דחיית הבחירות הפלסטיניות לספטמבר 2027 אינה פותרת את משבר הלגיטימציה של הרש"פ, אלא דוחה את ההכרעה הפוליטית ומעמיקה את חוסר האמון בהנהגה, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
מאחורי הטענות על מכשולים ישראליים ועל הצורך בדיאלוג לאומי מסתתר מאבק על המשך שלטונו של מחמוד עבאס ועל זהות יורשו.
גורמים בכירים בפת"ח אמרו לי כי עבאס הוא המכשול המרכזי בפני קיום בחירות, וכל עוד הוא נשאר בשלטון, אין סיבה להניח שהבחירות אכן יתקיימו במועד החדש. להערכתם, רק אם עבאס ירד מהבמה הפוליטית, מכל סיבה שהיא, ייאלצו הפלסטינים להתקדם לבחירות ולבחור נשיא חדש. הם לא יקבלו יורש שימונה מאחורי הקלעים וימשיך את דרכו ללא בחירות כלליות.
ב־10 באוקטובר פרסם עבאס צו נשיאותי הקובע כי הבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת יתקיימו במקביל ב-11 בספטמבר 2027.
בכך נדחו הבחירות למועצה המחוקקת, שנקבעו ל־28 בנובמבר 2026, בכעשרה חודשים. מדובר בדחייה נוספת בתהליך פוליטי שכבר שנים אינו מצליח להתחדש. הבחירות האחרונות לנשיאות נערכו ב־2005, והבחירות האחרונות למועצה המחוקקת התקיימו ב־2006. מאז ממשיך מחמוד עבאס להחזיק בנשיאות ללא בחירות חדשות, והמערכת הפוליטית הפלסטינית פועלת ללא פרלמנט נבחר שיפקח על הרשות ויחייב את הנהגתה לתת דין וחשבון לציבור.
הנימוקים לדחייה אינם מסתכמים במכשולים שמציבה ישראל, ובמיוחד בשאלת השתתפות תושבי מזרח ירושלים. מאחורי הקלעים ניצבת גם שאלת הכוח או קרב הירושה: מי ינהל את המערכת הפלסטינית ביום שאחרי מחמוד עבאס, והאם ההנהגה הנוכחית מוכנה להסתכן בתוצאות בחירות שאינן בשליטתה?
גורמים בכירים בפת"ח אומרים כי עבאס הוא הבעיה העיקרית. לדבריהם, כל עוד הוא ממשיך להחזיק במוקדי הכוח, קשה לצפות שיאפשר תהליך בחירות שעלול לשנות את מאזן הכוחות ולערער את מעמדו ואת מעמדם של האנשים המקיפים אותו.
הבעיה אינה רק זהותו של יו"ר הרש"פ הבא, אלא הדרך שבה ייבחר.
לפי אותם גורמים, הפלסטינים לא יקבלו מצב שבו מחמוד עבאס או סביבתו יבחרו יורש ויעבירו אליו את השלטון ללא בחירות כלליות.
מינוי כזה עלול להיתפס כניסיון להנציח את אותו משטר תחת הנהגה אחרת, בלי לקבל את הסכמת הציבור. אם עבאס יפרוש או יחדל לכהן מסיבה כלשהי, עלול להיווצר לחץ פוליטי כבד לקיים בחירות, משום שהעברת השלטון ללא מנדט ציבורי חדש תתקשה לזכות בהכרה רחבה.
אלא שגם תרחיש כזה אינו מבטיח בחירות מסודרות. שאלת הירושה עלולה להצית מאבק בתוך פת"ח, בין מוקדי הכוח השונים, ובמקביל לעורר עימות עם חמאס ועם פלגים אחרים שידרשו להשתתף בקביעת ההנהגה העתידית. בהיעדר כללים מוסכמים להעברת השלטון, כל ניסיון למנות יורש ללא בחירות עלול להחריף את משבר הלגיטימציה במקום לפתור אותו.
שיחות הפיוס שהתקיימו בשבועות האחרונים בקהיר ממחישות עד כמה רחוקות התנועות הפלסטיניות מהסכמה אמיתית.
לאחר שלושה שבועות של דיונים, לא הושגה פריצת דרך בסוגיות המרכזיות: עתיד אש"ף, הרכב מוסדות ההנהגה, חלוקת הסמכויות בין הפלגים והסדרת ניהול רצועת עזה. לפי מקורות מצריים שצוטטו בעיתון "אלערבי אלג'דיד", ההסכמה המעשית העיקרית הייתה לדחות את הבחירות ולקדם דיאלוג לאומי רחב. לא נקבעה מפת דרכים מחייבת שתבטיח פתרון למחלוקות או תגדיר כיצד ינוצלו החודשים הנוספים עד למועד הבחירות החדש.
מזכ"ל הוועד המרכזי של פת"ח, ג'בריל רג'וב, הודיע כי תנועתו תחדש בקהיר את השיחות עם חמאס, הג'יהאד האסלאמי והחזית העממית לשחרור פלסטין, וכי מצרים צפויה בהמשך להזמין את הפלגים לדיאלוג כולל. אולם עצם קיומן של שיחות נוספות אינו מעיד על התקדמות. הפלגים חתמו בעבר על הסכמי פיוס רבים, אך רוב ההסכמות לא יושמו. הפילוג בין יהודה ושומרון לרצועת עזה נמשך, וכל צד ממשיך לחשוש שהפשרה תבוא על חשבון כוחו הפוליטי והארגוני.
הפרשן הפלסטיני אכרם עטאללה מעריך כי הסיכוי לפיוס ממשי בחודשים הקרובים נמוך.
לדבריו, עשרים שנות כישלון בסיום הפילוג והמלחמה ברצועת עזה העמיקו את חוסר האמון. פת"ח מעריכה שחמאס נחלשה בעקבות המלחמה, ולכן אינה ממהרת להגיע לפיוס שעלול לסייע ליריבתה להתאושש פוליטית. חמאס, מצדה, אינה ממהרת לוותר על כוחה ועל מעמדה. כך הופך הדיאלוג הלאומי למנגנון שמאפשר להמשיך לדבר על אחדות, בלי לקבל את ההחלטות הקשות הדרושות להשגתה.
גם למצרים יש אינטרס בהמשך התהליך, קהיר מבקשת לשמור על מעמדה כמתווכת המרכזית בזירה הפלסטינית ולהבטיח שהפלגים ימשיכו לקיים עמה קשרים ישירים. עוזר שר החוץ המצרי לשעבר, רח'א אחמד חסן, הדגיש כי מצרים תמשיך לפעול לקידום הפיוס, אך הבעיה המרכזית אינה היעדר הסכמים אלא היעדר נכונות ליישמם. מצרים יכולה לספק את המקום לשיחות, אך אינה יכולה לכפות על הפלגים לוותר על האינטרסים שלהם.
סוגיית מזרח ירושלים היא מכשול ממשי נוסף, ישראל אינה מאפשרת לקיים בעיר בחירות פלסטיניות בתנאים שהרשות דורשת, והנהגת הרשות טוענת כי אין אפשרות לקיים בחירות כלליות בלי השתתפות תושבי העיר.
מבחינת הפלסטינים, ירושלים היא חלק מרכזי בזהות הלאומית ובתביעת הריבונות. אולם השאלה היא מדוע לא גובשה חלופה מדינית, משפטית או דיפלומטית שתאפשר להתמודד עם המכשול. התנגדות ישראלית אינה פוטרת את ההנהגה הפלסטינית מהאחריות לחפש פתרון, אמרו לי גורמים בכירים בפת"ח, אך גם פתרון לסוגיית ירושלים לא יבטיח בחירות אם ההנהגה עצמה אינה מעוניינת להסתכן בתוצאותיהן.
לדברי גורמים ביטחוניים,המשבר רחב יותר מהמאבק בין פת"ח לחמאס. ללא בחירות, אין לציבור הפלסטיני דרך סדירה להחליף את הנהגתו או להכריע במחלוקות הפוליטיות.
הרש"פ ממשיכה לפעול ללא פרלמנט נבחר, אש"ף מתקשה לשקף את מלוא מגוון הכוחות הפלסטיניים, והפילוג בין הגדה לעזה נותר ללא פתרון. במצב הזה, כל דחייה נוספת מחזקת את התחושה שההנהגה מבקשת לשמר את המערכת הקיימת במקום לחדש את הלגיטימציה שלה.
הצו הנשיאותי שקובע את ספטמבר 2027 כמועד לבחירות הוא התחייבות רשמית, אך אינו מבטיח שהן אכן ייערכו. עד אז עשויים להימשך הדיאלוגים והמאבקים על הירושה, בלי הסכמה על מנגנון מחייב שיבטיח את קיום ההצבעה ואת קבלת תוצאותיה. אם לא יהיה שינוי במערכת הפוליטית ובנכונות של בעלי הכוח להסתכן בבחירות, גם המועד החדש עלול להפוך לעוד הבטחה שלא תמומש.
לפי גורמים בכירים בפת"ח, מחמוד עבאס הוא המכשול המרכזי בדרך לבחירות. הטענה הזאת משקפת את עומק המשבר בתוך התנועה עצמה ואת הקושי להפריד בין עתיד הרשות לבין עתידו האישי והפוליטי של הנשיא אשר פועל בינתיים לקדם את מינוי בנו יאסר ליורשו האפשרי.
המבחן האמיתי אינו אם הפלגים יצליחו להוציא עוד הודעה משותפת מקהיר, אלא אם יסכימו להעביר את ההכרעה לידי הציבור. כל עוד אין נכונות כזאת, הבחירות יישארו בספק, והמאבק על היום שאחרי עבאס עלול להפוך למאבק על עצם הלגיטימיות של ההנהגה הפלסטינית.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
