ישראל עוקבת מקרוב אחרי ההתפתחויות הפנימיות בסוריה ואחרי ההסלמה במתיחות הפנימית לאחר הטבח הנורא שעשו אנשיו של אבו מוחמד אלג'ולאני בבני העדה העלווית במערב סוריה.
גורמים ביטחוניים אומרים כי נשיא סוריה, אבו מוחמד אלג'ולאני, מתמודד עם אחד הרגעים הקריטיים ביותר בקריירה שלו.
הוא מוצא את עצמו לפתע מול מאבק רב-צדדי, פנימי וחיצוני, המאיים ישירות על שלטונו מחד גיסא, ועל עתידה ואופיה של סוריה מאידך גיסא.
לדבריהם, תקופת ירח הדבש של ממשלת אלג'ולאני עם הקהילה הבינלאומית, ובעיקר עם האיחוד האירופי, הגיעה לקיצה בעקבות הטבח שהתרחש באזור החוף הסורי וגבה את חייהם של אלפי אזרחים מהעדה העלווית.
לכך יש להוסיף את החוקה החדשה של סוריה שבאמצעותה הכריז אבו מוחמד אלג'ולאני על עצמו כשליט העליון של סוריה, השסועה כלכלית וחברתית.
החוקה הזו מעוררת התנגדות עזה בקרב העדה הדרוזית והמיעוט הכורדי במדינה שרואים בה ביסוס של דיקטטורה חדשה בסוריה.
כל זה מתרחש בעוד הקרבות בצפון-מזרח המדינה נמשכים בין כוחות "הצבא הסורי החדש" (פלגים הנתמכים על ידי טורקיה) לבין "כוחות סוריה הדמוקרטיים" (כּוּרדיים ברובם), שהפכו לשותפים חדשים בצבא זה. במקביל, ישראל ממשיכה להעמיק את שליטתה בדרום המדינה, בעוד במחוז סווידא גובר המאבק הפנימי בתוך העדה הדרוזית.
גורמים מדיניים מסרו כי בוועידת המדינות התורמות שנערכה בבריסל לפני מספר ימים, התברר כי ממשלת אבו מוחמד אלג'ולאני מאבדת את האמון שנתנה בה אירופה.
לצד צמצום ההתחייבויות הכלכליות בכשליש לעומת הוועידה הקודמת, נמנעו המדינות המתורמות מהזרמת כספים ישירות לממשלת סוריה, והעדיפו לתעל את הכספים דרך ארגונים עצמאיים.
חלק גדול מהסיוע הכספי יועבר למדינות שממשיכות לארח פליטים סורים, בהן ירדן, טורקיה ולבנון, שקלטה לאחרונה גל פליטים שנמלטו ממעשי הטבח בחוף הסורי, דבר שמעמיק את משבר הפליטים.
בעוד לבנון מהווה תחנת מעבר זמנית, אירופה היא היעד הסופי עבור פליטים רבים, באחרונה דווח על טביעת ספינה מול חופי קפריסין, כשעליה כ-70 פליטים סורים שהפליגו מטרטוס.
לצד השינוי בעמדת אירופה, מתמודדת החברה הסורית עם משברים מורכבים ,חלקם כלכליים וחברתיים, וחלקם נוגעים למבנה השלטוני החדש והסכסוכים הפנימיים בין פלגים המחזיקים באידיאולוגיות קיצוניות.
הנשיא החדש אבו מוחמד אלג'ולאני אינו מצליח לכפות את סמכותו על הפלגים החמושים, ואף לא לצמצם את פעילותם באופן שמתיישב עם הצהרותיו על שמירת אחדותה של סוריה.
התוצאה היא איום חוצה-מגזרים, הפוגע בכל האוכלוסיות במדינה, ומעורר תסיסה ציבורית גוברת,גם בקרב חוגים סוניים,נוכח התנהלותם של הפלגים הג'יהאדיסטים הקיצוניים הממשיכים לשאוף להקמת "אמירות אסלאמית" או שלטון הדומה לשלטון הטאליבאן באפגניסטאן.
ביטוי לכך ניתן לראות באזור החוף הסורי במערב המדינה, שבו עדיין פועלים פלגים קיצוניים, לרבות ג'יהאדיסטים שאינם ממוצא סורי, כמו צ'צ'נים, ופקיסטנים.
כתוצאה מכך, תגברה מערכת הביטחון הסורית את נוכחותה באזור, הקימה מחסומים, ומנסה למנוע התפרצות מעשי טבח חדשים, לאחר שכשלו כל הניסיונות לשכנע את הפלגים להתפנות חזרה לאידליב.
בניסיון להגביר את השליטה במדינה, הכריזה "ועדת הפיוס הלאומי" על הסכם עם ראשי העיר קרדאחה, עיר הולדתו של הנשיא הסורי לשעבר בשאר אסד, שמטרתו להסדיר את המצב ולמנוע הידרדרות ביטחונית שתוביל למעשי טבח נוספים.
על פי הדיווחים בתקשורת הסורית, ההסכם כולל הקמת קו חירום לדיווח על כל תנועה חשודה של פלגים ג'יהאדיסטים, תגבור המחסומים בכבישים הראשיים, ופינוי גורמים חמושים מהאזור.
במידה שההסכם יצליח, מקווים יוזמיו להרחיב אותו למחוזות נוספים במטרה לסיים את מעשי הטבח.
במקביל, יחיא אל-פרע'לי, בכיר אידיאולוגי בארגון "הייאת תחריר א-שאם",של אבו מוחמד אלג'ולאני, שלכאורה פורק כדי להשתלב בצבא הסורי החדש, קורא לשינוי דמוגרפי באזור החוף באמצעות גירוש תושביו ותהליך יישוב מחדש של ג'יהאדיסטים סונים במקום התושבים העלווים.
כמו כן, חלה עלייה בפעילות ההטפה הדתית ברחובות דמשק, ובעיקר בשכונות נוצריות, שם מסתובבים כלי רכב עם רמקולים המשדרים מזמורי דת, שחלקם בעלי אופי קיצוני. הנהגת המדינה נמנעת מלהגיב לכך, דבר שמגביר את תחושת חוסר היציבות.
האוכלוסיה הסורית מוצאת את עצמה במציאות של משברים כלכליים וחברתיים שהולכים ומעמיקים, ואל מול סבך אידיאולוגי וביטחוני, היא סובלת מהתדרדרות המצב הכלכלי, מהירידה ברמת השירותים, ומהעדפת אזורים מסוימים על חשבון אחרים. כל זאת תוך המשך פעילותם של פלגים ג'יהאדיסטים הנהנים מהשפעה רבה בשטח.
אבו מוחמד אלג'ולאני מנסה להגיע להסכמים עם "כוחות סוריה הדמוקרטיים" הכורדים, הנחשבים לכוח חילוני, וכן לשלב את פלגי הדרוזים במחוז סווידא במערכת הביטחונית. בכך הוא מקווה לאזן את השפעת הקבוצות הג'יהאדיסטיים הקיצוניות ולייצר כוח מאוזן שיבטיח את יציבות שלטונו. אלא שהמתח הגובר ברחובות הערים בסוריה מצביע על כך שהזמן הולך ואוזל.
ההערכה במערכת הביטחון הישראלית היא כי סיכוייו של אבו מוחמד אלג'ולאני לאחד את סוריה תחת שלטון ריכוזי אחד הם נמוכים וכי בקצב הזה הוא עלול לאבד את השלטון.
יש גם סכנה לחייו של אבו מוחמד אלג'ולאני, מנגנוני הביטחון שלו עצרו השבוע בסוריה חברי תא טרור של ארגון דאע"ש שתכננו להתנקש בחייו.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
