פתיחת חלון הגשת המועמדויות לבחירות למועצה המחוקקת החל מה-26 בספטמבר הופכת את הבחירות המתוכננות ב-28 בנובמבר ממסגרת פוליטית כללית למאבק ממשי על חלוקת הכוח הפלסטינית, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
לדבריהם,תנועת חמאס מנסה לבנות רשימה לאומית רחבה שתאפשר לה להשתתף בלי לשלם מחיר בינלאומי, תנועת פת"ח רוצה לנצל את חולשת חמאס לאחר המלחמה, והפלגים האחרים עדיין מתלבטים אם להצטרף למחנה כזה או אחר. מאחורי הכול מסתתר המאבק הגדול יותר, על עיצוב המערכת הפלסטינית ביום שאחרי אבו מאזן.
על פי דיווחים בתקשורת הפלסטינית,הוועדה המרכזית לבחירות החלה לקבל את הרשימות ב-26 בספטמבר, והחלון יישאר פתוח עד 7 באוקטובר. הבחירות עצמן מתוכננות ל־28 בנובמבר, ויהיו הראשונות למועצה המחוקקת מזה כ-20 שנה. לוח הזמנים הרשמי קובע כי לאחר שלב הגשת המועמדויות תחל מערכת הבחירות ב-6 בנובמבר, וההצבעה תיערך ב־28 בנובמבר.
כ-2.97 מיליון פלסטינים רשאים להצביע, מהם כ-1.24 מיליון ברצועת עזה, כ-1.59 מיליון ביהודה ושומרון וכ-140 אלף בעלי תעודות זהות ירושלמיות.
אבל הנתון החשוב ביותר הוא הגיל, כ-53 אחוזים מבעלי זכות הבחירה הם בני פחות מ-38. רובם לא השתתפו מעולם בבחירות כלליות למועצה המחוקקת.
זהו ציבור שאינו נושא בהכרח את הזיכרון הפוליטי של בחירות 2006, ולכן קשה לדעת כיצד יגיב למערכת הפוליטית הישנה של פת"ח וחמאס.
פרשנים פלסטינים אמרו לי כי תנועת חמאס ניצבת בפני דילמה מורכבת.
מצד אחד, היא מעוניינת להשתתף בבחירות ולשמור על כוחה הפוליטי. מצד שני, היא מבינה שהצגתה כרשימת חמאס מובהקת עלולה להקשות על קבלת לגיטימציה בינלאומית.
לכן נבחנת האפשרות של רשימה לאומית רחבה, שבה יופיעו אנשי ציבור, טכנוקרטים ואקדמאים המקובלים גם בזירה הבינלאומית.
מבחינת חמאס, מדובר בניסיון להפריד בין השתתפותה הפוליטית לבין המותג הארגוני שלה.
אלא שלא ברור אם הפלגים האחרים יסכימו לכך, ובעיקר אם יהיו מוכנים לתת לחמאס השפעה מרכזית על רשימה שתוצג כרשימה לאומית.
ארגון הג'יהאד האסלאמי כבר החליט לתמוך ברשימה לאומית רחבה, אך לא להציב בה מועמדים מטעמו.
בחזית העממית ובחזית הדמוקרטית התמונה מורכבת יותר. שתי התנועות הסתייגו בעבר מעצם קיום הבחירות בתנאים הנוכחיים, וקראו תחילה להסכמה לאומית רחבה, לסיום הפילוג ולבנייה מחדש של אש"ף.
החזית הדמוקרטית ניסתה לבחון הקמת רשימה משותפת של מפלגות השמאל, אך במקביל השאירה לעצמה אפשרות להצטרף לרשימה לאומית רחבה עם חמאס ופלגים נוספים.
גם בשמאל הפלסטיני מבינים שהבחירות מחייבות החלטה מהירה. אי אפשר להישאר לאורך זמן באמצע.
דחלאן נכנס לתמונה
אחד המשתנים המעניינים הוא המחנה הרפורמיסטי בפת"ח בראשות מוחמד דחלאן.
אנשי המחנה קיימו מגעים עם חמאס והעלו הצעה הנוגעת לאפשרות הקמת רשימה לאומית. פרטי ההצעה לא פורסמו, אך עצם קיום המגעים משמעותי.
דחלאן אינו פועל רק בזירה העזתית, השתתפות של המחנה שלו במערכה הבחירות יכולה להוסיף משתנה נוסף למאבק בתוך פת"ח ולהשפיע על המאבק הרחב יותר על הירושה הפוליטית אחרי ירידתו של אבו מאזן מהבמה.
לכן, אומרים גורמים ביטחוניים, המשמעות היא שהבחירות אינן רק תחרות בין פת"ח לחמאס. הן עלולות להפוך גם לזירה שבה ייקבע מאזן הכוחות בתוך תנועת פת"ח עצמה.
תנועת פת"ח דוחפת לקיום הבחירות במועדן. אבו מאזן הציג אותן כחלק מתהליך רחב יותר של חידוש מוסדות המערכת הפלסטינית, ובהמשך גם בחירות לנשיאות.
לתנועת פת"ח יש אינטרס ברור במהלך הזה.
המלחמה בעזה וההרס הכבד ברצועה עשויים, להערכת אבו מאזן,ליצור עבור פת"ח הזדמנות פוליטית.
אבל גם פת"ח אינה מגיעה לבחירות כגוש מאוחד, המאבק על הירושה הפוליטית של אבו מאזן כבר מתנהל בתוך התנועה, והבחירות למועצה המחוקקת עשויות להפוך לאחד המבחנים הראשונים של יחסי הכוחות לקראת השלב הבא.
האם הבחירות יובילו לאיחוד המערכת הפלסטינית או דווקא להעמקת הפילוג? לאף אחד אין תשובה.
רשימה לאומית משותפת של חמאס, פלגים נוספים ואנשי ציבור עצמאיים יכולה ליצור מסגרת פוליטית חדשה. אבל היא גם עלולה להכניס לתוך אותה רשימה יריבויות עמוקות בין תנועות בעלות תפיסות שונות לגבי עתיד הרשות, אש"ף והיחסים עם ישראל.
מנגד, התמודדות נפרדת של פת"ח, חמאס, השמאל והמחנה של דחלאן עלולה להפוך את הבחירות למשאל כוח בין המחנות, במקום למהלך של פיוס לאומי.
הדור הצעיר הוא המשתנה הגדול
הנתון שלפיו יותר ממחצית מבעלי זכות הבחירה הם מתחת לגיל 38 עשוי להיות אחד המשתנים החשובים ביותר.
מדובר בדור שלא הצביע בבחירות למועצה המחוקקת בשנת 2006, וחלקו הגדול התבגר בתוך תקופה של פילוג פלסטיני, שלטון אבו מאזן ביהודה ושומרון ושליטת חמאס ברצועה.
המלחמה בעזה שינתה את המציאות שבה הדור הזה חי. השאלה היא אם הוא יעניק את קולו למפלגות הוותיקות או יחפש מסגרות חדשות.
גם שיעור הנשים כמעט זהה לשיעור הגברים בקרב בעלי זכות הבחירה, נתון שמחייב את הרשימות לפנות לציבור רחב ולא רק לבסיסים המסורתיים שלהן.
הבחירות למועצה המחוקקת אינן סוף התהליך, הן עשויות להיות שלב ראשון במאבק רחב הרבה יותר על מבנה המערכת הפלסטינית ועל זהות ההנהגה העתידית.
אבו מאזן מדבר על בחירות לנשיאות לאחר חידוש מוסדות המערכת. לכן כל רשימה שתוקם עכשיו, כל ברית בין חמאס לפלגים אחרים וכל התחזקות של גורם בתוך פת"ח עשויות להשפיע בהמשך על המאבק על הנשיאות ועל היום שאחרי אבו מאזן.
העמדה הישראלית
על פי גורמים מדיניים, הדרג המדיני עדיין לא החליט אם לאפשר את קיום הבחירות, הוא בוחן את כל האפשרויות כולל השתתפות חמאס בבחירות, שאסורה על פי הסכמי אוסלו, וגם את השתתפותם של תושבי מזרח ירושלים שיש לה משמעות פוליטית מכיוון ששמזרח ירושלים נחשבת על פי החוק הישראלי כחלק ממדינת ישראל.
לדבריהם, הנטייה של הדרג המדיני הנוכחי היא לא לאשר את קיום הבחירות הפלסטיניות, בגלל שלל נימוקים חוקיים ומדיניים לכך, אך הכל תלוי בתוצאות הבחירות בישראל שיתקיימו חודש לפני הבחירות הפלסטיניות, ייתכן שלממשלה החדשה בישראל תהייה עמדה שונה.
מבחינת ישראל, עצם קיומן של בחירות פלסטיניות אינו הסוגיה היחידה, השאלה המרכזית היא איזה סדר פוליטי ייצא מהן ומה תהיה משמעותו הביטחונית והמדינית.
הנקודה הרגישה ביותר היא השתתפות חמאס. אם חמאס ישתתף בבחירות באמצעות רשימה לאומית רחבה, אך יצליח לשמור בידיו כוח פוליטי משמעותי, עלולה להיווצר סתירה בין הרצון הבינלאומי לחזק מערכת פלסטינית לגיטימית לבין המציאות שבה ארגון טרור חמוש שאחראי לטבח ה-7 באוקטובר ולמלחמה שפרצה בעקבותיו ממשיך להיות גורם מרכזי בתוכה.
לכן, מבחינת ישראל, הבחירות אינן יכולות להיבחן רק לפי השאלה אם הן חופשיות והוגנות מבחינה טכנית. צריך לבחון גם את זהות הכוחות שייכנסו למערכת הפוליטית, את מחויבותם להסדרים הקיימים ואת הקשר בין המערכת הפוליטית לבין השליטה הביטחונית בשטח.
כזכור,הסכם אוסלו אוסר על מפלגות פלסטיניות התומכות בטרור להשתתף בבחירות, ישראל אישרה את השתתפות חמאס בבחירות למועצה המחוקקת בשנת 2006 כתוצאה מלחץ אמריקני של הנשיא בוש על ראש הממשלה אריאל שרון והיא והרש"פ שילמו על כך מחיר יקר, שנה לאחר ניצחון חמאס בבחירות האלה הוא השתלט בכוח על רצועת עזה וגירש ממנה את הרש"פ.
יש גם סוגיה מעשית שלא ניתן להתעלם ממנה, הבחירות אמורות להתקיים בשטחי יהודה ושומרון, במזרח ירושלים ובעזה, ולכן תנאי ההצבעה בכל אחת מהזירות והיכולת לקיים הליך אחיד הן חלק בלתי נפרד מאמינות התהליך.
מכאן נובעת גם הרגישות הישראלית, בחירות שיחזקו הנהגה פלסטינית מתפקדת, בעלת לגיטימציה ציבורית ויכולת לשלוט בשטח, עשויות לשנות את המערכת הפלסטינית. לעומת זאת, בחירות שיחזירו את חמאס לעמדת כוח משמעותית בתוך מוסדות הרשות עלולות ליצור מציאות מורכבת בהרבה מבחינת ישראל.
בסופו של דבר, אומרים גורמים ביטחוניים, הבחירות הקרובות עשויות להיות הרבה יותר מבחירות למועצה המחוקקת. הן עלולות להפוך לשלב הראשון במאבק על דמותה של ההנהגה הפלסטינית בעידן שאחרי המלחמה, ועל זהותו של מי שיקבע את סדר היום הפלסטיני ביום שאחרי אבו מאזן.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
