ההתקדמות הצבאית של החות'ים לאורך החוף המערבי של תימן מעוררת דאגה גוברת בישראל, בעיקר בשל האפשרות שכוחות תנועת "אנצאר אללה" החות'ית יבססו שליטה על שטחים אסטרטגיים הסמוכים למיצר באב אלמנדב ויוכלו להרחיב את יכולתם לאיים על חופש השיט בנתיב הימי המחבר בין האוקיינוס ההודי, ים סוף ותעלת סואץ, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים בישראל.
לדבריהם,החשש הישראלי אינו נובע רק מהאפשרות שהחות'ים ינסו לסגור את המיצר באופן מוחלט. מבחינת ישראל, גם שליטה צבאית בשטחים הסמוכים לבאב אלמנדב, המאפשרת לחות'ים להגדיל את הסיכון לספינות העוברות באזור, עלולה לשנות את המשוואה האסטרטגית בים האדום.
ההתקדמות החות'ית באזור החוף המערבי, ובמיוחד סביב אל מוח'א, נתפסת בישראל כהתפתחות בעלת משמעות רחבה יותר מהמערכה הפנימית בתימן.
לכן, אומרים גורמים ביטחוניים, המודיעין הישראלי עוקב מקרוב אחר התקדמות כוחות "אנצאר אללה" החות'ים באזור, מתוך חשש שהשתלטות על אל מוח'א ועל שטחים נוספים לאורך החוף תעניק להם יכולת טובה יותר להשפיע על תנועת ספינות ומיכליות העושות את דרכן בים האדום.
מבחינת ישראל, המשמעות היא שהמערכה על חופש השיט אינה מתרכזת עוד רק במפרץ הפרסי ובמיצר הורמוז. אם איראן והחות'ים יצליחו להפעיל במקביל לחץ על שני נתיבי השיט האסטרטגיים, הורמוז ובאב אלמנדב, המערכת הבינלאומית תתקשה יותר להתמודד עם שיבושים בתנועת הספנות והאנרגיה.
לדברי הגורמים הביטחוניים, ישראל מודאגת במיוחד מהאפשרות שהלחץ הצבאי על איראן יביא להרחבת המערכה האזורית.
בתרחיש כזה, טהרן עלולה להפעיל את בעלות בריתה ושלוחותיה בזירות השונות, כאשר החות'ים יכולים להפוך לאחד המרכיבים המרכזיים במאמץ להעלות את המחיר הכלכלי והצבאי של המלחמה.
המשמעות אינה מחייבת בהכרח סגירה מוחלטת של באב אלמנדב, די ביצירת תחושה שהמעבר במיצר הפך למסוכן יותר כדי להשפיע על שוק הספנות.
עלייה בעלויות הביטוח, הצורך בליווי צבאי, הארכת מסלולי ההפלגה והסטת ספינות סביב אפריקה עלולים להפוך את הנתיב הימי ליקר ומסובך יותר.
זהו בדיוק החשש הישראלי, החות'ים אינם חייבים להחזיק ביכולת להשמיד כל ספינה העוברת באזור. הם צריכים רק להחזיק ביכולת לשבש את התנועה הימית וליצור אי ודאות. מבחינת חברות הספנות, גם הסתברות מוגברת לפגיעה עלולה להספיק כדי לשנות את מסלול ההפלגה.
ההתפתחות מקבלת משמעות נוספת נוכח הירידה בתנועת הספינות דרך מיצר הורמוז בתקופה האחרונה. אם במקביל תגדל אי הוודאות גם במיצר בבאב אלמנדב, יעמדו חברות הספנות בפני בעיה כפולה בשני קצותיו של נתיב השיט המחבר בין המפרץ הפרסי לבין אירופה.
עבור ישראל יש לכך גם משמעות ישירה. באב אלמנדב הוא שער הכניסה הדרומי לים האדום, וכל שינוי במאזן הכוחות באזור משפיע על חופש השיט לישראל וממנה, על פעילות נמל אילת ועל נתיבי הסחר המובילים לתעלת סואץ.
החשש הישראלי הוא שהחות'ים יהפכו את השליטה הגיאוגרפית שלהם לאורך החוף המערבי של תימן למנוף אסטרטגי, ככל שהשליטה שלהם בשטח תתבסס, הם יוכלו להרחיב את טווח האיום באמצעות טילים, כטב"מים ואמצעים ימיים, ולייצר איום מתמשך על ספינות שאינן קשורות בהכרח ישירות לישראל.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי מבחינת ישראל, מדובר בהתפתחות המחייבת מעקב מודיעיני הדוק והיערכות מבצעית. אם החות'ים ימשיכו להתקדם לאורך החוף ויבססו את אחיזתם בסביבת באב אלמנדב, ישראל עשויה להידרש להגדיל את פעילותה הימית באזור ולהעמיק את שיתוף הפעולה עם ארה"ב ועם מדינות ערב המאוימות אף הן מהתפתחות זו.
במקביל, ההתבססות החות'ית יוצרת אינטרס משותף נוסף בין ישראל לבין סעודיה. ריאד תלויה בנתיבי השיט בים האדום, ובמיוחד בנמל ינבוע, המשמש נתיב חלופי ליצוא הנפט הסעודי כאשר התנועה דרך הורמוז נפגעת. לכן, ככל שהאיום על באב אלמנדב גדל, כך גדל גם האינטרס הסעודי בשיתוף פעולה מודיעיני וביטחוני עם ישראל.
להערכת גורמים ביטחוניים,הדבר עשוי להתפתח לשיתוף פעולה שקט בתחום התרעה מודיעינית, הגנה מפני טילים וכטב"מים ומעקב אחר הפעילות החות'ית. עם זאת, בישראל מבינים כי הפיכת שיתוף הפעולה הביטחוני עם סעודיה למהלך פומבי עלולה להיות רגישה במיוחד נוכח הדרישה הסעודית להקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
לדברי גורמים ביטחוניים, ההתפתחויות בתימן מוכיחות פעם נוספת כי המערכה מול איראן אינה מתנהלת בזירה אחת.
טהרן יכולה להפעיל לחץ באמצעות החות'ים בתימן, באמצעות המיליציות בעיראק ובאמצעות שלוחות נוספות באזור. לכן, מבחינת ישראל, ההתקדמות החות'ית לעבר אזור באב אלמנדב אינה רק אירוע תימני מקומי, אלא חלק מהמאבק הרחב יותר על השליטה בנתיבי השיט האסטרטגיים במזרח התיכון.
האפשרות שהחות'ים יחזיקו בעת ובעונה אחת בשטחים נרחבים לאורך החוף המערבי של תימן ויוכלו להשפיע על באב אלמנדב הופכת את הזירה התימנית למרכיב מרכזי יותר במערכה האזורית.
אם המגמה הזאת תימשך, אומרים גורמים ביטחוניים,מרכז הכובד של המאבק על חופש השיט עלול להתרחב מהורמוז לבאב אלמנדב, ולחייב את ישראל ושותפותיה להתמודד עם איום ימי המתפרס על פני שני עורקים אסטרטגיים במקביל.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
