לעשות חשבונות היסטוריים עם העם היהודי קשה שלא להיזכר בדבר.
שערו הלבן והתדמית של "הסבא הטוב" הינם מטעים, מחמוד עבאס, שאותו אני מכיר שנים רבות, יותר קיצוני בעמדותיו כלפי ישראל מיאסר ערפאת.
הדרישה של מחמוד עבאס מבריטניה להתנצל על הצהרת בלפור מלפני מאה שנה והאיום להגיש תביעה נגד ממשלתה מעידים על כך כי הוא איננו מוכן להשתחרר מכבלי התעמולה הפלסטינית נגד הציונות והוא ממשיך בקו של קודמו יאסר ערפאת כי הפלסטינים בכלל עשו טובה לישראל כאשר אש"פ הסכים להכיר בה במסגרת הסכם אוסלו.
העמדה הפלסטינית הנוכחית השוללת את קבלת העיקרון של מדינה יהודית מראה כי ההנהגה הפלסטינית עדיין משתעשעת בחלום הרטוב של הריסת ישראל גם אם זה יהיה באמצעות נשק הדמוגרפיה, כפי שנהג לומר זאת יאסר ערפאת כי "הרחם של האישה הפלסטינית הוא הנשק היעיל ביותר נגד ישראל".
מחמוד עבאס גורס כי ישראל השתלטה על 78 אחוזים מאדמת פלסטין ההיסטורית וכי הסכמת הפלסטינים להקים מדינה על 22 האחוזים הנותרים היא ויתור גדול מאוד, ישראל בכלל צריכה להודות לו.
כל הסיפורים על נכונות פלסטינית לחילופי שטחים במסגרת הסדר עם ישראל נעלמו, מחמוד עבאס איננו מוכן אפילו לנוכחות של מתנחל אחד בשטחים שמעבר לקווי 67 או לסיפוחן של השכונות החדשות בירושלים לישראל.
מחמוד עבאס הגיע לניו יורק מונצואלה שם השתתף בוועידת המדינות הבלתי מזדהות כשהוא מנופף בהחלטת הועידה כי שנת 2017 תהיה השנה "לסיום הכיבוש הישראלי של מדינת פלסטין".
מחמוד עבאס נשא נאום לוחמני בעצרת הכללית של האו"ם כשהוא מאיים שוב כי הפלסטינים יפנו בקרוב למועצת הביטחון של האו"ם בהצעת החלטה בנושא ההתנחלויות.
מאידך גיסא, הוא לא בטוח כלל וכלל כי צרפת תצליח להביא לכינוס ועידה בינלאומית עד סוף השנה והוא מקווה להתנחם בכך שאם ייכשל רעיון הועידה הבינלאומית לפחות צרפת תודיע על הכרתה במדינה פלסטינית.
מחמוד עבאס שאמור לפרוש בקרוב מהנהגת הרש"פ מנסה לנחם את הפלסטינים ולהציג את כישלונותיו המדיניים כהישג, בראיון שהעניק לטלוויזיה הפלסטינית אחרי הנאום באו"ם הוא התגאה בכך שעד היום הפלסטינים הצטרפו במעמד של מדינה ל 40 ארגונים בינלאומיים ובהם אונסק"ו ובית הדין הפלילי הבינלאומי וכי עפ"י החלטת האו"ם הם יכולים להצטרף ל 522 ארגונים כאלה.
הוא דוחה את ההישג המדיני שראש הממשלה נתניהו מנפנף בו בכל הקשור להתקרבותה של ישראל מחדש לאפריקה וטוען כי רוב מדינות אפריקה תומכות בפלסטינים למרות שחלק מהן מגלות הזדהות עם ישראל.
עבאס חזר בנאומו בעצרת הכללית על "פשעיה" כביכול של ישראל בשטחים ודרש הגנה בינלאומית מהאו"ם, נאומו היה מלא בטענות הפלסטיניות המוכרות, בעיוותים של ההיסטוריה ובגישתו השמרנית המציבה תנאים מוקדמים שאיננה מוכנה להתפשר עם ישראל ושואפת לבנאם את הסכסוך ולכפות על ישראל את הפתרון הפלסטיני.
נאום נתניהו-נאום של יחצ"ן ולא של מדינאי
אני מוכן לקבל את הקביעה שראש הממשלה בנימין נתניהו הינו אחד הנואמים המוכשרים ביותר בעולם, יש לו יכולת רטורית נדירה, אנגלית ברמה של שפת אם, הוא מופיע כשחקן על הבמה, יודע להרים את הראש מהטקסט כשצריך ולהישיר מבט, לעשות את התנועות הנכונות בידיים, להשתהות בדיבורו כדי שדבריו ישקעו בתודעת המאזינים ועוד ועוד.
הוא שולט היטב במלאכת הנאום, פרפורמר או פרזנטור מושלם, תיאטרון הקאמרי הפסיד גם שחקן תיאטרון גדול.
מי שמכיר היטב את נתניהו וסביבתו יכול להעריך בסבירות גבוהה כיצד נכתב הנאום, כל אחד ממקורביו ויועציו, כולל היועצים האמריקנים, השליך לסיר רעיון או ספין כזה או אחר, הגדולה של נתניהו היא שהוא יודע ללוש היטב את הבצק הזה, ללטש את הניסוחים ולהוציא מהתנור עוגה אפויה היטב.
אולם ברגע שפורסים את העוגה וטועמים את הפרוסות מתחילים לגלות את הטעויות ואת הספינים.
נאומו של ראש הממשלה נתניהו מלא הזחיחות התנהל בפני אולם ריק למחצה, מחיאות הכפיים באו בעיקר מצד חברי המשלחת הישראלית שנכחו באולם, בניגוד לתחזיות לא היו בו שום גימיקים או הפתעות.
אני מצדיק את ההתקפה של נתניהו על מוסד האו"ם אולם אינני מבין מדוע הוא חש צורך להתחייב בפומבי כי לישראל צפוי עתיד מזהיר באו"ם, פתאום הוא הפך לנביא, מאין הביטחון הזה שממשלות של מדינות רבות ישנו את גישתן כלפי ישראל?
האם כבר פסה האנטישמיות מן העולם?
נראה כי נתניהו ניסה להקרין אופטימיות לגבי עתידה של ישראל ולסמוך על הזיכרון הקצר של הבריות שבכל מקרה ישכחו במהרה את הספינים ששזר בנאומו.
נתניהו בחר להיאחז בטיעוניו בחידוש הקשרים של ישראל עם יבשת אפריקה, הרי עיקר הביקורת על ישראל מגיע ממדינות אירופה ומארצות הברית, גם כשלא היה לנו רוב מספרי באירופה סמכה ישראל תמיד על "הרוב המוסרי" של כמה מדינות, עכשיו לפתע פתאום נמנע נתניהו מלהזכיר את אירופה בנאומו, הוא מחק אותה לגמרי והסתמך על ה"בייבי " החדש שלו ששמו מדינות אפריקה, נתניהו גילה מחדש את יבשת אפריקה כאילו הייתה מאור הגולה.
בפועל, הוא ויתר על החלק הנאור יותר של העולם והלך לקושש קולות ותמיכה בחלק הנחשל של העולם בעל ההיסטוריה האלימה.
הרי ברור שהכול עניין של אינטרסים, כרגע יש למדינות באפריקה אינטרס להתקרב לישראל, אולם אם הן רק יקבלו כסף וסיוע ממדינות אחרות, לדוגמא מאיראן, לא תהייה להן שום בעיה להתנתק מישראל.
נתניהו מהלך על חבל דק מאוד ומתפאר בו למרות שהוא יכול להיקרע בכל רגע.
אכן נתניהו צדק שיש שינוי בגישה של מדינות ערב כלפי ישראל אולם השינוי איננו נובע מאהבת מרדכי אלא משנאת המן.
שוב, מדובר במדינות סוניות שחוששות מכוחה הגובר של איראן השיעית בעקבות הסכם הגרעין, הכול עניין של אינטרסים, ברגע שיירגע קצת המתח בין הסונה לשיעה, ברגע שיובס ארגון דאע"ש, הכול עלול להשתנות שוב לרעתה של ישראל, מדובר בשינויים זמניים ושבריריים.
הרי ברור שמדינות ערב לא יוותרו על התמיכה בדרישות המדיניות של הפלסטינים למען ישראל. נתניהו מנופף בזרמים התת קרקעיים האלה כהישג שלו אך הדבר איננו נכון, הכל נובע מהאינטרסים של מדינות ערב המתונות ולא ממדיניותו של נתניהו.
החשש האמיתי של ראש הממשלה נתניהו הוא מפני התבשיל המדיני שמקדיח לו הנשיא אובאמה אחרי הבחירות לנשיאות ולפני שיעזוב את הבית הלבן, אובאמה יבחר את המקום, השיטה והעיתוי.
עפ"י הערכה של גורמים אמריקנים, המוטיבציה של הנשיא אובאמה איננה נובעת רק מרצון לנקום בבנימין נתניהו, הוא רוצה להשאיר אחריו "מורשת" ואת טביעות אצבעותיו בכל הקשור לאופי ההסדר בערוץ הישראלי-פלסטיני בדיוק כפי שעשה בזמנו הנשיא קלינטון.
הגישה הזו של ראש הממשלה העף על עצמו נראית תלושה מן המציאות, האם באמת הוא מאמין בכל הקשקושים שהוא מנסה למכור לנו כי הכול טוב ואנחנו נהדרים ונפלאים או שהוא יודע היטב את האמת ובכל זאת מנסה לשטות בנו, להשלות אותנו ולהחדיר בנו גאווה לאומית כדי שנשכח את מחדליו.
בטוחני שכל אזרח ישראלי שצפה בנאום נתניהו באו"ם, גם אם איננו מאוהדיו, רצה שהנאום יהיה מוצלח למען מדינת ישראל ולמען חיזוק מעמדה במשפחת העמים.
הבעיה שנתניהו מכר לנו חלום לא אמיתי, מעין אשליה ורודה ומתוקה שאיננה משקפת את המציאות המרה ביחסינו עם הפלסטינים וללא שום מסר של תקווה או חזון לגבי העתיד.
לא הייתה בנאומו שום תוכנית כלשהי, הגימיק שלו להזמין את מחמוד עבאס לנאום בכנסת ושהוא ינאם בפרלמנט ברמאללה איננו מחזיק מים, הוא יודע שזה לא מעשי מכיוון שאין לו שום דבר לתת לפלסטינים חוץ ממילים.
החלק העצוב לא פחות הינו המסרים של מחמוד עבאס, אשר גם הוא בנאומו איננו נותן שום תקווה לבני עמו וגם לו אין תוכניות מעשיות לשלום עם ישראל, אותו מעניין רק בינאום הסכסוך ולפרוש מתפקידו מבלי לעשות שום ויתורים לישראל.
כך נותרנו עם מחמוד עבאס ובנימין נתניהו שסוחרים במילים יפות ומשחקים על במת האו"ם בהצגה הכי טובה בעיר במשך כשעתיים בעוד בשטח נמשך טרור הסכינים.
כשההצגה נגמרת נשאר לנו טעם מר בפה של חוסר תקווה והשאלות לאן פנינו מועדות מהדהדות ללא שום תשובה.
