ביקורו אתמול של ראש ממשלת קטאר ושר החוץ שלה, השייח' מוחמד בן עבד א־רחמן אאל־ת'אני, בטהרן מגיע בעיתוי קריטי, כאשר המלחמה בין ארה"ב לאיראן נקלעה למבוי סתום.
העליונות הצבאית האמריקנית הצליחה לפגוע קשות ביכולותיה של איראן, אך לא הצליחה לייצר הכרעה מדינית. מנגד, הסנקציות האמריקניות מכבידות על הכלכלה האיראנית, אך עדיין לא הביאו את המשטר בטהרן להיכנע או להסכים לתנאים שמציבה וושינגטון.
בתוך המציאות הזאת מנסה קטאר למצוא נתיב יציאה מהמשבר, כך אומרים גורמים מדיניים.
היוזמה הקטארית מתמקדת בסוגיה שהפכה לאחד ממוקדי העימות המרכזיים בין ארצות הברית לאיראן והיא מיצרי הורמוז.
לדברי הגורמים המדיניים, מטרתה של דוחה היא לנסות לבנות על המסלול שפתחה עומאן מול טהרן ולהפוך את ההבנות המצומצמות בנושא חופש השיט למנוף שיאפשר בסופו של דבר להחזיר את וושינגטון וטהרן לשולחן המשא ומתן.
לצד קטאר ועומאן פועלת גם פקיסטן, המנסה לקדם ערוץ תיווך משלה. ביקורו האחרון בטהרן של מפקד הצבא הפקיסטני, אסים מוניר, הוא חלק ממאמץ דיפלומטי רחב יותר למנוע הידרדרות מחודשת למלחמה כוללת.
המשימה שהציגה דוחה פשוטה לכאורה, הפחתת המתיחות, יצירת תנאים לדיאלוג, הקמת מסדרון שיט זמני ופינוי מוקשים מהמיצר.
אלא שמאחורי המשימה הטכנית מסתתר מאבק מדיני מורכב הרבה יותר, אומרים גורמים מדיניים,השאלה המרכזית היא מי יקבע את כללי המשחק במיצרי הורמוז לאחר המלחמה.
כאן נכנס לתמונה העימות בין היוזמה הקטארית לבין העמדה האמריקנית. הנשיא דונלד טראמפ הביע כעס על ההבנות שאליהן הגיעו איראן ועומאן, משום שהן עשויות להעניק לטהרן תפקיד מוכר בניהול המיצר.
מבחינת וושינגטון, מדובר בתוצאה בעייתית מאוד. אחת ממטרות המערכה האמריקנית הייתה לצמצם את יכולתה של איראן להשתמש במיצר כמנוף אסטרטגי.
האמריקנים גם חשו כי הודרו מהסדרים הנוגעים לנתיב ימי שהוא בעל חשיבות קריטית לביטחון האנרגיה העולמי. טראמפ אף איים בפומבי על עומאן אם תעמוד בדרכה של ההסדרה שארצות הברית מבקשת להשיג.
לכן, כאשר קטאר נכנסת כעת לתמונה, היא אינה יכולה להתעלם מהרגישות האמריקנית.
למרות זאת, פרשנים קטארים טוענים כי המהלך הקטארי אינו בהכרח ניסיון להתעמת עם וושינגטון.
להפך. הוא משקף הבנה הולכת וגוברת במדינות המפרץ כי ביטחון האזור אינו יכול להתבסס לאורך זמן רק על הפעלת כוח , אמריקני או איראני.
לדבריהם, קטאר, כמו עומאן, היא בעלת ברית של ארה"ב אבל היא גם מדינה שנמצאת בתוך המרחב הגיאוגרפי שישלם מחיר כבד אם העימות בין וושינגטון לטהרן יתחדש.
לכן, מבחינת קטאר, שמירה על ערוץ פתוח מול איראן אינה בחירה אידיאולוגית אלא אינטרס אסטרטגי.
העובדה שהיוזמה הקטארית באה לאחר שטראמפ אמר ל"אל־ג'זירה" כי אינו ממהר לחזור למשא ומתן וכי הלחץ הצבאי והכלכלי יימשך, מעניקה לדוחה מרחב פעולה מיוחד.
קטאר שומעת ישירות את עמדת וושינגטון, ובמקביל יכולה לבדוק מול טהרן עד כמה היא מוכנה להתגמש.
זוהי למעשה דיפלומטיה מסוג אחר, לא רק העברת מסרים בין שני אויבים, אלא ניסיון לנהל את הפער ביניהם.
מדינות המפרץ מבינות היטב את חשיבותו של מיצר הורמוז, אבל המשבר הנוכחי חשף שינוי משמעותי.
להערכת גורמים ביטחוניים בכירים,העולם הצליח להתמודד עם הסגירה החלקית של מיצרי הורמוז טוב יותר מכפי שניתן היה להעריך בתחילת המשבר. הסיבה לכך היא שילוב של מלאי חירום, קווי צינורות הנפט של סעודיה ואיחוד האמירויות, ירידה בביקוש הסיני ועלייה בתפוקת הנפט האמריקנית.
אולם היכולת הזאת אינה בלתי מוגבלת.
ככל שהשיבוש בתנועת הספנות יימשך, כך יגדל הלחץ על מחירי האנרגיה ועל הסחר העולמי.
ככל שאיראן משתמשת במיצרי הורמוז כנשק, כך גדל התמריץ של מדינות המפרץ להשקיע בנתיבי יצוא חלופיים.
כלומר, בטווח הארוך, הניסיון של איראן להשתמש במיצר כמנוף לחץ, אומרים גורמים מדיניים, עלול דווקא לפגוע בחשיבותו האסטרטגית.
הרחבת צינורות הנפט של סעודיה ואיחוד האמירויות עשויה להפחית את התלות במיצר, ואילו עומאן עשויה להפוך למרכז חשוב יותר ליצוא אנרגיה אל מחוץ למפרץ.
במקביל, ארה"ב מהדקת את הלחץ הכלכלי על איראן ומנסה להעלות את המחיר שמשלמים הגורמים הממשיכים לסחור עמה.
אולם גם כאן מתבררים גבולות הכוח האמריקני.
הלחץ על סין, למשל, עלול לפגוע לא רק בטהרן אלא גם באינטרסים המסחריים של ארצות הברית.
לדברי פרשנים קטארים, דוחה מנסה לשבור את המשוואה שלפיה יש רק שתי אפשרויות, להכניע את איראן או לאפשר לאיראן להחזיק את האזור כבן ערובה באמצעות מיצרי הורמוז.
הפתרון שהיא מנסה לקדם הוא מודל שלפיו חופש השיט במצר הופך לאינטרס אזורי ובינלאומי משותף , לא לנשק איראני ולא לזכות יתר אמריקנית.
בסופו של דבר, קטאר אינה יכולה לפתור לבדה את הסכסוך בין ארה"ב לאיראן. גם עומאן ופקיסטן אינן יכולות לעשות זאת.
השאלה האמיתית היא האם מיצרי הורמוז יכולים להפוך מנשק במלחמה לגשר לדיפלומטיה.
לכן אומרים פרשנים קטארים, אם קטאר תצליח לבנות על ההבנות בין עומאן לאיראן, ולשלב אותן במאמץ רחב יותר של תיווך בינלאומי, היא עשויה להשיג הישג גדול בהרבה מפתיחת נתיב השיט.
היא עשויה ליצור את אחד הנתיבים הבודדים שנותרו בין וושינגטון לטהרן שהוא הדרך מהמלחמה חזרה אל שולחן המשא ומתן.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
