נאום הבהמות של עודד קוטלר מעיד כי השמאל בישראל לא השלים עם ניצחון הימין בבחירות וכי שנאת החינם השתלטה על השיח הציבורי.
מה שדרוש הוא לפעול מיידית להרגעת הרוחות כדי שהשנאה לא תהפוך לאלימות ולהקים מנגנון הדברות בין האומנים לשרת התרבות.
מערכת הבחירות הסתיימה בעליית הימין לשלטון בישראל אך באופן מפתיע אווירת הניכור והשנאה בחברת הישראלית רק גוברת מיום ליום ושיאה הייתה התבטאותו של השחקן והבמאי עודד קוטלר אשר כינה את תומכי הליכוד במילים "עדר של בהמות מלחכות קש וגבב".
עודד קוטלר מצטרף לרשימה ארוכה של משמיצים,דודו טופז, תיקי דיין, יאיר גרבוז, אלונה קמחי,יהושע סובול ועוד, לא ברור מדוע בחר להשתמש בשפת ביבים כדי למתוח ביקורת פוליטית, הרי יכול היה לעשות זאת בשפה אחרת, נראה לי שהוא איבד את השליטה על עצמו והשנאה פשוט הציפה אותו ופרצה החוצה במלוא כיעורה.
קוטלר צריך להתנצל בפומבי ורצוי שיעשה זאת מהר.
האם מחנה השמאל, שנלחם על חופש הביטוי ,איבד את הסובלנות והסבלנות לגבי דעות אחרות כמו למשל דעותיה של השרה מירי רגב?
עודד קוטלר פגע ברגשותיהם וכבודם של כמעט מיליון אזרחים בישראל שהצביעו עבור מפלגת הליכוד, על זה הוא צריך להתנצל ויפה שעה אחת קודם.
מה שמדאיג הוא שחלק מהאומנים שהשתתפו בכנס האומנים ביפו מחאו כפים לדברי הבלע של קוטלר.
גם התנהגותה של השרה מירי רגב מעוררת תחושה כי מדובר בפירומנית הממהרת להצית מדורות בכל מקום כדי לתפוס כותרות.
אני מכיר את השרה מירי רגב שנים רבות, היא אשה נמרצת ודעתנית וכך הייתה גם בתפקידים הרבים שמילאה בצה"ל.
אולם מיום שנכנסה לפוליטיקה דבק בה החיידק של גימקים ותפיסת כותרות באמצעות ספינים, מניפולציות ופרובוקציות מיותרות.
כך למשל היא הצטרפה לקבוצה של חברי הכנסת מהימין שרצה לפני כשמונה חודשים להעלות לראש שמחתנו את נושא הר הבית, האינתיפאדה בירושלים כבר החלה ואיימה להציף גם את השטחים, ראש הממשלה בנימן נתניהו התעשת ברגע האחרון, נסע לירדן בבהילות וסיכם עם המלך עבדאללה שורה של פעולות להרגעת הרוחות.
מאז מרסן נתניהו ביד רמה את כל חברי הכנסת, ובתוכם מירי רגב, המנסים לתפוס כותרות באמצעות העלאת נושא הר הבית לסדר היום, הוא למד להכיר את הפירומנים הששים להצית אש גדולה שקשה מאוד יהיה לכבות אותה.
גם אם עמדותיה של מירי רגב בנושא התרבות צודקות, ואכן יש לה כמה טיעונים צודקים מלבד דברים שאמרה לפני כניסתה לתפקיד כי לא תהסס לצנזר אומנות, יש דרך לעשות את הדברים, לא צריך להיות רק צודק צריך להיות גם חכם.
יש שיקול דעת ויש מידתיות, יש דרכים להכניס שינויים במערכות ומערכת התרבות בישראל אכן חייבת לעבור שינויים כאלה,אך לא טוב להתנהג כפיל בחנות חרסינה רק כדי להראות לכולם שהיא שרה, שהיא הקובעת, שהיא אוהבת את ארץ ישראל רק למען עוד כמה כותרות.
חלק מהשיקולים שכל שר בישראל צריך שיעמדו מול עיניו הוא לא להגביר את שנאת החינם בחברה הישראלית ולא להעצים את הקיטוב הקיים.
זה חלק מהאחריות המיניסטריאלית והציבורית , במיוחד של שרה שעוסקת בתחום התרבות.
ההתנהגות המתנשאת של עודד קוטלר היא אות קין על האמנים הישראלים אשר שתקו ולא גינו את ההתבטאות המגעילה שלו, עוד לא מאוחר לאזור אומץ ולהביע חרטה.
אפילו הכהן הגדול של השמאל הישראלי, הסופר עמוס עוז, מיהר להתראיין ברשת ב' של קול ישראל כדי להביע את "הסתייגותו החריפה מההשתלחות חסרת הרסן של עודד קוטלר".
המאבק הפוליטי בין האומנים הישראלים ובין שרת התרבות רגב ושר החינוך בנט על חופש הביטוי תפס בימים האחרונים כיוונים מכוערים ומסוכנים לחברה הישראלית, התחושה היא שעברנו מחופש הביטוי לחופש השיסוי.
על שני הצדדים לגלות אחריות ולעצור במהירות את פרץ שנאת החינם לפני שהדברים יתגלגלו לידי מעשי אלימות נגד כמה מהאומנים הישראלים.
במצבים כאלה שסערת הרגשות והיא גדולה והאמוציות מתפרצות צריך לקום המבוגר האחראי, להרגיע את הרוחות ולהכניס סדר בדברים.
זהו תפקידו של ראש הממשלה אשר צריך למהר ולפעול כדי לעצור את כדור השלג המתגלגל לפני שיהיה מאוחר מדי.
גם לאמצעי התקשורת יש חלק חשוב בהרגעת הרוחות וביצירת אווירת ההידברות בין כל הצדדים.
מה שדרוש באופן מיידי הוא יצירת מנגנון הידברות של שרת התרבות רגב עם נציגי האומנים הישראלים כדי לנסות ולהגיע להבנות כדי לשמור על התרבות הישראלית ולעצור את גל שנאת החינם.
אין ברירה אחרת, עם דו שיח של חירשים לא נגיע לשום מקום.
יש לקוות שהאומנים ישכילו להסמיך נציגות מטעמם שתנהל את הדיאלוג המקצועי עם שרת התרבות בחדרי חדרים ולא באמצעי התקשורת למען הצלחתה ושגשוגה של התרבות הישראלית.
