בזמן שברצועת עזה ממשיכה המלחמה לגבות מהפלסטינים מחיר כבד , לא רק בנפש וברכוש אלא גם בחוסן החברתי , מתפרסם מאמר יוצא דופן באתר "אלריסאלה", המזוהה באופן מובהק עם חמאס.
הכותב, ד"ר מוחמד אל-מדהון, שהיה בעבר יועצו של איסמאעיל הנייה וכיהן כשר בממשלת חמאס, יוצא בקריאה חריגה להקים ועדת חירום זמנית שתיטול את האחריות האזרחית והביטחונית על הרצועה.
לא גוף מפלגתי, אלא מנגנון מקומי לאומי רחב שיפעל למשך חצי שנה בניסיון לעצור את ההתפרקות מבפנים.
המאמר, שמתפרסם באתר הרשמי של התנועה בעיצומה של מערכה הרסנית, מציג מציאות עזתית שנמצאת, לפי דבריו, "על סף תהום": חברה רעבה, קהילות מתפוררות, מוסדות קורסים של תנועת חמאס, וסכנה מוחשית להידרדרות טוטאלית , לא רק כלפי חוץ, אלא מבית. "הכיבוש הצליח", כותב אל-מדהון, "לא רק להפציץ – אלא לפרק את המרקם החברתי, לייבש את המוסר, ולהשתיל תחושת חידלון שמאיימת על כל מה שנבנה כאן במשך עשורים".
מוחמד אל-מדהון, שנחשב במשך שנים לאחד האידיאולוגים של חמאס, נוקט במאמרו לשון חריגה בנוף השיח הפנימי של התנועה.
הוא מטיל ספק באפקטיביות ההתנהלות של חמאס מאז תחילת הלחימה, ומזהיר שההיצמדות לעמדות ישנות עלולה לעלות במחיר בלתי הפיך.
לדבריו, הוואקום שנוצר בשלטון האזרחי הביא לכך שכנופיות חמושות שולטות ברובעים שלמים ברצועה, סיוע הומניטרי נשדד או מועבר לפי "חוקי חמולה", והאמון הציבורי במערכת הצדק המקומית נשחק כמעט לחלוטין.
מול התמונה הקודרת הזו, אל-מדהון מציע להקים ועדת חירום לאומית אזרחית, חוץ-מפלגתית, שתורכב מנציגי ערים, ועדים, אקדמאים, אנשי דת, ראשי חמולות, ונשות ציבור.
גוף זה, לדבריו, יפעל באופן זמני למשך חצי שנה, בפיקוח מדינות ערביות "ניטרליות" כמו מצרים, סעודיה ואלג'יריה, במטרה לייצב את המערכת האזרחית, להשיב את הסדר הציבורי, ולבנות תשתית חינוכית וחברתית מחודשת.
השאלה הגדולה איננה רק מה נאמר במאמר – אלא גם מי פרסם אותו ,היכן ומתי?.
העובדה שדווקא אתר המזוהה ישירות עם חמאס בוחר לפרסם ביקורת פנימית כה חריפה, מעוררת תהיות.
האם מדובר במהלך מתואם שמטרתו להכין את הקרקע למעבר חלק לשלטון אזרחי "מרופד" בתמיכה עממית? או שמא זו טקטיקה שמטרתה להרגיע את הזעם הציבורי ולשדר פתיחות מדומה?
גם זהות הכותב מעידה על כך שאין מדובר ביוזמה שולית: מוחמד אל-מדהון היה חלק אינטגרלי ממנגנון קבלת ההחלטות של חמאס לאורך השנים, וחתום על מסמכים ותפיסות שגיבשו את דרכה הציבורית.
ייתכן מאוד שהוא נבחר להשמיע את הדברים דווקא משום שיוקרתו האישית תאפשר לתנועה לגלוש לעמדה חדשה – מבלי שתיראה ככניעה.
אולם על דבר אחד שותק המאמר באופן גורף: הדרישות הישראליות לפירוק חמאס מנשקו, ולהרחקת בכירי הארגון מהשטח וגירושם לחו"ל.
סוגיות אלו, שנמצאות בלב המשא ומתן הבינלאומי, כלל אינן מוזכרות במאמרו, לא כרעיון, לא כפשרה, ולא אפילו כבעיה.
גורמי ביטחון בישראל מזהירים כי אין לטעות בפרסום. לדבריהם, "מדובר בהצגה. כל עוד חמאס מחזיק בנשק, שולט בכוח, ושולח את נציגיו לנהל את ה'ועדות האזרחיות', אין כאן שינוי אמיתי, אלא שינוי תדמית בלבד".
אותם גורמים טוענים כי יוזמות מהסוג הזה נועדו לרכך את דעת הקהל המקומית והבינלאומית, אך בשטח לא מלוות בשום נכונות אמיתית לוותר על השליטה הצבאית בפועל.
אחת מההערכות הביטחוניות המרכזיות היא שחמאס, שמבין את עומק הזעם הציבורי, מעוניין לאפשר כניסת גורמים אזרחיים , כל עוד אלו אינם מאיימים על יסודות שלטונו. הרעיון של "חלוקת אחריות" ללא חלוקת סמכות ממשית עשוי להתקבל באהדה בעזה, אך לא יוביל להורדת אש מישראל או לשינוי גישת ארה"ב .
מוחמד אל-מדהון מציג קריאה חדה ומלאת דאגה לציבור העזתי, הוא מתאר מציאות כואבת בעיניים מפוכחות, ומעלה פתרון שנשמע כביכול מציאותי , לפחות ברמה התיאורטית.
אבל לא פחות משהמאמר משקף את עומק המשבר, הוא גם משקף את מגבלות הביקורת בתוך חמאס: אין בו אזכור לנזק שהביאה ההנהגה הנוכחית של חמאס על תושבי עזה אין בו חרטה על הטבח שעשתה חמאס ב-7 באוקטובר בישובי עוטף עזה, אין בו קריאה לבחינה מחודשת של דרכה הצבאית של חמאס, ואין בו רמז לאפשרות שהגיע הזמן למנהיגות חדשה.
הגורמים הביטחוניים אומרים כי ההצעה הזו איננה מעשית ואין ביכולתה להביא לשבירת המשא ומתן במבוי הסתום במשא ומתן על עסקת חטופים חדשה והפסקת אש ברצועת עזה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
