אחרי החתימה על "הסכם עזה" בשארם א-שיח' וכניסת הפסקת האש בין ישראל לחמאס לתוקפה, בכירי ארגון חמאס מכריזים על "ניצחון" וזוקפים לעצמם שורה של הישגים במלחמה, למרות שבעולם הערבי וברצועת עזה הלכי הרוח הם שחמאס הובס במלחמה על ידי ישראל.
מבחינת חמאס, עצם הישרדותו של הארגון ברצועה, למרות הפגיעה הקשה שצה"ל הנחית על הזרוע הצבאית שלו,היא "ניצחון", שהושג בזכות מה שנקרא בערבית "צומוד" (עמידה איתנה).
חמאס ממהר להכריז על "ניצחון" כדי להקדים ולנסות לקבע בדעת הקהל הערבית נרטיב חדש בנסיון להימנע מההתמודדות עם המציאות הקשה והביקורת העצמית.
חמאס מנפח את הישגיו, בעיקר את החזרת הנושא הפלסטיני למרכז הבימה העולמי כדי לחפות על הנזק האנושי, החברתי והכלכלי שהוא המיט על החברה הפלסטינית באמצעות הטבח הנורא שהוא עשה בישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023.
גורם מדיני בכיר אומר כי ההנהגות הפלסטיניות לדורותיהן בחרו בדרך הטרור והביאו רק אסונות על הפלסטינים, אבל האסון הגדול ביותר שלהן היה המלחמה הנוכחית שנכפתה על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 ושהביא לנכבה הגדולה ביותר בהיסטוריה של הפלסטינים.
נכון לשעה זו, מספר ההרוגים הפלסטינים ברצועה עומד על 65 אלף בני אדם ומספר הפצועים נע בין 160 ל-170 אלף איש. יש עוד כמה אלפים נעדרים שקבורים כנראה מתחת להריסות הבתים והמנהרות.
לדברי הגורם המדיני הבכיר, המופתי חאג' אמין אלחוסייני הביא על הפלסטינים את הנכבה הראשונה בשנת 1948.
יאסר ערפאת הביא על הפלסטינים את הנכבה השנייה בשנת 2000 כשפתח באינתיפאדה השנייה נגד ישראל לאחר שהכשיל את פסגת השלום בקמפ דיויד ואילו יחיא סינוואר הביא על הפלסטינים את הנכבה הגדולה ביותר כשתקף את ישראל ב-7 באוקטובר 2023.
יאסר ערפאת ויחיא סינוואר היו שניהם רבי מחבלים שבטענה כי הם מצילים את עמם ומובילים אותו לניצחון על ישראל, בפועל הובילו אותו לאבדון.
שניהם סיימו את חייהם במהלך המלחמה שיזמו נגד ישראל, קו הדימיון העיקרי בין השניים היה רצונם, כל אחד מסיבותיו שלו,לשחרר את ירושלים ואת מסגד אלאקצא, ולהידמות למצביא המוסלמי הגדול צלאח א-דין אלאיובי אשר במאה ה-12 לסה"נ שיחרר את ירושלים מידי הצלבנים.
ליאסר ערפאת וליחיא סינוואר הייתה אהבה דתית עזה למסגד אלאקצא ולירושלים, ושניהם היו מוכנים למות עבורם ולהירשם בהיסטוריה המוסלמית כמי ששיחררו אותם מידי ישראל.
יחיא סינוואר הפתיע את ישראל בהתקפת טרור גדולה ("מבול אלאקצא")ב-7 באוקטובר 2023 כדי לכפות עליה בסופו של דבר קבלת מדינה פלסטינית עצמאית בקווי 67 כשלב ראשון בדרך להשמדתה, גם ליאסר ערפאת היה חלום דומה, הוא תקף את ישראל בשנת 2000 בגל טרור גדול שנקרא "אינתיפאדת אלאקצא"(האינתיפאדה השנייה).
שני גלי הטרור האלה נכשלו בגדול, ישראל כבשה בתגובה את רצועת עזה במבצע "חרבות ברזל", וגם כבשה מחדש את כל שטחי יהודה ושומרון במבצע "חומת מגן" בשנת 2002.
בעוד שיאסר ערפאת ניסה להשיג הישגים גם דרך מו"מ ומדיניות,יחיא סינוואר ביקש "להחזיר את הכבוד האבוד" של הפלסטינים באמצעות אש ודם.
טבח ה־7 באוקטובר בישובי עוטף עזה, שאחת ממטרותיו הייתה גם למנוע את הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה לשבור את הסטטוס־קוו ולהחזיר את העניין הפלסטיני למרכז הזירה הבינלאומית, הסתיים בקטסטרופה חסרת תקדים.
רצועת עזה הוחרבה, מאות אלפים נעקרו מבתיהם, והפלסטינים מצאו את עצמם מול נכבה חדשה גדולה ומכאיבה מזו של 1948, משום שהיא נולדה מההתנהגותם של מנהיגיהם לא מאויב חיצוני בלבד.
תנועת חמאס, שאמורה הייתה לייצג את "ההתנגדות" ואת רוח העם, התנתקה מהציבור הפלסטיני, ניצלה אותו כ"מגן אנושי" והתעמרה בו מבחינה כלכלית.
יאסר ערפאת האמין שהטרור שלו יגרום למערכת הבינלאומית לסייע לו להקים מדינה, ויחיא סינוואר האמין שיוכל לכבוש את ישראל בסיוע "ציר ההתנגדות" האיראני, בסופו של דבר, שניהם היו שבויים בעולם של סיסמאות, שניהם סירבו להכיר בגבולות הכוח, ושניהם הביאו על הפלסטינים את אותה תוצאה: חורבן, פליטות ואובדן אמון.
לדברי גורמים ביטחוניים בכירים, העולם ראה כבר מנהיגים קיצוניים ומגלומניים אך לא כאלה, הפלסטינים תמיד בוחרים במנהיגים קיצוניים שמחריבים את החברה הפלסטינית מבפנים.
ההנהגות הפלסטיניות לדורותיהן העדיפו את המוות על החיים, את הסמל על המציאות, ואת הנקמה על העתיד.
למרבה הצער, אין כרגע שום סימן שהחברה העזתית עומדת להתעשת ממה שעברה בשנתיים האחרונות.
להיפך,שוב חוזרים ברצועת עזה הקולות לג'יהאד ו"מוות ליהודים" (ח'יבר, ח'יבר, יא יהוד), ישראל חייבת להפיק את הלקחים הדרושים מהמלחמה בעזה ולהתכונן היטב למלחמה הבאה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
