התקיפה האמריקנית-סעודית האחרונה בעיראק חשפה תהליך שנבנה במשך יותר מעשור, איראן הופכת את עיראק למרכז הפיקוד של "ציר ההתנגדות", שממנו ניתן לתאם פעילות צבאית נגד ארה"ב, מדינות המפרץ וישראל.
תקיפה אמריקנית אפשרית באתר התת-קרקעי "הר המכוש" מהווה מבחינת טהראן חציית קו אדום אסטרטגי. גורמים ביטחוניים מעריכים כי אם האתר יותקף, ישראל תהפוך ליעד מרכזי של מתקפת התגובה האיראנית.
וושינגטון מגבירה את התקיפות באיראן אך מתקשה לשנות את מאזן הכוחות במיצר הורמוז, טהראן נערכת למלחמת התשה ולהרחבת זירות העימות וישראל מתכוננת לאפשרות שתיגרר להסלמה.
הנשיא האמריקני פתח פרק חדש בעימות עם טהרן בניסיון לכפות עליה ויתורים אסטרטגיים באמצעות לחץ צבאי וכלכלי, אך המגבלות המבצעיות והמרוץ נגד הזמן לקראת בחירות האמצע עלולים להפוך את המשבר לעימות ממושך ללא הכרעה.
התחזקות כוחם של משמרות המהפכה לאחר מותו של עלי ח'מינאי מקשה על חידוש המשא ומתן עם וושינגטון, ומגבירה את הסיכון להסלמה במיצרי הורמוז ובלבנון.
במשך עשרות שנים בנה עלי ח'מינאי את איראן כמעצמה אזורית הנשענת על תוכנית הגרעין, מערך הטילים הבליסטיים ושלוחות הטרור שלה,המלחמה חשפה את מגבלות תפיסת הביטחון של ח'מינאי והסתיימה בחיסולו.
איראן לא ניצחה במערכה הצבאית, אבל באמצעות שימוש נכון במיצר הורמוז והסבלנות האסטרטגית הצליחה לכפות על וושינגטון הסדרה שמרוקנת מתוכן את אסטרטגיית "הלחץ המקסימלי" האמריקנית.
מזכר ההבנות עם איראן מעמיק את הפער בין ירושלים לוושינגטון. בישראל חוששים כי הסכם קבע אמריקני-איראני יחזק מחדש את טהראן, יעניק לה לגיטימציה אזורית ויחייב את ישראל להיערך לאפשרות של פעולה עצמאית נגד תוכנית הגרעין והטילים הבליסטיים.
בירושלים מעריכים כי טהראן מפעילה את חזבאללה כדי לערער את היחסים בין טראמפ לנתניהו, ומנסה לכפות על וושינגטון את עקרון "אחדות הזירות" באמצעות לחץ בזירה הלבנונית ואיום על נתיבי השיט הבינלאומיים.
מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן עשוי לסיים את שלב הלחימה הישירה, אך הוא מותיר את הסוגיות המרכזיות פתוחות. בעוד איראן מצליחה לשרוד ולהגיע לשולחן המשא ומתן מעמדת כוח יחסית, ארה"ב נאלצת להכיר במגבלות כוחה וישראל מוצאת עצמה מחוץ למעגל קבלת ההחלטות.
התקיפה האמריקנית-סעודית האחרונה בעיראק חשפה תהליך שנבנה במשך יותר מעשור, איראן הופכת את עיראק למרכז הפיקוד של "ציר ההתנגדות", שממנו ניתן לתאם פעילות צבאית נגד ארה"ב, מדינות המפרץ וישראל.
תקיפה אמריקנית אפשרית באתר התת-קרקעי "הר המכוש" מהווה מבחינת טהראן חציית קו אדום אסטרטגי. גורמים ביטחוניים מעריכים כי אם האתר יותקף, ישראל תהפוך ליעד מרכזי של מתקפת התגובה האיראנית.
וושינגטון מגבירה את התקיפות באיראן אך מתקשה לשנות את מאזן הכוחות במיצר הורמוז, טהראן נערכת למלחמת התשה ולהרחבת זירות העימות וישראל מתכוננת לאפשרות שתיגרר להסלמה.
הנשיא האמריקני פתח פרק חדש בעימות עם טהרן בניסיון לכפות עליה ויתורים אסטרטגיים באמצעות לחץ צבאי וכלכלי, אך המגבלות המבצעיות והמרוץ נגד הזמן לקראת בחירות האמצע עלולים להפוך את המשבר לעימות ממושך ללא הכרעה.
התחזקות כוחם של משמרות המהפכה לאחר מותו של עלי ח'מינאי מקשה על חידוש המשא ומתן עם וושינגטון, ומגבירה את הסיכון להסלמה במיצרי הורמוז ובלבנון.
במשך עשרות שנים בנה עלי ח'מינאי את איראן כמעצמה אזורית הנשענת על תוכנית הגרעין, מערך הטילים הבליסטיים ושלוחות הטרור שלה,המלחמה חשפה את מגבלות תפיסת הביטחון של ח'מינאי והסתיימה בחיסולו.
איראן לא ניצחה במערכה הצבאית, אבל באמצעות שימוש נכון במיצר הורמוז והסבלנות האסטרטגית הצליחה לכפות על וושינגטון הסדרה שמרוקנת מתוכן את אסטרטגיית "הלחץ המקסימלי" האמריקנית.
מזכר ההבנות עם איראן מעמיק את הפער בין ירושלים לוושינגטון. בישראל חוששים כי הסכם קבע אמריקני-איראני יחזק מחדש את טהראן, יעניק לה לגיטימציה אזורית ויחייב את ישראל להיערך לאפשרות של פעולה עצמאית נגד תוכנית הגרעין והטילים הבליסטיים.
בירושלים מעריכים כי טהראן מפעילה את חזבאללה כדי לערער את היחסים בין טראמפ לנתניהו, ומנסה לכפות על וושינגטון את עקרון "אחדות הזירות" באמצעות לחץ בזירה הלבנונית ואיום על נתיבי השיט הבינלאומיים.
מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן עשוי לסיים את שלב הלחימה הישירה, אך הוא מותיר את הסוגיות המרכזיות פתוחות. בעוד איראן מצליחה לשרוד ולהגיע לשולחן המשא ומתן מעמדת כוח יחסית, ארה"ב נאלצת להכיר במגבלות כוחה וישראל מוצאת עצמה מחוץ למעגל קבלת ההחלטות.
