ההסכם של שמעון פרס עם בנק הפועלים מבייש את מוסד הנשיאות.
מה שנדרש הוא שינוי החוק והחלת תקופת צינון ארוכה על כל נשיא שמסיים את כהונתו.
שבחים מגיעים לשרון שפורר מעיתון דה-מרקר שחשפה את ההתקשרות של נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס עם בנק הפועלים בחוזה של 30 אלף דולר בחודש.
העיתונות הישראלית ,ברובה, מאתרגת את שמעון פרס במשך שנים ולא מפרסמת פרשות שונות שהוא מעורב בהן למרות שהיא מודעת לחומרתן.
לכן, הסיפור החדש הזה הוא חשוב בהיבט האישי של שמעון פרס וגם בהקשר של יחסי הון שלטון.
על זה שלשמעון פרס יש זכויות במדינה בנושאים שונים אין ויכוח אך לא ברור מדוע בגילו המופלג הוא החל לרדוף אחרי הכסף.
האם תנאי הפרישה שלו כנשיא והפנסיה אחרי שנים רבות בשירות המדינה הם כל כך גרועים?
אם ברצונו לגייס כספים, כפי שנטען, למען מרכז פרס לשלום, מדוע אינו יכול לעשות זאת באמצעות תרומות כפי שנעשה עד עכשיו?
האם 30 אלף דולר בחודש, בהנחה שאכן כל הסכום הזה יופנה למרכז פרס לשלום, יפתרו את הבעיות הכלכליות של המרכז?
הסיפור הזה מסריח.
שמעון פרס תורם את עובדת היותו הישראלי המקובל ביותר מבחינה בינלאומית ואת קשריו הענפים בצמרת השלטון הישראלי לטובת בנק הפועלים תמורת 30 אלף דולר לחודש.
אי אפשר להאשים את הבנק, הוא מנסה להגן על האינטרסים שלו ולהתכונן למערכה הקשה הצפויה לו ולשאר הבנקים מול שר האוצר המיועד משה כחלון המתכנן רפורמות רחבות היקף במערכת הבנקאית.
לכן מנסה בנק הפועלים לקשט את עצמו בשמעון פרס ולשפר את תדמיתו.
מי שאשם הינו שמעון פרס שהעמיד את עצמו למכירה.
בסופו של דבר, כך מסתבר, אין ערכים, אין אתיקה, אין נראות ציבורית, הכול הוא עניין של מחיר.
גם אם נכונה הטענה של לשכת פרס כי "הוא לא לוקח שקל לכיסו" מדובר בהתנהלות לא נכונה שאיננה מכבדת את מוסד הנשיאות ואת מעמדו הציבורי של שמעון פרס.
האם נשיאיה הקודמים של מדינת ישראל הפכו לאנשי עסקים כשעזבו את בית הנשיא?
הפרשה הזו חושפת לקונה בחוק שיש לפעול לאלתר ולתקנה .
אולי אחד מחברי הכנסת החדשים שלא הספיקו עדיין להתקלקל, יזדרז ויזום הצעת חוק המחייבת כל נשיא שסיים את כהונתו בתקופת צינון ארוכה שתמנע תופעות כאלה.
קצה נפשו של הציבור מקשרי הון שלטון ומפוליטיקאים הפורשים ופונים לעולם העסקים תוך ניצול קשריהם הענפים במערכת השלטונית.
הגינויים שהושמעו במערכת הפוליטית בעקבות הפרסום בדה מרקר היו מעטים, רק כמה חכי"ם בודדים ואמיצים כמו זהבה גלאון, שלי יחימוביץ' ונחמן שי מתחו ביקורת של שמעון פרס.
רוב רובה של המערכת הפוליטית שותק ואינו רוצה להתעמת עם שמעון פרס.
גם העיתונות הישראלית "נזהרת", כהרגלה, מלטפל באתרוג ששמו שמעון פרס שאותו טיפחה ואתרגה במשך שנים רבות.
הצעד הנכון מבחינתו של שמעון פרס עכשיו הוא לבטל לאלתר את ההתקשרות עם בנק הפועלים ולשמור על האהדה הציבורית שהייתה לו עד פרסום הפרשה לפני שתתחיל השחיקה.
עדיף לו שזקנתו לא תבייש את בחרותו.
