האירועים המתרחשים בטורקיה בשבוע האחרון מהווים צעד חדש ומסוכן ביותר במדרון שבו מדרדר הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן את המדינה לעבר הריסתה של הדמוקרטיה ומיסוד הדיקטטורה, כך מעריכים גורמים מדיניים בירושלים.
אכרם אימאמאולו – ראש עיריית איסטנבול הפופולרי, והמועמד מטעם "מפלגת העם הרפובליקנית" בבחירות לנשיאות המתוכננות לשנת 2028, נעצר לצד כ-100 מעוזריו בעיריית איסטנבול, העיר הגדולה בטורקיה. הם הואשמו בהאשמות מפוברקות, הנעות בין שחיתות לקשרים עם ארגוני טרור, בפרט עם "מפלגת הפועלים הכורדית", ה-PKK, בעוד ממשלת טורקיה עצמה מנהלת מגעים עם אותה המפלגה לצורך השגת הסדר שלום.
גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי ישראל איננה מתערבת בענייניה הפנימיים של טורקיה, אך הרושם המתקבל בירושלים הוא שההאשמות נגד אימאמאולו הן מופרכות, ושהמטרה האמיתית היא להיפטר מהיריב הפוליטי החזק ביותר לשלטונו של ארדואן.
נראה כי ארדואן החליט לשלוט בטורקיה כל ימי חייו, והוא אינו מוכן לפנות את כס השלטון ליריבים פוליטיים אחרים, הנהנים מפופולריות חסרת תקדים, כמו אימאמאולו. ההתנהלות של ארדואן מזכירה בהחלט התנהגות של רודנים אחרים רודפי שררה ושלטון.
ארדואן הרחיק לכת והחליט, באמצעות אוניברסיטת איסטנבול, לשלול את התואר האקדמי של אימאמאולו ערב מעצרו, כדי לפסול אותו מלהתמודד בבחירות. זאת משום שתואר אקדמי הוא אחד התנאים להתמודדות בבחירות לנשיאות בטורקיה. האוניברסיטה שללה את התואר על סמך תירוץ קלוש, על אף שאימאמאולו קיבל אותו לפני 30 שנה.
נראה כי ארדואן, שהחל את דרכו הפוליטית במאבק בלתי מתפשר נגד משטר דיקטטורי, וסבל כראש עיריית איסטנבול מגורל דומה לזה שהוא ממיט כיום על יריבו אימאמאולו, התמכר במשך שנות שלטונו לכוח. אין לו שום בעיה לחצות את הקווים האדומים, למכור את הדמוקרטיה בארצו ולהפוך את המשטר לדיקטטורי.
ההתפתחויות האחרונות בטורקיה מעידות על כך שכוחה של האופוזיציה בטורקיה הפך לחזק מאוד. תנועת המחאה על מעצרו של אימאמאולו תופסת תאוצה, והיא מאיימת על המשך שלטונו של ארודאן. המחאה ברחובותיה של טורקיה נגד הדיכוי של ארדואן הפתיעה אותו. רבים רואים במאבק למען שחרורו של אימאמאולו מהכלא מאבק למען הצלת הדמוקרטיה מידיו של ארדואן.
עד כה נעצרו בטורקיה יותר מ-1500 בני אדם במהלך ההפגנות. ספק אם הדבר יעצור את גל ההפגנות נגד ארדואן, אולם גורמים מדיניים בישראל מעריכים כי אם ארדואן לא יצליח לבלום את גל ההפגנות נגדו, הוא עלול לנקוט אמצעים קיצוניים, כולל שימוש בכוח אלים, בדומה לדיכוי האלים שהנהיג בשאר אסד נגד ההתקוממות העממית בסוריה במהלך מלחמת האזרחים בשנת 2011 – מהלך שעלול לדחוף את טורקיה עד לכדי תרחיש של מלחמת אזרחים.
אותם גורמים מציינים כי קיים גם תרחיש אפשרי לפיו המאבק של המחאה עשוי להביא בסופו של דבר לנפילת משטרו של ארדואן. הכול תלוי בנחישותה של תנועת המחאה.
המצב הכלכלי "מיישר קו" עם תנועת המחאה. הבורסה צנחה, והבנק המרכזי נאלץ להוציא 14 מיליארד דולר כדי למנוע קריסה של הלירה הטורקית.
גורמים מדיניים אומרים כי טורקיה עוברת ימים קשים מבחינה פנימית, אבל אולי היא תצליח להפתיע ולהדיח מתפקידו את ארדואן, באמצעות תנועת המחאה או אולי הפיכה צבאית. הגנרלים של הצבא אינם מתערבים בשלב זה וממתינים להתפתחויות.
מהלך כזה יחזק את היציבות במזרח התיכון, שכן ארדואן שואף להשתלט על סוריה לאחר שהצליח, באמצעות ארגון הפרוקסי שלו, "הייאת תחריר א-שאם" בראשות אבו מוחמד אלג'ולאני, להשתלט על סוריה ולהפיל את משטרו של אסד.
להערכת גורמים מדיניים, הסכנה המידית בהתנהלותו של ארדואן הינה הפגיעה בדמוקרטיה הטורקית ובמעמדה הבין-לאומי של טורקיה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
