למרות ש68 שנים חלפו מאז הקמתה של מדינת ישראל הפלסטינים לא למדו את לקח סרבנותם והם ממשיכים להתנגד לעיקרון המדינה היהודית.
היוזמה הצרפתית באו"ם נדונה לכישלון מכיוון שאי אפשר לכפות הסדר מדיני על ישראל בניגוד לדעתה.
יום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל הוא יום שמח לכל אזרחי ישראל אך יום עצוב מאוד לפלסטינים, אלה החיים כאזרחים במדינת ישראל, הפלסטינים בשטחים והפלסטינים בפזורה הפלסטינית.
יום העצמאות מסמל את כישלונם החרוץ של הפלסטינים ומדינות ערב למנוע את הקמת מדינת היהודים עפ"י החלטה 181 של האו"ם, על אפם ועל חמתם קמה מדינת ישראל והתוקפנות שלהם היא שיצרה את תופעת הפליטים הפלסטינים אשר ממשיכה להוות את אחת מאבני הנגף בדרך להסדר מדיני עמם.
הסרבנות הפלסטינית לקבל את החלטת החלוקה של האו"ם היא שהייתה בעוכריהם, האו"ם קבע את עיקרון פתרון שתי המדינות אך ההנהגה הפלסטינית לא הייתה מוכנה כי הישות היהודית בארץ ישראל תהפוך לישות ריבונית עם גבולות מוכרים מבחינה בינלאומית שבירתה היא ירושלים. הם השתעשעו ביחד עם מדינות ערב ברעיון "להשליך את היהודים לים" בגלל הנתונים הדמוגרפיים שהיו לרעתו של הישוב היהודי בארץ ישראל.
למרבה הצער, הסרבנות הפלסטינית נמשכת עד עצם היום הזה והמנהיג שאמור לייצג את הפלסטינים, מחמוד עבאס שהינו יו"ר אש"פ, ארגון הגג של הארגונים הפלסטינים, איננו מוכן להסכים ולקבל את העיקרון כי ישראל הינה "מדינת היהודים".
הפלסטינים שילמו מחיר יקר על סרבנותם, כתוצאה ממלחמת העצמאות הרחיבה ישראל את אחיזתה בשטחים שלא היו תחת שליטתה לפני המלחמה ועליהם הוקמה המדינה, הפלסטינים לא הצליחו להקים מדינה על השטחים שנותרו מחוץ לשליטתה של ישראל בגלל התנגדותם של שליטי ערב ובריטניה אשר התנגדו להקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
זהו הזמן לחשבון נפש של הפלסטינים, הם אינם יכולים לבוא כעת חשבון עם ההנהגה הפלסטינית שקיבלה את ההחלטות המוטעות בתקופת מלחמת העצמאות אך הם יכולים להתחשבן עם ההנהגה הנוכחית.
מאזן הכוח נוטה כיום באופן ברור לטובתה של מדינת ישראל ואם הפלסטינים רוצים להגשים את שאיפותיהם הלאומיות הם חייבים לגלות ריאליזם ופרגמטיזם מדיניים, הדרך לנסות ולהשיג את יעדיהם איננה נמצאת בהמשך הסרבנות המדינית וההתכחשות לזכויות של העם היהודי בארצו.
שלוש אינתיפאדות אלימות עשו הפלסטינים נגד ישראל בשלושים השנים האחרונות מבלי שהצליחו לשנות את מצבם, האיומים הפלסטינים כיום לבטל חלקים מהסכמי אוסלו הם מדאיגים, המשך האסטרטגיה הפלסטינית של "הכול או לא כלום" יביא את הפלסטינים רק למפלות נוספות.
בעצם ימים אלה מנסים הפלסטינים, בשיתוף פעולה עם צרפת, להריץ באו"ם את מה שמכונה "היוזמה הצרפתית".
האסטרטגיה הפלסטינית היא להתחמק ממשא ומתן ישיר עם ישראל, לבנאם את הבעיה הפלסטינית ולפנות למועצת הביטחון של האו"ם.
ישראל דוחה על הסף את "היוזמה הצרפתית" ועמדתה היא כי פתרון הסכסוך יכול להיעשות רק באמצעות משא ומתן ישיר בין שני הצדדים.
בסוף החודש אמורה להתכנס בפאריז ועידה של שרי חוץ במסגרת "היוזמה הצרפתית" שמתיימרת להחיות את "תהליך השלום" בין ישראל לפלסטינים.
מחמוד עבאס מנסה להחזיר את הבעיה הפלסטינית לסדר היום הבינלאומי ולאלץ את ישראל להשתתף בוועידה בינלאומית שתכפה עליה את הפיתרון הרצוי לו.
כל הניסיונות הפלסטינית האלה יכשלו, הניסיון ההיסטורי ממלחמת העצמאות ועד היום מלמד שהסרבנות של ההנהגה הפלסטינית להידברות ישירה עם ישראל וההסתמכות על מדינות העולם או מדינות ערב כדי שיכפו הסדר על ישראל נדונו לכישלון, למרבה הצער, הפלסטינים לא למדו את הלקחים ממלחמת העצמאות, בדרך שבהם הם הולכים הם רק מתרחקים יותר מהגשמת שאיפותיהם הלאומיות.
