שישה חודשים חלפו מאז פרצה המלחמה ברצועת עזה בעקבות מתקפת הפתע של ארגון הטרור חמאס על ישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר, שמהווה את המחדל הצבאי והמודיעיני הגדול ביותר מאז הקמת המדינה, המחדל המודיעיני ממשיך להדהד ולהשפיע ישירות על חיינו.
אמ"ן והשב"כ לא מצליחים לאתר את מקום מחבואה של ההנהגה הצבאית של חמאס בראשות יחיא סינוואר ומקום הסתרתם של החטופים הישראלים, למרות שצה"ל שולט ביותר מ-70 אחוזים משטחה של רצועת עזה.
צה"ל טוען להצלחות מודיעיניות גדולות במהלך ששת חודשי הלחימה, כמו מעצר מחבלים בכירים בבית החולים שיפאא' בעזה ותפיסת חוות שרתים ומסמכים סודיים של ההנהגה הצבאית של חמאס בח'אן יונס, כל אלה מוגדרים על ידו כ"אוצרות מודיעיניים",הוא גם טוען שנשאב מידע מודיעיני רב מהחקירות של מחבלי חמאס בכירים,אבל בפועל כמעט שלא הושג שום מידע אמין ומדוייק שיכול לסייע בהשגת מטרות המלחמה, חיסולו של מרוואן עיסא, סגנו של מוחמד דף, היה הישג חשוב בודד בלבד, העובדות מדברות בעד עצמן, 133 ישראלים נמצאים עדיין בשבי חמאס.
הדבר מעיד על הריקבון שפשה במערכת המודיעין הישראלי בעשור האחרון, שנמשך עד לעצם היום הזה, ומצד שני על כך שהצמרת המדינית והביטחונית שכשלה לא מנהלת נכון את המלחמה ולא שמה מתחילתה את משימת השגת המידע המודיעיני הקריטי הדרוש הזה בראש סדר העדיפויות של מערכת הביטחון.
שוב אנו שומעים טיעונים כי ההנהגה הצבאית של חמאס לא משתמשת באמצעי תקשורת שניתן לעקוב אחריהם, כמו טלפונים סלולאריים וכדומה, ולכן לא ניתן לאתרה, זהו טיעון כושל ובלתי מספק, בתקופה הזו שחלפה מאז תחילת המלחמה, היה מספיק זמן להשיג פריצת דרך מודיעינית באמצעות מודיעין אנושי(יומינט).
גורם מודיעיני בכיר לשעבר טוען כי צמרת המודיעין הישראלי איבדה את היצירתיות שלה והיא מתנהלת בדפוסי עבודה קבועים, שמוכרים היטב לאויב החמאסי, זה מה שאיפשר לו להפתיע את ישראל ב-7 באוקטובר ולהמשיך להתל במערכת המודיעינית ולפעול ברצועה מתחת לאפה.
הדרג המדיני, שאחראי גם הוא לכישלון הגדול, עדיין לא מבין כי שידוד המערכות המודיעיני המיידי הוא הכרחי להמשך המערכה.
ראש אמ"ן אלוף אהרון חליוה הודיע בערב חג הפסח לרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי על התפטרותו מצה"ל בעקבות אחריותו לטבח ב-7 באוקטובר.
"אגף המודיעין בפיקודי לא עמד במשימה עליה אנו אמונים", הוא כתב.
במכתב עצמו לא לקח אהרון חליוה אחריות אישית על חלקו במחדל, אלא אחריות כללית – ולא פירט מה הוא עצמו עשה שלא כראוי. בנוסף, הוא קרא להקמת ועדת חקירה ממלכתית.
התפטרותו של אהרון חליוה באה לאחר התפטרותו של ראש חטיבת המחקר באמ"ן תא"ל עמית סער, מהאחראים הראשיים למחדל המודיעיני, בגלל אחריותו לכישלון ובגלל מחלה ממארת.
צמרת אמ"ן לא יכולה להמשיך ולתפקד כראוי באופן הזה, בעוד מפקד יחידה 8200, יחידת האיסוף הגדולה ביותר של אמ"ן, תא"ל יוסי שריאל נאחז בקרנות המזבח, ביחד עם בכירים נוספים האחראים למחדל, ומסרב לעזוב את תפקידו כמתחייב.
גם בצמרת שב"כ המצב אינו מזהיר מבחינה מודיעינית, למרות שנראה שראש השב"כ רונן בר מתחיל להתאושש מהמחדל והצליח להביא להישגים מודיעיניים, אבל גם השב"כ לא מצליח להגיע לפריצת דרך מודיעינית שיכולה לסייע להכריע את המערכה.
כל עוד יחיא סינוואר ומוחמד דף מצליחים לתקשר ממקום מסתורם עם מפקדי הזרוע הצבאית במקומות שונים ברצועה וגם עם הנהגת חמאס בחו"ל, פירוש הדבר הוא שיש נתיב תקשורת כלשהו שניתן מבחינה מודיעינית להגיע אליו, גם אם הוא נעשה בצורה חשאית ביותר, ולא אכנס לפירוט בעניין הזה.
פה הייתה צריכה צמרת המודיעין הישראלי להתמקד מהיום הראשון למלחמה, ב"פירצה המודיעינית" הזו כדי להגיע להישגים הנדרשים, העובדה שבמשך חצי שנה זה לא קורה מעידה על הצורך הדחוף ביותר להחליף לאלתר את כל הצמרת המודיעינית ולהביא במקומה צמרת חדשה, יצירתית ורעננה.
יש עדיין עשרות בכירים הזרוע הצבאית של חמאס ועוד כמה עשרות בכירים בזרוע המדינית שלה שמסתתרים ברצועת עזה ושצה"ל והשב"כ לא הגיעו אליהם, כיצד זה קורה? סיפרו לנו שיחיא סינוואר וההנהגה הצבאית של חמאס מסתתרים במנהרות ח'אן יונס והנה צה"ל נסוג בכלל מאזור ח'אן יונס לאחר ש"מיצה" את המטרות כביכול.
אין שום סיכוי שישראל תנצח במלחמה עם הצמרת המודיעינית הנוכחית,יש לוודא שאהרון חליווה ועמית סער אינם נשארים אפילו עוד יום אחד בתפקיד, לא חפיפה ולא בטיח!
יש להוליך לאלתר הביתה את צמרת יחידה 8200 בראשות יוסי שריאל ללא שום דיחוי.
יש למנות להם מחליפים זמניים בלבד,אפילו קצינים מדרג הביניים שיש להם חשיבה יצירתית ויכולים להתמקד במשימת איתור הנהגת הזרוע הצבאית של חמאס ומקום הסתרת החטופים.
שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי, שהינם בין האחראים למחדל הגדול של ה-7 באוקטובר, אינם מתמקדים במשימה המודיעינית החשובה הזו, זה עולה בבירור מההתנהלות שלהם, אסור להרפות מהנושא החשוב הזה שיכול להביא לפריצת דרך בהכרעת המלחמה.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
