אחת המשימות המרכזיות של השלטון הסורי החדש בראשות אחמד א-שרע היא להחזיר למדינה את המונופול על הכוח. המטרה היא להקים צבא לאומי אחד, להכפיף אליו את כל הכוחות החמושים וליצור שרשרת פיקוד אחת, מדמשק ועד אחרון החיילים בשטח, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
אלא שסוריה שלאחר נפילת בשאר אסד אינה מדינה שאפשר להקים בה צבא מחדש באמצעות צו ממשלתי. במהלך שנות המלחמה נוצרו בה מאות מוקדי כוח חמושים, ובהם פלגים אסלאמיסטיים, קבוצות הנתמכות בידי טורקיה, כוחות כורדיים, מסגרות שבטיות, קצינים שערקו מצבא אסד ולוחמים זרים.
לכן, אומרים גורמים ביטחוניים, בחרה דמשק בשלב הראשון בפתרון פרגמטי והוא שילוב כל הפלגים החמושים תחת קורת גג אחת במשרד ההגנה, במקום פירוקם בכוח.
לדבריהם, המליציות החמושות קיבלו את מדי הצבא הסורי אך לא איבדו את כוחן הצבאי, יותר מ־130 מסגרות חמושות נכללו בתהליך השילוב, חלקן הפכו לדיוויזיות, חטיבות ויחידות במסגרת הצבא החדש, אך במקרים רבים נשמרו המבנה הארגוני, ההרכב האנושי והקשרים בין המפקדים ללוחמיהם.
זה היה פתרון שנועד למנוע עימות פנימי, דמשק לא יכלה להרשות לעצמה לפתוח במקביל במערכה נגד כל הפלגים שהחזיקו נשק, כוח אדם ותשתיות משלהם.
אבל בכך נוצרה בעיה חדשה, במקום לפרק את מוקדי הכוח, המדינה הכניסה אותם לתוכה בניסיון לשלוט בהם.
השאלה המרכזית לכן אינה אם הפלגים החמושים נמצאים רשמית תחת משרד ההגנה, אלא האם הם חדלו להיות פלגים שמקבלים החלטות עצמאיות.
לדברי גורמים ביטחוניים,צבא לאומי אינו נמדד במספר הדיוויזיות שלו אלא בשאלה למי הן נאמנות, האם המפקד כפוף להנהגה המדינית בדמשק או למפקד הפלג שממנו הגיע? האם היחידה תפעל לפי אינטרס לאומי סורי או לפי נאמנות אזורית, שבטית או אידיאולוגית?
להערכת גורמים ביטחוניים,דמשק מנסה כעת לעבור לשלב השני שהוא הנחשב לשלב הקשה ביותר, לא רק לשלב את הפלגים החמושים בצבא, אלא להחליש את המבנים העצמאיים שלהם.
המהלך כולל חלוקה מחדש של לוחמים, שינוי אזורי פריסה, ארגון מחדש של יחידות והחלפת מפקדים, המטרה היא למנוע מהפלגים לשמור על כוחם כגושים עצמאיים בתוך הצבא.
זהו למעשה ניסיון "לקצץ את כנפי הפלגים החמושים" בלי לפרק את הצבא שכבר הוקם, מעריכים גורמים ביטחוניים.
הסיכון ברור, אם דמשק תפעל מהר מדי, היא עלולה לעורר התנגדות של מפקדים וקבוצות שירגישו כי כוחם נלקח מהם. אם תפעל לאט מדי, הצבא יישאר אוסף של פלגים חמושים תחת מדים של המדינה.
במסגרת הארגון מחדש מתגבשת גם מערכת של חמישה קורפוסים אזוריים, שנועדה ליצור שרשרת פיקוד ברורה יותר ולצמצם את התלות במפקדים המקומיים.
הנשיא אחמד א-שרע מציג את ארגון 'תחריר א-שאם", שבעבר הלא רחוק עמד בראשו, כארגון שהתפרק והשתלב במדינה. מבחינתו, אנשי הארגון מביאים איתם ניסיון ארגוני, ביטחוני ומנהלי שנצבר במשך שנים באידליב.
אלא שבפועל האמת שונה, אנשי ארגון "תחריר א-שאם" ממשיכים להחזיק משקל משמעותי במערכת הצבאית החדשה.
לפי נתוני סוכנות האיחוד האירופי למקלט, European Union Agency for Asylum ,יוצאי ארגון "תחריר א-שאם" מחזיקים בנתח הגדול ביותר של עמדות הפיקוד בדיוויזיות הצבא החדש, יותר מכל אחד מהפלגים לשעבר. בנוסף, ניתוחים שהם עשו על המבנה החדש של הצבא הצביעו על כך שמפקדים בכירים רבים מגיעים מרקע ג'יהאדיסטי וממסגרות שהיו קשורות ל"תחריר א-שאם."
מבחינת דמשק, מדובר בניצול של כוח האדם המנוסה ביותר העומד לרשותה, אך מבחינה אסטרטגית עולה שאלה אחרת: האם סוריה עוברת מצבא המורכב מעשרות מוקדי כוח לצבא לאומי, או שהיא פשוט מרכזת את מוקדי הכוח סביב הנהגה אחת?
אם ארגון "תחריר א-שאם" יהפוך לגרעין המקצועי של צבא הכפוף לחלוטין למדינה, הוא עשוי לסייע בבניית מוסד צבאי אפקטיבי,אך אם אנשי הארגון ישלטו בצמתים המרכזיים של הפיקוד והביטחון, התוצאה עלולה להיות ריכוז של המערכת סביב מוקד כוח חדש.
הנשיא הסורי אחמד א-שרע נתקל באתגרים נוספים, שילוב הכוחות הכורדים המכונים "כוחות סוריה הדמוקרטית" בתוך הצבא ופתרון הבעיה של הדרוזים בסווידא בדרום סוריה.
בצפון־מזרח סוריה מנסה א-שרע לשלב את הכוחות הכורדים במוסדות המדינה, אך גם שם המחלוקת נוגעת לשאלה עד כמה יישמר המבנה הצבאי המקומי.
סווידא מציבה בעיה דומה, מול דמשק ניצב כוח דרוזי מקומי משמעותי המזוהה עם השייח' חכמת אל-הג'רי. ניסיון לפרק אותו בכוח עלול להצית עימות רחב יותר ולהעמיק את המעורבות הישראלית בזירה.
לכן, גורמים ביטחוניים מעריכים כי בפני דמשק ניצבת דילמה, האם לפרק את כל הכוחות המקומיים ולכפות עליהם השתלבות מלאה, או לאפשר להם מידה מסוימת של זהות ומבנה מקומי במסגרת המדינה.
לדבריהם,האפשרות השנייה עשויה למנוע מלחמה, אך היא עלולה גם למסד את הפיצול הצבאי בתוך סוריה.
בינתיים, גם טורקיה נכנסת לתמונה, בניית הצבא הסורי הפכה כבר מזמן ליותר מעניין פנימי.
לדברי גורמים ביטחוניים,טורקיה הפכה לשחקן החיצוני המרכזי בתהליך, והיא מסייעת לדמשק בהכשרה, בייעוץ ובבניית יכולות צבאיות.
במאי 2026 השתתפה יחידה מהצבא הסורי החדש בתרגיל הצבאי הרב־לאומי EFES 2026 בטורקיה, בפעם הראשונה שבה הצבא הסורי החדש השתתף בתרגיל צבאי מחוץ לשטח סוריה.
השתתפות זו המחישה כי שיתוף הפעולה הביטחוני בין אנקרה לדמשק כבר עבר מהצהרות ותכנונים לשלב מעשי.
מבחינת אנקרה, המטרות הן ברורות,סוריה יציבה ומאוחדת, שלטון מרכזי חזק ומניעת הקמת ישות כורדית עצמאית לאורך הגבול הטורקי.
אך לטורקיה יש אינטרס נוסף, אומרים גורמים ביטחוניים, להעמיק את השפעתה על המדינה הסורית החדשה.
ככל שאנקרה מעורבת יותר בהכשרת קצינים, בבניית מוסדות צבאיים ובתכנון, כך גדלה גם יכולתה להשפיע על הצבא הסורי ועל תפיסת הביטחון שלו.
ישראל עוקבת מקרוב
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי מבחינת ישראל, השאלה אינה רק אם סוריה תבנה מחדש צבא חזק.
השאלה היא איזה צבא יקום מצפון לגבול, מי יבנה אותו ומי ישפיע על תפיסת הביטחון שלו.
במשך שנים נהנתה ישראל מהיחלשותו של הצבא הסורי ומהתפרקות המדינה למוקדי כוח. כעת מתרחש תהליך הפוך, דמשק מנסה לרכז את הכוח ולבנות מחדש את הצבא, וטורקיה מסייעת לה.
מדינה סורית יציבה, בעלת שליטה אפקטיבית בשטחה ומסוגלת למנוע פעילות של מיליציות וארגוני טרור, אינה בהכרח איום מבחינת ישראל, אומרים גורמים ביטחוניים, השינוי המשמעותי מתחיל כאשר היציבות מלווה בבנייה מחודשת של כוח צבאי משמעותי, במיוחד תחת השפעה חיצונית של מדינה עויינת כמו טורקיה.
האירוע בשדה התעופה אבו א-דוחור באוגוסט 2026 המחיש את הרגישות הזאת. ישראל תקפה את הבסיס לאחר חשש מהעמקת הפעילות הטורקית בו, בעוד אנקרה ודמשק טענו כי מדובר בשיתוף פעולה בתחום ההכשרה והייעוץ.
המחלוקת הזאת ממחישה שהמאבק על הצבא הסורי הוא גם מאבק על ההשפעה האזורית בסוריה.
גורמים ביטחוניים אומרים כי הנשיא אחמד א-שרע מנסה לבצע מהלך מורכב, להשתמש בכוחות שהפילו את בשאר אסד כדי לבנות מוסד צבאי שאמור בסופו של דבר לבלוע אותם.
בשלב הראשון הוא שילב את הפלגים החמושים במשרד ההגנה בשלב השני הוא מנסה לפרק את המבנים שלהם מבפנים. אלא שבמקביל, אנשי ארגון "תחריר א-שאם " תופסים משקל משמעותי במערכת החדשה, וטורקיה מעמיקה את השפעתה על בניית הצבא.
לכן עדיין מוקדם לקבוע אם סוריה אכן נמצאת בדרך לצבא לאומי מאוחד.
לדברי גורמים ביטחוניים,המבחן האמיתי יהיה האם הלוחמים יפסיקו לראות את עצמם כאנשי הפלג החמוש שממנו הגיעו ויתחילו לראות את עצמם כחיילי המדינה, האם המפקדים יהיו כפופים לחלוטין לדמשק והאם תיווצר דוקטרינה צבאית משותפת.
אם זה יקרה, הם אומרים, סוריה תעבור ממבנה של פלגים חמושים עצמאיים למבנה של צבא מדינתי.
אם לא, היא עלולה לקבל צבא מאוחד על הנייר, אך מפוצל במוקדי הכוח שלו.
ומעל כל אלה עומדת השאלה הטורקית, מי יבנה את הצבא, מי יאמן אותו ומי יעצב את תפיסת הביטחון שלו.
זהו המאבק האמיתי על הצבא הסורי החדש.
לא רק האם סוריה תחזור להיות מדינה בעלת צבא, אלא איזה צבא יהיה לה, מי ישלוט בו ומה תהיה משמעותו עבור מאזן הכוחות באזור, ובעיקר עבור ישראל.
הערה:פורסס לראשונה ב"אפוק"
