התקיפה הישראלית על שדה התעופה אבו א־דוהור בצפון מערב סוריה נראית במבט ראשון כאירוע צבאי נוסף בזירה הסורית, אבל מאחוריה מסתתר מאבק רחב בהרבה, המאבק על דמותה של סוריה ועל מאזן הכוחות החדש במזרח התיכון, כך אומרים גורמים מדיניים בכירים.
להערכתם, ארה"ב, טורקיה וסוריה קלטו את המסר הישראלי שבא לידי ביטוי בתקיפה אבל הן ממתינות לתוצאות הבחירות לכנסת בסוף אוקטובר, אם יהיו חילופי שלטון בישראל, יתחדש המאמץ הטורקי להגביר את הנוכחות הצבאית בשטח סוריה.
כפי שהדברים נראים, ישראל אינה מוכנה, לאפשר לטורקיה להפוך את סוריה לזירה שבה היא בונה לעצמה עומק אסטרטגי, תשתית צבאית והשפעה אזורית.
מבחינת ישראל, אחרי קריסת משטר בשאר אסד והיחלשותה של איראן בסוריה, נוצר חלל וטורקיה היא זו שפועלת למלא אותו.
התקיפה באבו א־דוהור נועדה לא רק לפגוע ביעד צבאי, אלא גם להעביר מסרים, אומרים גורמים מדיניים,המסר הישראלי אינו מופנה רק לאנקרה. ישראל מבקשת להבהיר לכל השחקנים , טורקיה, איראן ומדינות ערב , כי מבחינתה המאבק על סוריה מתחיל כבר עכשיו.
ישראל אינה מעוניינת במדינה סורית חזקה בגבולה, ובוודאי אינה רוצה שסוריה תוכל לבנות מחדש כוח צבאי משמעותי בעזרת מעצמה אזורית כמו טורקיה.
זו אחת הסיבות לכך שישראל פועלת למניעת הקמתה מחדש של תשתית צבאית סורית משמעותית ונוכחות צבאית טורקית בשטח סוריה.
מיד לאחר נפילת משטר בשאר אסד תקפה ישראל שוב ושוב יעדים צבאיים בסוריה. המטרה אינה רק למנוע מאיראן להתבסס מחדש במדינה, אלא גם לוודא שסוריה לא תוכל בעתיד לבנות כוח צבאי עצמאי שיאיים על ישראל.
התקיפה באבו א־דוהור משתלבת, לפי תפיסה זו, באותה אסטרטגיה. ישראל אותתה כי גם שיקום התשתית הצבאית הסורית בעזרת טורקיה הוא מבחינתה קו אדום. בפועל, דמשק טענה כי לא הייתה כוונה להקים באבו א־דוהור בסיס טורקי קבוע, אלא לשקם את הבסיס לצורכי חיל האוויר הסורי.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי המדיניות הישראלית בסוריה נשענת למעשה על ארבעה עקרונות.
הראשון הוא יצירת מרחב ביטחוני עמוק בתוך סוריה, מרמת הגולן ועד אזור דמשק, דרך מחוז א־סווידא.
השני הוא מניעת בנייתה מחדש של מדינה סורית חזקה מבחינה צבאית. ישראל אינה רוצה שסוריה תוכל לשקם צבא המסוגל להפעיל כוח עצמאי משמעותי.
השלישי הוא מניעת כניסתה של מעצמה אזורית אחרת לחלל שנוצר,איראן כבר איבדה חלק ניכר מהשפעתה, רוסיה נחלשה, וארה"ב מצמצמת את נוכחותה. כעת טורקיה מבקשת להרחיב את השפעתה וישראל אינה מעוניינת בכך.
הרביעי הוא חיזוקם של גורמים מקומיים , כורדים, דרוזים, עלווים וקבוצות נוספות , העלולים לשמש משקל נגד לשלטון המרכזי בדמשק.
אם המגמה הזאת תימשך, סוריה עלולה להפוך למדינה שבה השלטון המרכזי מתקשה להחזיק בידיו את כל שטחה, כאשר מוקדי כוח מקומיים ומעצמות חיצוניות מתחרות על השפעה.
בינתיים, הנשיא אחמד א-שרע השיג השבוע הישג חשוב מבחינתו, הכוחות הכורדים הנקראים "כוחות סוריה הדמוקרטית" (SDF) הודיעו כי חדלו להתקיים ככוח צבאי עצמאי והם משתלבים במדינה הסורית.
מאחורי החיוכים של א־שרע-החשד הישראלי
אבל לצד המאבק בטורקיה ובאיראן, בישראל מסתכלים גם על השחקן שנמצא במרכז הזירה הסורית , הנשיא אחמד א-שרע.
גורמי ביטחון בכירים בישראל מזהירים כי אין להסתנוור מההתבטאויות המתונות, כביכול, ומהנכונות של א-שרע לקדם דיאלוג ביטחוני עם ישראל. מבחינתם, מדובר באדם שעברו הג'יהאדיסטי אינו עניין היסטורי בלבד.
א־שרע צמח מתוך העולם האידיאולוגי של הג'יהאד הסוני בארגוני אל-קאעדה ודאע"ש והנהיג בעבר את ג'בהת א-נוסרה, ולכן בישראל חוששים כי השינוי בסגנונו ובמדיניותו הוא בראש ובראשונה התאמה למציאות הפוליטית החדשה, ולא בהכרח שינוי עמוק בתפיסת עולמו.
להערכת גורמים הביטחונים בישראל אחמד א-שרע הוא ג'יהאדיסט בנשמתו, וכי מטרתו בשלב הנוכחי היא קודם כול לייצב את שלטונו, לאחד את השטח הסורי ולשקם את הצבא כדי לבנות מחדש את כוחה של סוריה.
לפי הערכה זו, אין פירוש הדבר שא־שרע מעוניין לצאת למלחמה נגד ישראל באופן מיידי. להיפך, בשלב הנוכחי הוא זקוק לשקט בגבול, ללגיטימציה בינלאומית, לסיוע אמריקני ולתמיכה טורקית כדי לייצב את המדינה ולשקם את מוסדותיה.
אבל בישראל חוששים מפני מה שיקרה אחרי שסוריה תתחזק.
מנקודת המבט הישראלית, הסכנה אינה בהכרח מלחמה מחר בבוקר, אלא בניית התנאים למלחמה בעתיד.
אם א-שרע יצליח לבנות מדינה יציבה, צבא חזק ותשתית ביטחונית עצמאית, הוא עשוי בעתיד להפסיק להזדקק לחסות הטורקית והאמריקנית ולהתחיל לנהל מדיניות עצמאית מול ישראל.
בתרחיש הישראלי הפסימי, אדם בעל עבר ג'יהאדיסטי עומד כיום בראש המדינה, משקם את הצבא שלה ומחזק את יכולותיה ובשלב מאוחר יותר עלול להשתמש בכוח שנבנה מחדש כדי לפתוח מחדש את העימות עם ישראל.
בפועל, דמשק מציגה כיום קו מדיני הפוך, שר החוץ הסורי אסעד א־שיבאני אמר לאחרונה כי הדלת לדיפלומטיה עם ישראל פתוחה וכי סוריה מעוניינת לחדש את השיחות על הסכם ביטחוני.
אבל מבחינת ישראל, דווקא משום שא-שרע נמצא בתהליך של בניית מדינה וצבא מחדש, חלון הזמן שבו ניתן להשפיע על דמותה העתידית של סוריה הולך ומצטמצם.
טורקיה אינה איראן
כאן נמצא אולי האתגר הגדול ביותר עבור ישראל,איראן הייתה במשך שנים היריב המרכזי של ישראל בסוריה. ישראל ידעה כיצד להתמודד איתה באמצעות תקיפות, מודיעין, לחץ אמריקני ופגיעה בתשתיות הצבאיות.
אבל טורקיה היא סיפור אחר לגמרי.
מדובר במדינה החברה בנאט"ו, בעלת צבא גדול, חיל אוויר משמעותי, נוכחות בסוריה ובאזורים נוספים במזרח התיכון, וקשרים עמוקים עם גורמים בעולם הערבי והאסלאמי.
לטורקיה יש גם אינטרסים ישירים בסוריה, סוגיית הכורדים, הגבול הדרומי, השפעתה על האופוזיציה הסורית והשאיפה להיות שחקן מרכזי בעיצוב המשטר החדש בדמשק.
והיא כבר מעורבת בשיקום הצבא הסורי. שר החוץ הסורי הודה לאחרונה בפומבי לסיוע הטורקי בבנייה מחדש של הכוחות המזוינים הסוריים.
לכן, מעריכים גורמים ביטחוניים, עימות ישיר בין ישראל לטורקיה בסוריה הוא תרחיש ששתי המדינות ירצו להימנע ממנו , אך ככל שההשפעה של שתיהן תתרחב, כך גדל הסיכוי לחיכוך.
לא במקרה וושינגטון מקדמת הקמת מנגנון למניעת חיכוך בין ישראל, טורקיה וסוריה. המטרה היא למנוע התנגשות צבאית בין שתי בעלות ברית אמריקניות בזירה הסורית.
הבעיה אינה מסתכמת בישראל ובטורקיה.
סוריה הופכת בהדרגה לזירת התחרות של כל המעצמות האזוריות.
איראן אינה מוכנה לוותר על השפעתה. טורקיה רוצה להרחיב את השפעתה וישראל מבקשת למנוע מכל גורם עוין להתבסס ליד גבולה. סעודיה ומדינות ערב אחרות מבקשות למנוע מאיראן ומטורקיה להשתלט על הזירה.
וכל זה מתרחש כאשר ארה"ב מצמצמת את הנוכחות הצבאית שלה באזור.
כאן מתחילה הבעיה הגדולה,הנסיגה האמריקנית מעיראק, אם תושלם, תהיה חלק ממגמה רחבה יותר של צמצום המעורבות הצבאית האמריקנית במזרח התיכון. החלל שנוצר לא יישאר ריק.
השאלה היא מי ימלא אותו.
בשלב הזה אין סימנים לכך שסין או רוסיה ממהרות למלא את החלל.
סין ממוקדת במזרח הרחוק ובדרום־מזרח אסיה, ומעדיפה להפיק את יתרונותיה הכלכליים והאסטרטגיים בלי להסתבך בעימותים צבאיים במזרח התיכון.
רוסיה עסוקה במלחמה באוקראינה ומשאביה מוגבלים. לאחר היחלשות מעמדה בסוריה, מוסקבה נוטה יותר לעבור למערכת יחסים המבוססת על אינטרסים כלכליים, ובהם נפט, גז וכרייה.
גם אירופה אינה ערוכה כרגע לקחת על עצמה תפקיד ביטחוני משמעותי במזרח התיכון.
התוצאה היא שהמרוץ על החלל האזורי הופך בעיקר למרוץ בין ארבע מעצמות, טורקיה, איראן, ישראל וסעודיה.
וזה כבר מאבק הרבה יותר רחב מהמאבק על סוריה.
לדברי גורמים ביטחוניים, הזירה הסורית מחוברת כיום לכל מוקדי העימות במזרח התיכון.
מהלבנט ועד המפרץ, מים סוף ועד קרן אפריקה ומזרח הים התיכון, כל שינוי במאזן הכוחות בסוריה עשוי להשפיע על הזירות האחרות.
זו הסיבה שהתקיפה באבו א־דוהור חשובה הרבה יותר מהיעד עצמו.
היא ממחישה כי סוריה הופכת למעבדת הניסוי של הסדר הביטחוני החדש במזרח התיכון.
ישראל רוצה למנוע מטורקיה ומאיראן למלא את החלל שנוצר. טורקיה אינה מוכנה לוותר על שאיפותיה. איראן מחפשת דרך לחזור למשחק. סעודיה ומדינות ערב ינסו למנוע מכל אחת מהן להפוך לכוח דומיננטי.
ובתוך כל המאבק הזה נמצאת סוריה , מדינה שמנסה לשקם את עצמה לאחר שנים של מלחמת אזרחים.
לכן הדיפלומטיה הסורית מנסה כעת להרחיק את המדינה מעימות ישיר עם ישראל. דמשק מבקשת הפסקת התקיפות, הסדר ביטחוני חדש ונסיגה ישראלית מהשטחים שבשליטת ישראל, תוך הסדרת אזורי הביטחון.
שר החוץ הסורי אסעד א-שיבאני אמר לאחרונה כי דמשק מעוניינת לחדש את השיחות הביטחוניות עם ישראל, למרות חוסר האמון בין הצדדים.
זהו ניסיון להפוך את סוריה ממגרש משחקים של המעצמות למדינה שמסוגלת לנהל את גורלה,אבל הדרך לשם ארוכה מאוד.
הקרב על סוריה רק התחיל
הטעות הגדולה תהיה לראות בתקיפה באבו א־דוהור אירוע נקודתי.
היא חלק ממאבק רחב יותר על סוריה, אבל גם על המזרח התיכון כולו.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי הקרב על סוריה רק התחיל.
לדבריהם, השאלה האמיתית היא מי יעצב את סוריה ומי יקבע את כללי המשחק במזרח התיכון ביום שבו הנוכחות האמריקנית באזור תהיה מצומצמת בהרבה.
והמאבק הזה, ככל הנראה, יהיה אחד המאבקים המרכזיים שיעצבו את פני האזור בשנים הקרובות.
ירדן נכנסת לתמונה
לצד המאבק בין ישראל, טורקיה ואיראן על עתידה של סוריה, גם ירדן מבקשת לעצמה תפקיד מרכזי.
על פי פרשנים ירדניים, עמאן אירחה את הפגישה האחרונה בין שר החוץ הסורי אסעד א-שיבאני לראש המוסד רומן גופמן, במסגרת יוזמה אמריקנית לקידום תיאום ביטחוני בין ישראל לסוריה.
בירדן קיימת ביקורת ציבורית חריפה על המהלך, אך מבחינת הממסד הירדני מדובר בהזדמנות לחזק את מעמדה כמתווכת וכגורם מפקח בהסדר עתידי בין ישראל לסוריה. ארה"ב אף בוחנת אפשרות שירדן תהיה שותפה למנגנון שיפקח על יישום התחייבויות הצדדים.
ירדן מנסה להבטיח את האינטרסים הביטחוניים שלה, בעיקר נוכח החשש שלה מהתפתחויות ביהודה ושומרון ומהקצנה נוספת בפוליטיקה הישראלית.
כך הופכת סוריה לא רק לזירת מאבק בין ישראל לטורקיה, אלא גם לזירה שבה ירדן מבקשת לבסס מחדש את מעמדה כמתווכת וכגורם מייצב אזורי.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
