נתניהו עדיין לא החליט מה יהיה הרכב הממשלה הבאה , אין ודאות שתהיה זו ממשלת ימין ויתכן שהוא ינסה לצרף את "המחנה הציוני" לממשלה.
הסכנה האיראנית, משבר הדיור ויוקר המחייה יכולים להוות את התירוץ להקמתה של ממשלת אחדות.
נתניהו מנהל את המשא ומתן הקואליציוני עם שותפיו הטבעיים כמו משחק פוקר.
הוא מבקש מהם להציג את דרישותיהם אך אינו מגלה את קלפיו.
למעשה, רק הוא יודע את תמונת המשא ומתן הכוללת.
החזקת הקלפים הפוליטיים צמוד לחזה איננה מאפשרת לדעת את כוונותיו האמיתיות. האם הוא באמת רוצה להקים ממשלת ימין-חרדים המתבססת על 67 חברי כנסת או שמגמתו היא להקים ממשלה רחבה עם "המחנה הציוני"?
האם נתניהו מושך את הזמן בכוונה כדי להביא את המשא ומתן לידי פיצוץ, להאשים את השותפים באחריות להכשלתו ואז להקים ממשלה עם "המחנה הציוני" ללא נפתלי בנט ואביגדור ליברמן ומשה כחלון?
גם האופציה הזו קיימת באופן תיאורטי מכיוון שכל אחד מהשלושה האלה שואף להחליף את נתניהו כראש ממשלה.
הישארותם באופוזיציה, קרוב לוודאי, תחליש אותם מבחינה פוליטית.
הדברים יתבהרו יותר רק לאחר חופשת חג הפסח לקראת תום מנדט ה-28 הימים שקיבל נתניהו מהנשיא ריבלין.
עדיין לא ברור אם נתניהו קיבל כבר את ההחלטה בדבר הרכב הקואליציה הבאה למרות הבטחותיו להקים ממשלת ימין.
הוא רוצה למצות את מנדט 28 הימים עד תומו.
ככל הנראה, עדיין לא נעשו גם גישושים ראשונים מול "המחנה הציוני" כדי לבדוק את אפשרות צירופו לקואליציה הבאה.
השגת הסכם הבנות בן איראן לשש המעצמות בנושא הגרעין יכולה לספק לנתניהו תירוץ טוב לקרוא ל"מחנה הציוני" להצטרף לקואליציה החדשה נוכח האתגרים ביטחוניים והמדיניים שאיתם תתמודד ישראל בעתיד הקרוב מבלי שיואשם בזגזוג וחבירה לשמאל.
התחלת גישושים מצד נתניהו עם "המחנה הציוני" יכולה לשרת את נתניהו בשלושה דברים, הראשון, איתות כי הוא מתכוון להגשים את הצהרתו בדבר כוונתו לאחות את הקרעים שנתגלעו במהלך תקופת הבחירות והשני, הפעלת לחץ על המפלגות שאיתן הוא מנהל משא ומתן להנמיך את דרישותיהן הקואליציוניות אחרת ימצאו את עצמן מחוץ לממשלה החדשה. הנקודה השלישית לא פחות חשובה, נתניהו יוכל לטעון כי אין צורך להגדיל את הממשלה מעבר ל 18 שרים, התיקים החשובים יתחלקו בין שתי המפלגות הגדולות, החוק לא ישתנה וההוצאות הגדולות הכרוכות בהגדלת חברי הממשלה המסתכמות בעשרות מיליוני שקלים לשנה יחסכו.
מבחינה ציבורית זה נשמע לא רע בכלל.
אני מציע לא להתרגש מההערכות שמפיצים ב "מחנה הציוני" לאמצעי התקשורת כי הסיכויים שיצטרפו לממשלת נתניהו החדשה הם קלושים, מאחורי הקלעים יש גורמים המגבשים חבילה של צ'ופרים וקווי יסוד נוחים לממשלה החדשה, אחרי שנתניהו תיקן את הצהרות בדבר הקמתה של מדינה פלסטינית, הוא כבר ידע איך לחזר ולקנות את יצחק בוז'י הרצוג ולרכך את שלי יחימוביץ'.
את ציפי לבני הוא כנראה ישאיר הפעם מחוץ לממשלה.
בדיקות פנימיות שנעשו בתוך מפלגת העבודה מראות שיצחק הרצוג יוכל , במידת הצורך, לגייס רוב גדול שיתמוך בהצטרפות לממשלת נתניהו.
משה כחלון, המיועד לתפקיד שר האוצר, מנהל את משחק הפוקר מול נתניהו מבלי למצמץ ואף מעלה את דרישותיו תוך כדי המשחק.
כחלון מכיר היטב את נתניהו ואת טקטיקת ניהול המשא ומתן שלו, הוא מעלה את המחיר כדי להתפשר בסוף על המחיר שאותו תכנן מלכתחילה.
כחלון רחוק מלהיות פראייר.
זכיית הליכוד ב30 מנדטים נותנת לנתניהו מרווח נשימה לשחק את משחק הפוקר עם השותפות הקואליציוניות "הבית היהודי" ו"ישראל ביתנו" שמהן לקח הליכוד כמה מנדטים והן הגיעו מוחלשות יותר למשא ומתן.
לפנינו עוד כשבועיים ימים עד שהעניינים יתחילו להתבהר ונתניהו יחליט באיזה הרכב הוא רוצה את הקואליציה הבאה, צריך לזכור שהנימוק להליכה לבחירות היה טענתו של נתניהו לחוסר יכולת למשול.
האם הקואליציה הבאה תאפשר את המשילות שאותה כה רצה נתניהו? גם זה עדיין לא ברור.
אחרי שיחליט נתניהו על הרכב הקואליציה יהיה עליו לפתור את בעיית חלוקת התיקים בתוך הליכוד שם יש קופצים רבים על תפקידי השרים.
החיזורים של כמה שרים מכהנים וחברי כנסת מהליכוד אחרי משפחת נתניהו והחנופה נמצאים בעיצומם.
עוד נכונו הפתעות ויהיו גם כמה כאלה שירגישו מקופחים וממורמרים בסוף התהליך, שום דבר לא השתנה.
