התמודדות בשתי חזיתות

על ישראל מופעל איום כפול בצפונה ובדרומה, חמאס פתח במלחמת התשה בגבול הרצועה ואיראן זוממת לפתוח חזית חדשה נגד ישראל ברמת הגולן.

ישראל מספיק חזקה כדי להתמודד עם שני האיומים, היא צריכה להתנהל בזהירות ולתת הזדמנות למאמצים המדיניים אך לא  לאפשר שחיקה בכוח ההרתעה שלה.

ישראל עוברת תקופה קשה מבחינה ביטחונית והיא חייבת לכלכל את דרכה בזהירות למרות היותה מדינה חזקה באזור מבחינה צבאית.

איראן הצליחה בחודשים האחרונים לחמם את הגבול עם ישראל בשתי חזיתות במקביל בניסיון לפצל את כוחה של ישראל ואת משאביה הצבאיים, בחזית ברמת הגולן ובגבול עם רצועת עזה.

הזירה הצפונית

הצבא הסורי משלים בהדרגה את השתלטותו על דרום סוריה ואזור רמת הגולן והתפרסותו לאורך קו הגבול עם ישראל, מובלעת ההתנגדות היחידה שנותרה היא אזור אגן הירמוכ בשליטתו של ארגון "ג'יש ח'אלד בן אלווליד" שהינו שלוחה של דאע"ש.

מרבית האזורים שבשליטת המורדים נכנעו לצבא סוריה בתיווך רוסי באמצעות "הסכמי פיוס", צבא סוריה השתלט על קוניטרה ועל העיירה אלרפיד השוכנת קרוב לגבול עם ישראל.

אין ספק שמבחינה אסטרטגית הסכנה בגבול הצפון גדולה יותר עבור ישראל מאשר ברצועת עזה, החזית בדרום לבנון מול ארגון חזבאללה שקטה כעת באופן יחסי אך התכנון של איראן הוא לפתוח חזית חדשה עם ישראל בגבול רמת הגולן.

התכנון של הגנרל קאסם סולימאני מפקד כוח"קודס" ב "משמרות המהפכה" של איראן הוא להביא את עשרות אלפי פעילים של המליציות השיעיות העיראקיות ביחד עם פעילים של חזבאללה ו"משמרות המהפכה" אל הגבול עם ישראל ברמת הגולן.

כבר עתה נלחמים חלק מהכוחות האלה לצד הצבא הסורי בדרום המדינה כשהם לבושים במדים סורים, לא ברור מה יקרה כשהנשיא בשאר אסד ישלים את כיבוש דרום סוריה והאם הוא יאפשר לכוחות הפרו איראניים להתפרס על הגבול ברמת הגולן.

ישראל זיהתה את המגמה האיראנית מזמן והיא פועלת בניסיון לשבש את תוכניותיה באמצעות התקפות אוויריות על יעדים איראניים בסוריה, אולם, הכוח האווירי איננו מספיק כדי לעקור את הנוכחות הצבאית האיראנית מסוריה במיוחד כשבעל הבית האמיתי במדינה, במקרה הזה הנשיא פוטין, מבין את חששות ישראל אך אינו מוכן לדרישתה להוציא לגמרי את כל הכוחות הפרו איראנים בסוריה ומוכן רק להרחיק מזרחה את הכוחות הפרו איראניים כ-100 ק"מ מהגבול עם ישראל, דבר שאיננו מסיר את הסכנה ומאפשר להם לאיים על ישראל משטח סוריה באמצעות טילי קרקע-קרקע בעלי טווח של כמה מאות ק"מ.

ישראל זקוקה לעזרתן של ארה"ב ורוסיה כדי להרחיק את הסכנה האיראנית  מגבולה עם סוריה ברמת הגולן, הנושא הזה עלה כבר במפגש הפסגה בהלסינקי בין הנשיאים טראמפ ופוטין, מייד לאחר מכן הגיעו לביקור דחוף בישראל שר החוץ הרוסי והרמטכ"ל הרוסי כדי להציע לישראל הצעת פשרה בדבר הרחקת הכוחות הפרו-איראנים למרחק של כ-100 ק"מ מהגבול ברמת הגולן.

ישראל דחתה את ההצעה הרוסית ולמעשה היא תלוייה כעת בהמשך הדיאלוג בנושא זה בין ארה"ב לרוסיה.

הצבא הסורי ישלים כנראה את כיבוש כל דרום המדינה בתוך כמה שבועות ויתפרס מחדש על הגבול עם ישראל, הקבינט הביטחוני קבע "קו אדום" שדורש  להקפיד על הסכמי הפרדת הכוחות משנת 1974 אך כבר לפני כמה ימים חדר מטוס סורי לשטח ישראל תוך הפרת ההסכמים האלה.

הזירה הצפונית תהייה במרכז הפוקוס של הדרג המדיני-ביטחוני בחודשים הקרובים,ישראל עוקבת בשבע עיניים אחרי התקדמות הצבא הסורי בקרבות בדרום סוריה ואחר ההכנות שלו להתפרס על הגבול עם ישראל, האם הצבא הסורי יקפיד על ישום הסכמי הפרדת הכוחות? האם יאפשר לכוחות הפרו איראניים להתייצב על הגבול במדים של הצבא הסורי? התשובות לשאלות אלו אינן ברורות, הנשיא בשאר אסד מלא בביטחון עצמי כתוצאה מניצחונו בשדה הקרב בסיוע של רוסיה, איראן וחזבאללה ויש לו חשבון ארוך עם ישראל שאותה הוא מאשים בסיוע למורדים ובכיבוש רמת הגולן.

בסופו של דבר רוסיה היא שתחליט מה יעלה בגורל הנוכחות האיראנית הצבאית בסוריה, רוסיה היא החלון של איראן לעולם ואיראן לא יכולה לוותר על הקשר הזה מבחינה כלכלית ופוליטית והיא זקוקה לתמיכה רוסית בנוכחותה בסוריה.

לכן, המאמץ המדיני של ישראל הוא בכיוונה של רוסיה כדי לשכנע אותה בצורך להרחיק את איראן מסוריה כדי שהנשיא בשאר אסד לא ישלם בעצמו את מחיר הישארותה של איראן בסוריה.

הזירה הדרומית

מלחמת ההתשה שבה פתח ארגון חמאס מול ישראל בגבול רצועת עזה ב-30 במרץ ("יום האדמה") באמצעות קמפיין "צעדת השיבה" היא בהשראה איראנית, עם זאת היעד העיקרי שלה הוא להביא להסרת המצור מעל הרצועה.

ככל שנקף הזמן שינה ארגון חמאס את האסטרטגיה שלו, הוא נתן גיבוי לטרור ההצתות באמצעות בלונים ועפיפונים בירי רקטות ופצמ"רים לעבר ישובי עוטף עזה וקבע כללי משחק חדשים של "דם תמורת דם" ו"הפצצה תמורת הפצצה".

במהלך ארבעת החודשים האחרונים נאלצה ישראל להיכנס ל-5 סבבים קצרים של התקפות אוייריות בעומק הרצועה על תשתיות הטרור של חמאס בתגובה על פעולות הטרור של הארגון והתקפות על חיילי צה"ל על הגבול, הפסקות האש שהושגו בתיווכה של מצרים ושליח האו"ם ניקולאי מלדאנוב הן שבריריות ומחזיקות מעמד זמן קצר עד לסבב הבא.

ישראל נוקטת מדיניות של הבלגה ברצועה למרות הפרובוקציות של חמאס והעובדה שהיא הפרה את הסכם הפסקת האש שהושג בתיווך מצרים בסוף מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014.

האסטרטגיה הישראלית היא להחזיר את השקט לרצועת עזה, להמשיך בבניית המכשול הקרקעי מסביב לה ולא להיגרר למבצע קרקעי נרחב ולהפלת שלטון חמאס, מדיניות הקבינט הביטחוני היא להתרכז בסכנה האסטרטגית העיקרית בגבול הצפון מצדה של איראן.

מדיניות ההכלה הישראלית נתפסת בעיני ארגוני הטרור ברצועה כחולשה וחשש של ישראל מפני היכולות הצבאיות של חמאס, לכן ארגון חמאס ממשיך לנקוט מדיניות של הליכה על הסף כשהוא מפר בצורה שיטתית את הפסקות האש וממשיך בהפגנות האלימות על הגבול ובטרור ההצתות.

התוצאה היא שבעוד ישראל נלחמת באינטנסיביות, יוזמה ויצירתיות בנוכחות הצבאית האיראנית בסוריה הרי שברצועת עזה נשחק לחלוטין כוח ההרתעה שלה מול ארגון חמאס.

לסיכום:

מאחורי הקלעים מתנהל כעת מאמץ גדול של מצרים ושליח האו"ם למזה"ת ניקולאי מלדאנוב להשיג הסכם "הסדרה" בין ישראל לחמאס, במקביל נמשכים מאמצי התיווך להישג עסקה נפרדת של חילופי שבויים בין ישראל לחמאס.

ראש המודיעין המצרי הגנרל עבאס כאמל יצא לוושינגטון והוא מנסה לתאם עם הממשל ועם שליח האו"ם מלדאנוב את הסכם "ההסדרה" שיכלול הפסקת אש בין ישראל לחמאס, שיקום התשתיות האזרחיות ברצועה בסכומי עתק שיגיעו ממדינות ערב והחזרת הרש"פ לשלוט ברצועה במסגרת הסכם פיוס בין פת"ח לחמאס.

מדובר במהלך מורכב וקשה, ארגון חמאס מוכן לו בתנאי שלא יצטרך לשלם שום מחיר מדיני ושעסקת חילופי השבויים עם ישראל תהיה עסקה נפרדת ללא כל קשר להסכם ה"הסדרה".

זהו למעשה המהלך שמונע מישראל לצאת למבצע צבאי נרחב מול חמאס ברצועה, היא נותנת לו עוד צ'אנס לפני שתפנה להסלמה צבאית.

אולם, אם יכשל המהלך הזה וארגון חמאס ימשיך במלחמת ההתשה מול ישראל לא תיוותר לה ברירה אלא לצאת למבצע נרחב , ככל הנראה מבצע אווירי, להשמדת תשתיות הטרור ברצועה והחזרת כוח ההרתעה.

לגבי הזירה הצפונית, הנשיא בשאר אסד צריך לשאוף לשקט בחזית עם ישראל כדי שיוכל לשקם את סוריה מתוצאות מלחמת האזרחים, אולם אם הוא יאפשר לכוחות פרו איראנים להתפרס בגבול עם ישראל הוא יצור פוטנציאל גדול להסלמה, ישראל לא יכולה להסכים לנוכחות כזו והיא תיאלץ לתקוף את הכוחות האלה.

כרגע ישראל נותנת לרוסיה לעשות את העבודה, הנשיא פוטין מעוניין בשקט וביציבות בסוריה ולא במלחמה בין הצבא הסורי לישראל, לכן, הציפיה הישראלית היא שבטווח הקצר יפעל הנשיא הרוסי להרחקת הכוחות הפרו איראניים מאזור הגבול עם ישראל.

לגבי הוצאת כל הכוחות האיראניים מסוריה, מדובר במשימה קשה שתוכרע כנראה בדרג המעצמות, לישראל אין יכולת להוציא לבדה את הכוחות האיראניים באמצעות התקפות אוויריות והיא זקוקה לסיועה של רוסיה וארה"ב.

טועה מי שחושב שלישראל אין את הכוח הצבאי להילחם בשתי חזיתות, ישראל מנסה להימנע ממלחמה אולם אם הדבר יכפה עליה ותהייה סכנה לביטחון אזרחיה היא תעשה זאת כפי שעשתה במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.

כשמדובר במלחמת "אין ברירה" שמטרתה להשמיד את מדינת ישראל יטיל צה"ל את כל יכולותיו הצבאיות לשדה המערכה, מזלנו הוא שיש ממשל אוהד מאוד בארה"ב שבודאי יסייע לנו.

לכן, הגנרל קאסם סולימאני והנהגת חמאס טועים כשהם חושבים שהצליחו להכניס את ישראל בין הפטיש לסדן, צה"ל הוא מספיק חזק להתמודד עם שתי החזיתות ולהכות באיראן ובחמאס.

הערה: הכותב הוא מזרחן ומנכ"ל רשות השידור לשעבר

אודות יוני בן מנחם

יוני בן מנחם הוא מזרחן, עיתונאי ומנכ"ל רשות השידור לשעבר. הוא בעל עשרות שנות ניסיון בעיתונות הכתובה והמצולמת. דרכו של בן מנחם בעולם המדיה החלה כמפיק של הטלוויזיה היפנית במזרח התיכון. לאחר מכן, הוא מילא תפקידי מפתח רבים בתקשורת הישראלית: מנכ"ל רשות השידור, מנהל רדיו קול ישראל, כתב לענייניי שטחים, כתב ופרשן מדיני, פרשן לענייני המזרח התיכון ועורך ראשי ומגיש התוכנית 'מגזין המזה"ת'. 

פוסטים אחרונים

הטוויטר שלי