המעורבות של פקיסטן בתיווך בין וושינגטון לטהראן חושפת אסטרטגיה כפולה, ניסיון למצב עצמה ככוח בינלאומי מייצב לצד אינטרסים ביטחוניים וכלכליים מובהקים.
עמדות אנטי ישראליות מוצהרות וקשרים מורכבים עם איראן, סין והעולם המוסלמי, מטילים ספק ביכולתה לשמש מתווכת ניטרלית.
מדינות המפרץ ניצבות מול החלטה אסטרטגית, האם להמשיך לסמוך על כך שארה"ב תגן עליהן או לפתח מערכת ביטחון עצמית מול הסכנה האיראנית?
העימות המתמשך עם איראן חושף את חולשות מערכי ההגנה של מדינות המפרץ ומאיץ דיון מחודש בהקמת ברית ביטחונית אזורית בסגנון נאט״ו, אך הפערים הפוליטיים, חוסר התיאום המבצעי והספקות לגבי מחויבות ארצות הברית מציבים סימני שאלה כבדים לגבי היכולת להפוך את החזון למציאות.
העימות הצבאי בין איראן לבין ארה"ב וישראל מציב את מדינות המפרץ בפני מבחן אסטרטגי חסר תקדים. המציאות החדשה מחייבת אותן לחשב מחדש את תפיסת הביטחון שלהן.
מערכת ההגנה האווירית במדינות המפרץ פועלת ליירט את התקפות הטילים והכטב"מים אך להערכת גורמי מודיעין בישראל הן במצב של המתנה זהירה.
מדינות המפרץ ממתינות לראות אם המשטר האיראני בדרך לקריסה לפני שיכנסו למעורבות ישירה במלחמה.
המעבר האיראני לפגיעה בתשתיות אזרחיות במדינות המפרץ אינו מהלך טקטי נקודתי אלא ניסיון לעצב מחדש את כללי המשחק האזוריים ולייצר מנופי לחץ ישירים על וושינגטון ובעלות בריתה.
מבלימת איראן להיערכות מול הציר הסוני העולה-ישראל מנסה להנדס מחדש את הסדר האזורי באמצעות הקמת ברית חדשה רבת צלעות.
על רקע היחלשותה של איראן מתעצבת קואליציה סונית חדשה, טורקיה מבקשת את ההנהגה אזורית ואף מאותתת על בחינה מחודשת של האופציה הגרעינית כדי לשנות את אזן ההרתעה.
מאחורי יוזמות התיווך של טורקיה בין ארה"ב לאיראן ובזירות נוספות, מזהים בירושלים ובמערב אסטרטגיה רחבה של ניהול סיכונים אזוריים, חיזוק מעמד בינלאומי ומימוש חזון ניאו־עות’מאני, שבמרכזו שאיפתו של הנשיא ארדואן לבסס את טורקיה כמעצמה אזורית שאי אפשר לעקוף אותה.
בעוד סעודיה מצהירה בגלוי נגד מלחמה בין ארה"ב לאיראן, מאחורי הקלעים היא מאותתת לממשל טראמפ להפעיל לחץ צבאי כלפי משטר ההיאתולות ומקבלת עסקת נשק אמריקנית ענקית להגנה עצמית.
המעורבות של פקיסטן בתיווך בין וושינגטון לטהראן חושפת אסטרטגיה כפולה, ניסיון למצב עצמה ככוח בינלאומי מייצב לצד אינטרסים ביטחוניים וכלכליים מובהקים.
עמדות אנטי ישראליות מוצהרות וקשרים מורכבים עם איראן, סין והעולם המוסלמי, מטילים ספק ביכולתה לשמש מתווכת ניטרלית.
מדינות המפרץ ניצבות מול החלטה אסטרטגית, האם להמשיך לסמוך על כך שארה"ב תגן עליהן או לפתח מערכת ביטחון עצמית מול הסכנה האיראנית?
העימות המתמשך עם איראן חושף את חולשות מערכי ההגנה של מדינות המפרץ ומאיץ דיון מחודש בהקמת ברית ביטחונית אזורית בסגנון נאט״ו, אך הפערים הפוליטיים, חוסר התיאום המבצעי והספקות לגבי מחויבות ארצות הברית מציבים סימני שאלה כבדים לגבי היכולת להפוך את החזון למציאות.
העימות הצבאי בין איראן לבין ארה"ב וישראל מציב את מדינות המפרץ בפני מבחן אסטרטגי חסר תקדים. המציאות החדשה מחייבת אותן לחשב מחדש את תפיסת הביטחון שלהן.
מערכת ההגנה האווירית במדינות המפרץ פועלת ליירט את התקפות הטילים והכטב"מים אך להערכת גורמי מודיעין בישראל הן במצב של המתנה זהירה.
מדינות המפרץ ממתינות לראות אם המשטר האיראני בדרך לקריסה לפני שיכנסו למעורבות ישירה במלחמה.
המעבר האיראני לפגיעה בתשתיות אזרחיות במדינות המפרץ אינו מהלך טקטי נקודתי אלא ניסיון לעצב מחדש את כללי המשחק האזוריים ולייצר מנופי לחץ ישירים על וושינגטון ובעלות בריתה.
מבלימת איראן להיערכות מול הציר הסוני העולה-ישראל מנסה להנדס מחדש את הסדר האזורי באמצעות הקמת ברית חדשה רבת צלעות.
על רקע היחלשותה של איראן מתעצבת קואליציה סונית חדשה, טורקיה מבקשת את ההנהגה אזורית ואף מאותתת על בחינה מחודשת של האופציה הגרעינית כדי לשנות את אזן ההרתעה.
מאחורי יוזמות התיווך של טורקיה בין ארה"ב לאיראן ובזירות נוספות, מזהים בירושלים ובמערב אסטרטגיה רחבה של ניהול סיכונים אזוריים, חיזוק מעמד בינלאומי ומימוש חזון ניאו־עות’מאני, שבמרכזו שאיפתו של הנשיא ארדואן לבסס את טורקיה כמעצמה אזורית שאי אפשר לעקוף אותה.
בעוד סעודיה מצהירה בגלוי נגד מלחמה בין ארה"ב לאיראן, מאחורי הקלעים היא מאותתת לממשל טראמפ להפעיל לחץ צבאי כלפי משטר ההיאתולות ומקבלת עסקת נשק אמריקנית ענקית להגנה עצמית.
