קריסת מזכר ההבנות שנחתם בחודש יוני בין הנשיא טראמפ לנשיא איראן מסעוד פזשכיאן אינה רק כישלון דיפלומטי, היא מסמנת את חזרתה של איראן לאסטרטגיה המוכרת של הפעלת לחץ באמצעות שלוחותיה האזוריות, לצד החרפת הרטוריקה הצבאית והתרחקות מהמסלול המדיני,כך אומרים גורמים מדיניים בכירים.
ההצהרות האחרונות של בכירי המשטר האיראני, ובראשם מפקד כוח קודס אסמאעיל קאא'ני והיועץ הצבאי של המנהיג העליון מוחסן רזאאי, משדרות מסר ברור, מבחינת טהרן, עידן "המלחמה והמשא ומתן במקביל" הסתיים.
אם תתחדש הדיפלומטיה, היא תיעשה על בסיס כללים חדשים ובמחיר גבוה בהרבה עבור וושינגטון.
מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, אסמאעיל קאאני, הודיע אתמול כי מפקדי ולוחמי "חזיתות ההתנגדות" ימשיכו לפעול בהתאם לקו שמוביל המנהיג העליון, מוג'תבא ח'מינאי.
המנהיג העליון פרסם מכתב שבו מאמר כי לאיראן ול"ציר ההתנגדות" יש "לקחים בלתי נשכחים" עבור ארצות הברית.
מוחסן רזאאי, מפקד משמרות המהפכה לשעבר ויועצו הצבאי של המנהיג העליון, אמר כי כל משא ומתן עתידי יחייב ניסוח של מזכר חדש, שכן הנסיבות השתנו ולא ניתן עוד לחזור להסכמות שהושגו ביוני.
לדבריו, מבחינת איראן, סדר היום העתידי לא יעסוק רק בהתחייבויות שנקבעו במזכר, אלא גם בפיצויים על הנזקים ובמה שכינה "נקמה".
באופן רשמי, המשבר הנוכחי פרץ סביב המחלוקת על השליטה במיצר הורמוז. איראן דחתה את ההצעה לאפשר נתיב שיט חלופי סמוך לעומאן, בטענה שמדובר בניסיון אמריקני לעקוף את ריבונותה ולפגוע במעמדה האסטרטגי.
אולם מיצר הורמוז הוא רק הסימפטום, המחלוקת האמיתית עמוקה בהרבה אומרים גורמים מדיניים.
מבחינת איראן, מזכר ההבנות עם ארה"ב היה אמור להבטיח לא רק הפסקת אש, אלא גם הקלות כלכליות, ערבויות ביטחוניות והכרה בפועל במעמדה כשחקנית מרכזית במפרץ. מבחינת ממשל טראמפ, לעומת זאת, ההסכם נועד לייצב את המצב הביטחוני מבלי להעניק לטהרן לגיטימציה להכתיב את כללי המשחק במיצר הורמוז.
כאשר שני הצדדים הבינו כי הפרשנות שלהם להסכם שונה לחלוטין, קריסתו הייתה כמעט בלתי נמנעת, בהנהגה האיראנית יש קונסנזוס כי הנשיא טראמפ הוליך שולל את איראן וכי לא ניתן להאמין לו.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי איראן חוזרת עכשיו לאסטרטגיית ההתנגדות.
לדבריהם, האיתות המשמעותי ביותר של טהרן אינו דווקא ההכרזה על השעיית התחייבויותיה, אלא ההדגשה המחודשת של תפקיד "חזית ההתנגדות".
כאשר כוח קודס מודיע כי שלוחותיה של איראן ימשיכו לפעול בהנחיית ההנהגה בטהרן, המסר מופנה בראש ובראשונה לוושינגטון כי גם אם ערוץ המשא ומתן נסגר, לאיראן נותרו מנופי לחץ משמעותיים בלבנון, בעיראק, בתימן ובזירות נוספות.
גורמים ביטחוניים אומרים כי זוהי חזרה למודל הפעולה שהמשטר האיראני אימץ במשך שנים , הפעלת לחץ עקיף באמצעות בעלי ברית אזוריים, תוך הימנעות מעימות ישיר עם ארה"ב.
ניסיון להעלות את מחיר המשא ומתן
גם הצהרותיו של מוחסן רזאאי משתלבות באותה אסטרטגיה, הדרישה לשלב בכל הסכם עתידי סוגיות של פיצויים ו"נקמה", לצד האיומים בשיגור אלפי טילים בליסטיים וכטב"מים, אינה בהכרח מעידה על כוונה מיידית להסלים את הלחימה. להערכת גורמים ביטחוניים מטרתה העיקרית היא ליצור נקודת פתיחה חדשה לכל משא ומתן עתידי.
איראן מבקשת לשכנע את ארה"ב כי כל חזרה לשולחן הדיונים תחייב אותה לשלם מחיר גבוה יותר מזה שנדרש ביוני.
בכך מנסה טהרן להפוך את כישלון מזכר ההבנות למנוף לחץ ולא לנקודת חולשה, להערכת גורמים ביטחוניים איראן רוצה בין היתר לקבע את מעמדה כריבון במיצרי הורמוז.
להערכת גורמים ביטחוניים, קריסת ההסכם חשפה גם את המתח הפנימי בהנהגה האיראנית.
העובדה שהמנהיג העליון, מוג'תבא ח'מינאי, נמנע מלקחת אחריות ישירה על אישור מזכר ההבנות והטיל אותה על הנשיא פזשכיאן והמועצה העליונה לביטחון לאומי, מלמדת כי גם בצמרת האיראנית לא שרר קונצנזוס באשר לכדאיות ההסכם.
כעת, לאחר כישלונו, צפויה הממשלה להתמודד עם ביקורת חריפה מצד המחנה השמרני ומשמרות המהפכה, שיטענו כי ארה"ב ניצלה את המשא ומתן כדי להפעיל לחץ נוסף על איראן.
במצב כזה, מרחב התמרון של הנשיא פזשכיאן מצטמצם עוד יותר.
לאן פני הדברים?
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי למרות ההצהרות התקיפות והאיומים של איראן, קשה להעריך כי איראן מעוניינת בעימות צבאי כולל מול ארה"ב.
לטענתם,הכלכלה האיראנית ממשיכה לסבול מלחצים כבדים, והנהגת המדינה מודעת לכך שמלחמה רחבה עלולה לסכן את יציבות המשטר עצמו.
לכן ההערכה היא כי טהרן מנסה לייצר משוואה חדשה, להקפיא את הדיפלומטיה, להפעיל לחץ באמצעות שלוחותיה האזוריות ולהעלות את מחירו של כל משא ומתן עתידי אך מבלי להידרדר לעימות ישיר.
גם ממשל טראמפ ניצב בפני דילמה קשה, מצד אחד, הוא מבקש לצמצם את השפעתה האזורית של איראן ולמנוע ממנה שליטה בפועל על מיצר הורמוז. מצד שני, הוא אינו מעוניין להיגרר למלחמה רחבת היקף במזרח התיכון, שעלולה לפגוע בסיכויי הנשיא בבחירות האמצע בחודש נובמבר ולהשפיע לרעה על שוק האנרגיה העולמי.
לכן, בהחלט ייתכן כי בחודשים הקרובים צפוי להימשך משחק מורכב של הרתעה, לחצים ומסרים הדדיים, שבו כל צד ינסה לשפר את עמדת הפתיחה שלו לקראת האפשרות של חידוש המשא ומתן.
לסיכום, קריסת מזכר ההבנות אינה סוף הסיפור, אלא פתיחתו של שלב חדש בעימות בין איראן לארה"ב. טהרן חוזרת להישען על "ציר ההתנגדות" ועל איומים צבאיים כדי לשפר את עמדתה, בעוד וושינגטון מנסה למנוע ממנה להפוך את הלחץ האזורי לכלי מיקוח אסטרטגי.
השאלה אינה אם הצדדים ישובו בסופו של דבר לשולחן המשא ומתן, אלא באילו תנאים. עד אז, המזרח התיכון צפוי להמשיך לחיות בצל עימות מוגבל, שבו הדיפלומטיה אינה נעלמת אלא מפנה את מקומה, לפחות זמנית, לשפת הכוח וההרתעה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
