שישה חודשים לאחר תחילת המלחמה נגד איראן, ב־28 בפברואר 2026, הולכת ומתבררת תמונה מורכבת, ארה"ב הצליחה לפגוע קשות ביכולות הצבאיות של איראן, אבל לא הצליחה להשיג הכרעה שתאפשר לה לסיים את המערכה בתנאים שהציבה בתחילתה, כך מציינים גורמים מדיניים בכירים.
לדבריהם, המלחמה, שהנשיא טראמפ העריך בתחילה כי תימשך ארבעה או חמישה שבועות, נכנסה לחודש השישי שלה בלי הסכם, בלי הכרעה ברורה ובלי פתרון מוסכם לסוגיית מיצרי הורמוז.
לכן, השאלה האם מדובר בהצלחה או בכישלון אינה יכולה לקבל תשובה של "כן" או "לא". התשובה תלויה בשאלה מה היה היעד האמריקאי.
אם היעד היה להחליש באופן דרמטי את איראן ולפגוע ביכולותיה הצבאיות , אפשר לדבר על הצלחה משמעותית.
אם היעד היה להביא את איראן להיכנע, לפרק את האיום הגרעיני, לפתוח מחדש את מיצרי הורמוז, לנטרל את שלוחותיה באזור ולכפות על המשטר בטהרן הסדר חדש הרי שהתמונה שונה לחלוטין.
לדברי הגורמים המדיניים, במבחן הזה, ארצות הברית עדיין רחוקה מהניצחון.
איראן ספגה מכה קשה
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי אין להתעלם מהישגי המערכה האמריקנית,התקיפות האוויריות של ארה"ב וישראל קשות בתשתיות הצבאיות של איראן, במערך הטילים, בתעשיות הביטחוניות ובמערכות ההגנה שלה. גם לאחר שישה חודשים, נראה כי כי יכולותיה הצבאיות של איראן נחלשו באופן דרמטי.
מבחינה זו, ארה"ב הוכיחה פעם נוספת את פערי הכוחות העצומים בינה לבין איראן.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי האתגר הגדול של הנשיא טראמפ הוא להפוך הישג צבאי לתוצאה מדינית.
לדבריהם, הנשיא טראמפ יצא למלחמה עם יעד אבל ללא "יום שאחרי" שהינו ברור.
בתחילת המערכה דובר בבית הלבן על השמדת תוכנית הגרעין, פגיעה ביכולת הטילים הבליסטיים, החלשת הצי האיראני, פגיעה בשלוחותיה של איראן במזרח התיכון ואפילו שינוי המשטר. יעדים אלה היו רחבים בהרבה מהשגת יתרון צבאי זמני.
אולם שישה חודשים לאחר מכן, חלק מהיעדים הללו עדיין לא הושגו.
איראן אמנם נחלשה, אבל המשטר לא קרס,סוגיית תוכנית הגרעין לא נפתרה, השלוחות של איראן במזרח התיכון עדיין קיימות ומעל הכול, מיצרי הורמוז הפכו מזירת עימות לנקודת מיקוח מרכזית במלחמה.
במילים אחרות, ארצות הברית ניצחה בקרבות, אבל עדיין לא ברור אם היא ניצחה במערכה האסטרטגית.
אין כמעט סוגיה שממחישה טוב יותר את המורכבות הזו מאשר מיצרי הורמוז.
מבחינת וושינגטון, פתיחת המיצר היא יעד אסטרטגי וכלכלי מהמעלה הראשונה. מבחינת איראן, היכולת לשבש את התנועה הימית במצר מעניקה לה מנוף לחץ שאינו תלוי בעליונותה הצבאית.
וזה אולי הפרדוקס הגדול של המלחמה, אומרים גורמים מדיניים, ארה"ב מחזיקה בעליונות צבאית מוחלטת, אך איראן עדיין מסוגלת להשתמש בנקודת תורפה גיאו כלכלית כדי להקשות על ארה"ב ועל העולם כולו.
הסגירה הממושכת של המיצר שיבשה את תנועת הספנות והגבירה את הלחץ על מחירי האנרגיה והסחר העולמי. לכן המיצר הפך להיות הרבה יותר מסוגיה איראנית בלבד, הוא הפך למבחן ליכולתה של ארה"ב להכתיב את כללי המשחק במזרח התיכון.
נוצר מבוי סתום,הנשיא טראמפ לא יכול, מבחינה מדינית לקבל מצב שבו איראן מכתיבה את התנאים לפתיחת המיצר.
מבחינת איראן, ויתור ללא תמורה משמעותית יהיה הישג אמריקני גדול מדי.
המלחמה הקינטית עוברת למלחמה כלכלית
אחרי חודשים של לחימה, ארה"ב משנה בהדרגה את מרכז הכובד של המערכה,פחות תקיפות אווירות ויותר לחץ כלכלי.
ממשל טראמפ הכריז על מה שהוא מכנה "יום הדין הכלכלי" נגד איראן, במטרה להחריף את הסנקציות ולגרום לכלכלה האיראנית להגיע לנקודת שבירה שתאלץ את ההנהגה בטהרן לשנות את עמדתה.
מבחינה כלכלית, הלחץ כבר משמעותי מאוד, האינפלציה באיראן זינקה, המטבע האיראני איבד מערכו, ויצוא הנפט נפגע קשות. לפי ניתוחים עדכניים, שיעור האינפלציה עשוי להגיע לכמעט 69% במהלך 2026.
אבל כאן יש הבדל בין פגיעה בכלכלה לבין שבירת המשטר,איראן כבר חיה במשך עשרות שנים תחת סנקציות. המשטר פיתח מנגנוני הישרדות, הסתגלות ועקיפה.
ולכן המבחן האמיתי של האסטרטגיה האמריקנית הוא לא האם הסנקציות מכאיבות, השאלה היא האם הן יגרמו להנהגה האיראנית לשנות את חישוביה.
נכון לעכשיו, התשובה עדיין אינה חיובית.
איראן מובסת צבאית, אך לא מוכנה להיכנע
מבחינת איראן, עצם הישרדות המשטר לאחר שישה חודשי מלחמה היא הישג.
טהרן אינה יכולה לטעון לניצחון צבאי, היא ספגה מכות קשות מאוד אבל היא יכולה לטעון כי ארה"ב לא השיגה את כל היעדים שהציבה לעצמה.
ההנהגה בטהרן מאמינה שהזמן עשוי לפעול לטובתה. ככל שהמלחמה נמשכת, כך גדלים המחירים עבור ארה"ב, עלויות צבאיות, לחץ כלכלי, מחירי אנרגיה, שחיקת מלאי החימוש ולחצים פוליטיים לקראת בחירות האמצע בחודש נובמבר.
איראן מנסה להוכיח שלא ניתן להביס אותה באמצעות כוח בלבד וזו הסיבה שהיא אינה ממהרת לקבל את תנאי וושינגטון.
להערכת גורמים מדיניים בכירים, הנשיא טראמפ ניצב כעת בפני דילמה אסטרטגית לא פשוטה.
האפשרות הראשונה היא להמשיך במדיניות הלחץ ולחכות שהכלכלה האיראנית תישבר, הבעיה היא שאין ודאות שזה אכן יקרה.
האפשרות השנייה היא להחריף שוב את המערכה הצבאית.
אבל מהלך כזה עלול להחזיר את ארה"ב למלחמה רחבת היקף, בדיוק בשעה שבה הממשל מנסה לעבור ללחץ כלכלי ולמצוא דרך לצאת מהעימות.
האפשרות השלישית היא משא ומתן.
אלא שגם כאן טראמפ מתקשה, נכון לעכשיו, אין משא ומתן פעיל בין וושינגטון לטהרן, וטראמפ עצמו אמר לאחרונה שאין לו לוח זמנים לחזרת איראן לשולחן המשא ומתן.
כך נוצר מצב שבו כל אחת מהאפשרויות טומנת בחובה סיכון.
לסיכום, אומרים גורמים מדיניים, התשובה לשאלה האם המלחמה עד כה היא ניצחון או כישלון היא כי אפשר להגדיר את התשובה כהצלחה צבאית שהפכה למבוי סתום מבחינה מדינית.
ארה"ב הצליחה לפגוע קשות באיראן, היא הוכיחה עליונות צבאית, החלישה את יכולותיה של טהרן והעמידה את המשטר בפני משבר כלכלי עמוק.
אבל היא עדיין לא הצליחה לכפות על איראן את התנאים שביקשה להשיג באמצעות המלחמה.
מבחינה זו, המלחמה אינה כישלון אמריקני אבל גם אינה הניצחון שטראמפ קיווה להשיג.
בהחלט ייתכן שהחודשים הראשונים של המלחמה היו רק השלב הראשון.
המבחן האמיתי יהיה בשלב הבא, האם הלחץ הכלכלי יגרום לאיראן לשנות את מדיניותה, או שהמשטר יצליח לשרוד ולהמתין לשחיקה אמריקנית.
אם טהרן תיאלץ להסכים להסדר שיגביל את תוכנית הגרעין, את מערך הטילים ואת פעילות השלוחות האזורית הרי שהנשיא טראמפ יוכל לטעון בצדק כי המלחמה השיגה את מטרותיה.
אם איראן תמשיך להתנגד, תצליח לשמור על אחיזתה בשלטון, תחזיק את הורמוז כקלף מיקוח ותאלץ את ארצות הברית להמשיך את המלחמה או להסתפק בהסכם חלקי יהיה קשה הרבה יותר לדבר על ניצחון.
והסכנה הגדולה ביותר היא שהמבוי הסתום יהפוך למלחמה נוספת.
מספיק אירוע אחד , תקיפה של בסיס אמריקני, פגיעה בספינה אמריקנית, מתקפת טילים בליסטיים חזקה או תגובה אמריקאית חריפה כדי להצית מחדש את המערכה בעוצמה גבוהה.
לדברי גורמים מדיניים, שישה חודשים למלחמה הנשיא טראמפ השיג השיג צבאי חשוב אך עדיין לא השיג הכרעה אסטרטגית.
ארה"ב ניצחה בקרבות, אך עדיין לא השיגה את כל מטרות המלחמה.
איראן עדיין לא נשברה,הסנקציות מכבידות על איראן, אך עדיין לא הביאו אותה לשולחן המשא ומתן בתנאים אמריקניים.
ומיצרי הורמוז, שאמורים היו להיות יעד אמריקני לשליטה ולפתיחה מחדש, הפכו דווקא לאחד הקלפים המרכזיים של איראן.
כפי שהדברים נראים כרגע לגורמים ביטחוניים בכירים בישראל, ההצלחה הצבאית האמריקנית הפכה למאבק התשה אסטרטגי.
לא ברור אם הנשיא טראמפ יצליח לכופף את איראן לוותר או שארה"ב תיאלץ לוותר על חלק מדרישותיה, כנראה רק לאחר בחירות האמצע בנובמבר, כל ויתור לפני המועד הזה ייחשב כתבוסה אמריקנית.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
