ראש הממשלה נתניהו ממשיך להחליש את משרד החוץ שעליו הוא מופקד והשבוע הוא מינה יועץ לביטחון לאומי חדש שכישוריו שנויים במחלוקת.
הגיע הזמן שנתניהו יחזק את משרד החוץ נוכח האתגרים המדיניים המורכבים שבפניהם ניצבת ישראל.
בימים אלה משודר ברדיו תשדיר פרסומת הקורא לצעירים אקדמאים בעלי אזרחות ישראלית להצטרף לקורס הצוערים של משרד החוץ דווקא באחד הזמנים הקשים שבהם נתון המשרד.
מה אמורים צעירים ישראלים שרוצים להצטרף לשירות החוץ להחליט כשהם רואים כיצד ראש הממשלה ושר החוץ מסמרטט את המשרד ושולל ממנו את סמכויותיו?
החלמאות והשלומיאליות של ממשלת ישראל והעומד בראשה בכל הקשור למדיניות החוץ, ההסברה והמלחמה בחרם על ישראל הגיעו השבוע לשיאים חדשים.
כנראה שהמצב כל כך חמור עד שהשגריר לשעבר בוושינגטון, זלמן שובל, שהינו דיפלומט מקצועי ומיומן ואיננו חשוד כאופוזיציה של הממשלה, נזעק להתריע מפני התוכנית לסגור קונסוליות של משרד החוץ בחו"ל.
הדיפלומטים המקצועיים של משרד החוץ מנועים מלהתראיין ולמחות על המחדלים החמורים וזלמן שובל הפך לשופר המתריע מפני הסכנות הצפויות.
במאמר דעה שפרסם זלמן שובל בעיתון "גלובס" ב22 בפברואר תחת הכותרת "התוכנית לסגירת קונסוליות" הוא הזהיר מפני "שפיכת התינוק עם מי האמבטיה" במסגרת כוונת הממשלה לסגור כמה נציגויות דיפלומטיות וקונסוליות ברחבי תבל במסגרת "הקיצוץ הרוחבי".
זלמן שובל צודק במאה אחוזים, אולם מי שיכול לבטל את רוע הגזירה הינו ראש הממשלה נתניהו שהוא במקרה גם שר החוץ והוא אשר אמור לדאוג לאינטרסים של המשרד ומדיניות החוץ של מדינת ישראל.
נתניהו מחזיק עד עכשיו את תיק החוץ באחריותו כדי להשתמש בו כסחורה פוליטית למקרה שירחיב את הקואליציה אולם נראה שהוא התאהב בתיק ואין לו כוונה לוותר עליו לטובת שר אחר מהליכוד.
הוא התכוון לתת אותו לשר ישראל כץ אך בעקבות המחלוקות האחרונות ביניהם הוא איננו רוצה לחזק את מעמדו של כץ, גם הרעיון למנות את נאמנו השר יובל שטייניץ לתפקיד חלף במוחו אך עפ"י מקורות יודעי דבר הוא התחרט ברגע האחרון והתיק יישאר בידיו.
השר גלעד ארדן הכושל
הטיפול הכושל במדיניות החוץ של ישראל החל מרגע הקמת הממשלה, בנוסף לכך נתניהו הוציא את נושא ההסברה מאחריות משרד החוץ וחילק בין לשישה משרדים.
את נושא המאבק בחרם הוא הפקיד בידי השר גלעד ארדן שאין לו שום הבנה בנושאים מדיניים או ביטחוניים.
הוא השר לביטחון פנים וגם השר לעניינים אסטרטגיים, את התוצאות רואים כבר בשטח, הטרור הפלסטיני משתולל אין ביטחון פנים,משטרת ישראל מקרטעת אחרי הפיאסקו של גל הירש, אין אסטרטגיה ויש מלחמה כושלת בחרם על ישראל, פשוט בושה וחרפה.
גלעד ארדן הצליח תוך זמן קצר לזרוע דמורליזציה בקרב שוטרי משטרת ישראל ועכשיו הוא עושה זאת במשרד החוץ.
עפ"י גורמים מדיניים המעורים במתרחש, במשרד החוץ חושדים בגלעד ארדן שהוא מנסה לגנוב מהם סמכויות ולהזדחל בשקט למשרד.
עכשיו הוא רוצה עשרה תקנים של עובדים מקומיים בשגרירויות בעולם שיהיו כפופים לו, כשלב ביניים, בדרך להפוך בעתיד לשר החוץ של מדינת ישראל.
מה שנקרא זחילה בדלת האחורית.
במשרד החוץ צריכים לדעת שנתניהו לא ייתן את תיק החוץ לגלעד ארדן, הוא לא סומך עליו, גם הוא יודע את האמת על גלעד ארדן שהינו חסר כישורים מתאימים לתפקיד וחוץ מלהפריח כותרות והצהרות אין לו שום קבלות של ביצוע בשטח, הכול דיבורים.
בהעדר שר חוץ פעיל ויעיל נכנסו לוואקום הזה חברי כנסת מהאופוזיציה כמו יאיר לפיד ויצחק בוז'י הרצוג אשר ראו צורך למלא את הוואקום בתקופה הרגישה הזו, לצאת לפגישות מדיניות בחו"ל ולהגן על ישראל בעולם וגם באותה ההזדמנות לנגח את ראש הממשלה ומדיניותו או בעצם העדר מדיניותו.
בשבוע החולף ראינו דוגמא לכך בקרב על הקרדיט בין ראש הממשלה לבין ח"כ יאיר לפיד לגבי השאלה מי הצליח לשכנע את הבריטים להוריד את שלטי הBDS שנתלו ברכבת בלונדון.
לפרק את המשרד לעניינים אסטרטגיים
המשרד לעניינים אסטרטגיים נולד בחטא, הוא פיקטיבי ומיותר, צריך לבטל אותו לאלתר, אין בו שום צורך, הוא נועד לפתור בעיות של ג'ובים פוליטיים וכיבודים.
צריך לרכז את הסמכויות המדיניות במשרד מקצועי אחד שהוא משרד החוץ ולא לפזר אותן לגורמים שונים מסיבות פוליטיות.
גלעד ארדן קיבל את המשרד כבונוס פוליטי בנוסף לתפקיד השר לביטחון פנים כדי שירגיש חשוב ויוכל לייצר עוד כותרות שאינן קשורות לנושא ביטחון הפנים.
אף גורם בארץ ובעולם לא מתייחס ברצינות למשרד הזה, אין שם אף פקיד ברמה שעולה על רמתם של הדיפלומטים המקצועיים במשרד החוץ.
ככל שייסגר מוקדם יותר כן ייטב, לפני שהשר ארדן יספיק לגרום נזקים.
היועץ לביטחון לאומי
היועץ לביטחון לאומי איננו חלק ממשרד החוץ, הוא כפוף ישירות לראש הממשלה אך יש לו חלק חשוב מאוד בנושאים המדיניים והאסטרטגיים.
מה שקרה השבוע מעיד על הזילות והפיחות במעמדו של היועץ לביטחון לאומי ומשקף כיצד מסמרטט נתניהו את המערכת המדינית.
ראש הממשלה מינה השבוע לתפקיד את אבריאל בר יוסף לתפקיד היועץ לביטחון לאומי.
בר יוסף הינו תת אלוף במילואים ובתפקידו האחרון בצה"ל היה ראש מספן ציוד בחיל הים.
כישוריו המדיניים והביטחוניים של בר יוסף שנויים במחלוקת, עד כה שימשו בתפקיד החשוב הזה של ראש המל"ל אנשי מערכת הביטחון בדרגת אלוף או בכירים מהמוסד בדרגה מקבילה.
נתניהו הנמיך את דרג התפקיד בלית ברירה, האם נכונה השמועה שכל מי שהוא רצה לתפקיד השיב בשלילה ולא נמצא אחר?
אף בכיר במערכת הביטחון לא מוכן להתגלגל בזפת ובנוצות למען נתניהו שצפוי שבכל מקרה יתקע סכין בגבו של כל מי שנאמן לו.
בחזרה למשרד החוץ, משרד החוץ הוא משרד שיש בו דיפלומטיים מקצועיים ומנוסים, עובדיו מסורים ונאמנים ורואים בתפקידם שליחות לאומית למען מדינת ישראל למרות כל הקשיים שהפוליטיקאים מערימים עליהם.
משרד החוץ הוא זה שנמצא בחזית ההסברה והדיפלומטיה והוא שצריך להוביל את המאבק בתנועת הBDS.
חובתו של ראש הממשלה ושר החוץ לחזק את המשרד הזה בתקציבים ותקנים ולאפשר לו לעשות את עבודתו המקצועית ולא לפזר את סמכויותיו ולהפוך את תפקידיו לסחורה פוליטית הניתנת לשרים כושלים ותאבי פרסום.
הסיכוי שנתניהו יפרק את המשרד לענינים אסטרטגיים שואף לאפס, נתניהו ימשיך להשתמש בו כסחורה פוליטית, אבל לפחות הוא יכול לצמצם את הנזק שגרם, לקחת מגלעד ארדן את נושא הטיפול בחרם ולהחזירו למקומו הטבעי שהוא במשרד החוץ.
הרושם הוא שנתניהו איננו מתרגש מהריב על הסמכויות וההתכתשויות בין עובדי משרד החוץ לבין השר ארדן, הוא מניח לצדדים לריב כדי שאולי בסוף, אם זה ישרת אינטרס הפוליטי שלו, הוא יתערב כ "מבוגר האחראי".
זוהי השיטה של נתניהו, שולח מאחורי הקלעים את כל הצדדים לריב ונותן להם את התחושה שהוא תומך בהם וברגע האחרון עושה רק מה שנראה לו טוב עבורו.
הגיע הזמן שראש הממשלה יתעשת, יניח לרגע את הפוליטיקה הצידה ויראה נכוחה את הסכנות המדיניות של מדינת ישראל.
משרד החוץ הוא שצריך לטפל בהן ולא משרדים אחרים.
ראש הממשלה צריך לתת למשרד החוץ את הכוח הדרוש כדי שיעשה את עבודתו, אם ינהג כך בטוחני שהמשרד יביא תוצאות טובות.
