הברית המסתמנת בין חמאס למחנה מוחמד דחלאן, האפשרות שמרוואן ברגותי יצטרף למהלך והמשבר הפנימי בפת"ח מעוררים חשש גדול במחנה של אבו מאזן.
גורמים בכירים בתנועת פת"ח מעריכים כי מאחורי ההחלטה לדחות את הבחירות עומד בראש ובראשונה החשש של מחמוד עבאס מתבוסה פוליטית, בדומה לתבוסת פת"ח בבחירות 2006. הנימוקים הביטחוניים והקשיים בקיום ההצבעה בעזה ובמזרח ירושלים מספקים הסבר רשמי לדחייה, אך אינם מבטלים את השאלות על האינטרסים הפוליטיים שמאחוריה.
יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, פרסם ב־10 באוקטובר צו נשיאותי המבטל את מועד הבחירות למועצה המחוקקת, שנקבע ל־28 בנובמבר 2026, וקובע כי הבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת יתקיימו במקביל ב־11 בספטמבר 2027.
על פי הודעת סוכנות הידיעות הפלסטינית הרשמית "ופא", הצו החדש מבוסס על החלטת הוועד הפועל של אש"ף ועל התייעצויות עם הפלגים והכוחות הפוליטיים הפלסטיניים. בהודעה נאמר כי ההתייעצויות הובילו להסכמה לאומית שלפיה הצעדים הישראליים מציבים מכשולים בפני קיום הבחירות במועד שנקבע קודם לכן, וכי יש צורך להכשיר את התנאים הפוליטיים, הביטחוניים והמעשיים לקיום בחירות חופשיות, הוגנות ומקיפות.
הצו קורא לפלסטינים בירושלים, בגדה המערבית וברצועת עזה להשתתף בבחירות ישירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת. ועדת הבחירות המרכזית תופקד על ההכנות, ארגון ההצבעה והפיקוח עליה, בהתאם לחוק הבחירות הפלסטיני.
בהודעה הרשמית פורטו שורה של נימוקים לדחייה.
ביהודה ושומרון, לרבות מזרח ירושלים, הוזכרו המשך הפעילות הצבאית הישראלית, הרחבת ההתנחלויות, אלימות מתנחלים, פשיטות, מגבלות תנועה והמשך עיכוב כספי המסים הפלסטיניים שישראל גובה עבור הרשות.
בנוגע לרצועת עזה, סוכנות "ופא" הצביעה על התנאים הביטחוניים וההומניטריים החריגים, היעדר התקדמות בשיקום הרצועה, אי השלמת נסיגת הכוחות הישראליים ואי יישום ההסדרים להצבת כוחות ייצוב בינלאומיים ומשטרה, בהתאם להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2803.
עוד נטען כי ישראל מגבילה את גישתם של אנשי ועדת הבחירות המרכזית ושל משקיפים בינלאומיים לעזה ולמזרח ירושלים, דבר המקשה על השלמת ההכנות ועל הבטחת פיקוח תקין על הבחירות.
בהודעה הודגש כי קביעת המועד החדש נועדה לאפשר דיאלוג לאומי פלסטיני מקיף, לחזק את האחדות הלאומית ואת אחדות המערכת הפוליטית, להתמודד עם המכשולים בפני הבחירות ולהבטיח את השתתפותם של הפלסטינים בכל האזורים.
גם הוועד הפועל של אש"ף הודיע כי אישר את דחיית הבחירות למועד החדש. בהודעתו חזר על הטענה כי התנאים הביטחוניים והפוליטיים השתנו באופן מהותי מאז ההכרזה על הבחירות, וכי לא נוצרו התנאים הדרושים לקיום הצבעה בטוחה והוגנת.
אלה הנימוקים הרשמיים של ההנהגה הפלסטינית. אולם לצד ההסבר הזה, עולות שאלות פוליטיות הנוגעות לעיתוי ההחלטה ולחשש של מחמוד עבאס מפני תוצאות הבחירות.
החשש מתבוסה חוזרת
גורמים בכירים בתנועת פת"ח אמרו לי כי אחת הסיבות המרכזיות לדחייה היא החשש של אבו מאזן מהפסד בבחירות למועצה המחוקקת. לפי הערכתם, התחזקותם האפשרית של מחנות יריבים, לצד הפיצול הפנימי בפת"ח, עלולה להציב בפני הנהגת הרשות אתגר פוליטי משמעותי.
החשש אינו מנותק מההיסטוריה, בבחירות למועצה המחוקקת שנערכו בינואר 2006 זכה חמאס ברוב המושבים, בעוד פת"ח, התנועה ששלטה במוסדות הרשות, ספגה תבוסה. הניצחון של חמאס המחיש את עומק חוסר שביעות הרצון מהנהגת פת"ח ואת יכולתו של הארגון האסלאמי לנצל את חולשת יריביו.
ביוני 2007 השתלט חמאס בכוח על רצועת עזה לאחר עימותים אלימים עם כוחות פת"ח והרשות הפלסטינית, וסילק מהרצועה את מנגנוני הביטחון והכוחות הנאמנים למחמוד עבאס. מאז התבסס הפיצול הפוליטי והטריטוריאלי בין הרש"פ ביהודה ושומרון, הנשלטת בידי פת"ח, לבין שלטון חמאס ברצועת עזה.
עבור אבו מאזן, הבחירות של 2006 הן תזכורת למחיר האפשרי של התמודדות דמוקרטית בתנאים שבהם מעמדה של פת"ח נשחק.
מאז לא נערכו בחירות למועצה המחוקקת, ואבו מאזן ממשיך להנהיג את הרשות ללא בחירות חדשות לנשיאות. היעדר ההתחדשות האלקטורלית מעמיק את משבר הלגיטימציה של המערכת הפלסטינית.
הפעם, האתגר הפוליטי עשוי להיות מורכב יותר, משום שההתנגדות להנהגת עבאס אינה מוגבלת לחמאס בלבד. גורמים ביטחוניים אומרים כי נבחנים ערוצי שיתוף פעולה בין חמאס, הג'יהאד האסלאמי והמחנה הפוליטי של מוחמד דחלאן, לשעבר בכיר בפת"ח וכיום יריב חריף של אבו מאזן וגם עם בכיר פת"ח מרוואן ברגותי המרצה 5 נאסרי עולם בכלא הישראלי.
מוחמד דחלאן הורחק מפת"ח לאחר הסכסוך עם הנהגת התנועה, אך הוא שומר על רשת קשרים פוליטית משמעותית ומקיים קשרים עם איחוד האמירויות. התקרבות בין מחנהו לבין חמאס, יריבו ההיסטורי, עשויה להעיד על כך שהמאבק נגד הנהגת עבאס גובר על חלק מהיריבויות הישנות.
דיווחים על מגעים בין דחלאן לבין בכירים בחמאס אינם מוכיחים שהושגה הסכמה על רשימה משותפת או על חלוקת כוח עתידית. עם זאת, עצם האפשרות לתיאום בין מחנות אלה מדאיגה מאוד את הנהגת פת"ח, במיוחד אם התיאום יתורגם להתמודדות אלקטורלית.
למשוואה הזאת עשויה להתווסף דמותו של מרוואן ברגותי, מבכירי פת"ח הכלואים בישראל. ברגותי נחשב לדמות בעלת השפעה ציבורית גדולה בקרב חלקים מהציבור הפלסטיני, והאפשרות שיתמוך ברשימה עצמאית או יעמוד מאחורי מסגרת פוליטית נפרדת עלולה להעמיק את הפיצול בתוך פת"ח.
גורמים ביטחוניים אומרים כי מבחינת אבו מאזן, הסיכון אינו בהכרח ניצחון של חמאס לבדו, אלא האפשרות שהקולות המתנגדים להנהגתו יתפזרו פחות מבעבר ויתלכדו סביב כמה מוקדי כוח. פיצול בפת"ח, התארגנות של מחנה דחלאן והשתתפות אפשרית של ברגותי עשויים לשנות את מפת ההתמודדות. אין בכך הוכחה שתיווצר קואליציה אחידה או שהיא תזכה ברוב, אך עצם האפשרות הזאת מעלה את המחיר הפוליטי של קיום הבחירות.
גורמים ביטחוניים אומרים כי גם בתוך פת"ח עצמה קיימים קשיים. מחלוקות סביב הרכבת רשימת המועמדים, חלוקת התפקידים ומאבקי כוח במוסדות התנועה עלולות להקשות על גיבוש רשימה מאוחדת. אם מועמדים המזוהים עם פלגים שונים בתנועה יתמודדו בנפרד, הדבר עלול לפגוע בכוחה האלקטורלי.
במצב כזה, הנהגת פת"ח תצטרך להתמודד בו זמנית עם חמאס, עם מחנה דחלאן ועם אפשרות לפיצול פנימי. עבור הנהגת עבאס, תוצאה שלילית בבחירות לא תהיה רק הפסד במספר המושבים, אלא גם פגיעה במעמדה כמוקד הכוח המרכזי במערכת הפלסטינית.
מעל לכל מרחפת שאלת היום שאחרי אבו מאזן. יו"ר הרש"פ נבחר בשנת 2005, ומאז לא נערכו בחירות חדשות לנשיאות. חידוש המוסדות באמצעות בחירות עשוי לפתוח את הדרך למאבק על הירושה הפוליטית ולשינוי במוקדי הכוח. דחיית הבחירות מאפשרת להנהגה הקיימת להמשיך לפעול בתנאים הנוכחיים, אך אינה פותרת את שאלת הירושה או את משבר הלגיטימציה.
התקדים של 2021
הניסיון משנת 2021 מחזק את הספקנות. אז קבע אבו מאזן מועד לבחירות, אך בהמשך דחה אותן בנימוק שישראל אינה מאפשרת לקיימן במזרח ירושלים. גם הפעם הוכרז על בחירות, התהליך התקדם והחלו ההיערכויות, אך בסופו של דבר בוטל המועד שנקבע וההצבעה נדחתה.
בכירים בפת"ח אמרו לי כי קיים חשש שהמועד החדש בספטמבר 2027 לא יהיה בהכרח סופי, אם המחלוקות הפנימיות והקשיים הביטחוניים לא ייפתרו.
לדבריהם, המחיר של דחייה נוספת אינו מסתכם במאבק בין פת"ח לחמאס. בהיעדר בחירות, אין למוסדות הפלסטיניים מנגנון סדיר לחידוש המנדט הציבורי שלהם. היעדר מועצה מחוקקת מתפקדת מחליש את הפיקוח על הרשות, מקשה על קידום חקיקה ומצמצם את יכולתם של האזרחים להחליף את נציגיהם בדרך דמוקרטית.
הדחייה עלולה גם לפגוע באמון הציבור ובאמון הקהילה הבינלאומית ביכולתה של ההנהגה הפלסטינית לקדם רפורמות, לחדש את המערכת הפוליטית ולבסס מוסדות מייצגים.
האם השנה הנוספת תשנה את המציאות?
מבחינת אבו מאזן,אומרים גורמים בפת"ח, דחיית הבחירות עשויה להפחית לעת עתה את הסיכון שבהתמודדות עם יריבים המתקרבים זה לזה. אולם היא אינה מבטיחה שהיריבים יתפצלו בעתיד או שהמחלוקות בתוך פת"ח ייפתרו. אם הבחירות יתקיימו בספטמבר 2027, השאלה תהיה אם פת"ח תגיע אליהן מאוחדת יותר, ואם ההנהגה תצליח להציג לציבור תוכנית פוליטית שתשיב לה את האמון.
לדבריהם, כדי שהדחייה לא תהפוך לעוד פרק בהנצחת הקיפאון, יהיה צורך לקבוע לוח זמנים ברור, לטפל במכשולים לקיום הבחירות בעזה ובמזרח ירושלים, לגבש הסדרים שיבטיחו את השתתפות הבוחרים ולהציג ערבויות לכך שהמועד החדש לא ישונה שוב. ללא צעדים כאלה, ההבטחה לבחירות עלולה להישאר הצהרה בלבד.
גורמים ביטחוניים אומרים כי הבחירות הפלסטיניות הפכו אפוא למבחן כפול. מצד אחד, הן מבחן ליכולת להתמודד עם המציאות הביטחונית והמדינית המורכבת. מצד אחר, הן מבחן לנכונות ההנהגה לאפשר לציבור להכריע בין הכוחות הפוליטיים ולחדש את הלגיטימציה של מוסדותיו.
הנימוקים הרשמיים לדחייה מתמקדים במכשולים שמציבה ישראל ובצורך להכשיר את התנאים לבחירות מקיפות. אולם לפי גורמים בתנועת פת"ח, החשש מתבוסה פוליטית הוא גורם מרכזי בהחלטה. הבריתות האפשריות בין חמאס, מחנה דחלאן וגורמים נוספים, לצד האפשרות שמרוואן ברגותי יתמוך במהלך עצמאי, מציבות את תנועת פת"ח בפני אתגר מורכב במיוחד.
השאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא האם השנה הנוספת תנוצל להכשרת התנאים לבחירות חופשיות ומקיפות, או שתהפוך לעוד פרק במאבק על שימור הכוח בידיו של אבו מאזן ובהמשך ההמתנה של הציבור הפלסטיני להכרעה דמוקרטית.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
