העיתון "ראי אליום" מדווח כי נראה כי בימים הקרובים צפויות התפתחויות חיוביות בנושא יחסי איראן–מצרים. שר המורשת התרבותית והתיירות של איראן, רזא צאלחי אמירי, אמר לסוכנות הידיעות האיראנית "אירנא" כי נערכו שיחות דו־צדדיות לקראת חידוש היחסים עם מצרים, והדגיש כי אסטרטגיית ממשלתו היא "לפתוח מחדש את הדרך למצרים".
לדבריו, איראן הזמינה את המגזר הפרטי המצרי להשתתף בפרויקטי תיירות גדולים באיראן — מהלך שעורר אופטימיות בקרב מי שמאמינים בכוחן של שתי המדינות האסלאמיות הגדולות להתקרב מחדש.
לפי פרשנים, ההתקרבות לאיראן מגיעה בעיתוי חשוב, על רקע ניכור הולך וגובר בין מצרים למדינות המפרץ.
ד"ר יסרי אבו שאדי, מומחה לאנרגיה גרעינית שלקח חלק בפגישה עם שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י בביקורו האחרון בקהיר, גילה כי אחת הנקודות המרכזיות שעלו היא ההחלטה האיראנית להסיר את שמו של רחוב "ח'אלד אלאסלאמבלי" — מי שהתנקש בחיי נשיא מצרים אנואר סאדאת — ממפת הבירה טהראן, בתוך חודש, וללא כל תנאים מצדה של איראן.
לדבריו, כל הגורמים המצריים שנכחו במפגש הביעו ברכה ותמיכה במהלך, שנחשב צעד סמלי חשוב לקראת חידוש היחסים הדיפלומטיים.
הביקור של עראקצ'י זכה לתהודה חיובית במצרים, ונתפס כמהלך מבטיח שיכול להוביל לנורמליזציה ביחסים ולשיתוף פעולה שישרת את הביטחון האזורי.
גם הדיפלומט המצרי הבכיר גמאל ביומי הצטרף לקולות המרגיעים ואמר כי היחסים בין שתי המדינות "מצוינים כרגע", וציין כי לאיראן יש נוכחות כלכלית משמעותית בקהיר — בהם הבניין הגבוה ביותר המשקיף על הנילוס, בו שוכן "בנק מצרים-איראן".
לדבריו, הקשרים הדיפלומטיים מתנהלים בדרג רם, כאשר שני הצדדים שולחים את מיטב אנשיהם לעמוד בראש משרדי האינטרסים ההדדיים.
ביומי הזכיר כי משרד החוץ המצרי השיב בעבר בשלילה ליוזמה של הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן להקמת "ברית ערבית-אטלנטית" מול איראן, והבהיר כי מצרים רואה באיראן מדינה מוסלמית אחות, בעוד האויב האמיתי הוא מי שפוגע בבניה וכובש את אדמותיה. עמדתה זו, לטענתו, הובילה את וושינגטון לחזור בה מהרעיון ולתמוך בפתרון שתי המדינות.
בסיום דבריו הזכיר ביומי כי הייתה זו איראן שקטעה את היחסים עם מצרים בעקבות חתימת הסכם השלום עם ישראל ב-1979 — ולא להפך.
על פי הדיווח,פתיחתו של נושא חידוש היחסים זכתה לתגובות חיוביות ברחבי העולם הערבי והאסלאמי. רבים בירכו על המהלך והדגישו את מעמדה של איראן כמדינה מרכזית, חשובה ומשפיעה באזור.
השאלה שנותרה פתוחה: האם ההצהרות יהפכו בקרוב למעשים — והאם טהראן אכן תסיר את שמו של ח'אלד אלאסלאמבלי מהרחוב בטהרן, ובכך תסלול את הדרך לשגרירויות וליחסים רשמיים מלאים?
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
