האם ישראל וסוריה קרובות מתמיד להסכם שלום? למרות ההיסטוריה העוינת והפערים העמוקים בין שתי המדינות, שיחות בלתי ישירות, תיווך אמריקני ועניין משותף ביציבות אזורית עשויים להביא את שני הצדדים להסכם עקרוני ראשון מסוגו בעשור האחרון.
על פי דיווחים שפורסמו בימים האחרונים באמצעי התקשורת הערביים,נמשכים מגעים בין ירושלים לדמשק במטרה להרגיע את המתיחות ולהוביל להסכם ביטחוני שעשוי להוות שלב ראשון לקראת הסכם שלום רחב יותר.
מאז קריסת שלטונו של בשאר אסד, אימצה הממשלה הסורית החדשה גישה מאופקת כלפי ישראל, למרות תקיפות צה"ל ברמת הגולן, בקונייטרה ובאזורים נוספים בדרום המדינה. דמשק מתמקדת בשיקום פנים-מדינתי ומנסה לשדר מסר של אי-עוינות כלפי חוץ, כולל לישראל.
לצד זאת, ישראל ממשיכה להבהיר: אין כל כוונה לסגת מרמת הגולן. שר החוץ גדעון סער הצהיר השבוע כי "הגולן יישאר חלק ממדינת ישראל", וכי "לישראל יש עניין בשלום עם סוריה , כל עוד נשמרים האינטרסים הביטחוניים שלנו".
לפי מקורות מדיניים, ממשל טראמפ רואה בשלטון החדש בדמשק פוטנציאל לשותפות, במיוחד לאחר שזו הצליחה להתנתק מהשפעות איראן ורוסיה.
השליח האמריקני לסוריה, תומאס באראק, מאשר כי מתנהלות שיחות "שקטות" בין הצדדים.
הנשיא הסורי אבו מוחמד אלג'ולאני אישר ב-7 במאי במסיבת עיתונאים בפריז כי מתקיימים מגעים בלתי ישירים עם ישראל. סוכנות רויטרס דיווחה כי התקיימו גם פגישות ישירות במטרה למנוע הידרדרות בגבול סוריה-ישראל.
על פי דיווחים בתקשורת הערבית, מתווה ההסכם המתגבש כולל נסיגה הדרגתית של ישראל מאזורי חיץ שכבשה בסוף 2024, לרבות חלקים בהר החרמון.
בתמורה, צפויה דמשק להימנע מפעולות עוינות ולשקול הצטרפות עתידית להסכמי אברהם.
עם זאת, מקורות סוריים מצננים את ההתלהבות. בשיחה עם עיתון "א-שרק אל-אווסט" הבהירו גורמים המקורבים לממשלה כי אין בשלב זה בשלות להסכם קבע, אך הסכם ביטחוני , שיכלול הקפאת תקיפות ישראליות והחזרת מנגנוני הפרדת הכוחות של האו"ם , עשוי להתקבל.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי הסכם בין הצדדים בהחלט אפשרי , אך אין משמעות הדבר נורמליזציה מיידית, סוגיית סיפוח רמת הגולן לישראל היא המכשול להסכם שלום מלא ופתרון סוגיית הגולן הוא תנאי בסיסי לכל התקדמות.
לדבריהם, השינויים האזוריים דוחפים את סוריה לשקול מחדש את מקומה במפה הדיפלומטית. מרבית מדינות האזור כבר כוננו יחסים עם ישראל וסוריה עלולה למצוא עצמה מבודדת אם לא תפעל.
גורמים מדיניים בישראל מזהים כאן "הזדמנות היסטורית", בעיקר נוכח מצבה המוחלש של סוריה לאחר נפילת משטר בשאר אסד. אך שאלת המפתח נותרת בעינה: האם סוריה החדשה מוכנה לשלם את המחיר המדיני הכרוך במהלך כזה, בעיקר ללא החזרת רמת הגולן?
אחד התרחישים שמהרהרים בהם בירושלים, הינו הפיכת אזור רמת הגולן ל"גן שלום" בינלאומי מבלי להשיב את הריבונות לסוריה.
אולם, גורמים ביטחוניים מזהירים כי הממשל החדש בסוריה אינו נהנה מלגיטימציה פנימית רחבה שתאפשר לו ויתור טריטוריאלי כה מהותי, והציבור הסורי אינו בשל לפיוס עם ישראל כל עוד שטחי 1967 נותרו תחת כיבוש.
ובכל זאת, הצורך המיידי של סוריה בשיקום, הסרת הסנקציות והימנעות מעימות צבאי נוסף, מדרבן את אבו מוחמד אלג'ולאני לאותת על גישה פרגמטית.
סוריה של היום אינה מחזיקה עוד בצבא סדיר מתפקד ביכולת סבירה, ומרבית תשתיותיה הצבאיות הושמדו בתקיפות ישראליות. לכן, הגיוני מבחינתה לנסות ולהרוויח זמן, לחסום את ישראל מהשפעה פנימית מוגברת, ולהתרכז בייצוב ובנייה מחדש של מוסדותיה.
על פי גורמים מדיניים, ההצעה המתגבשת כוללת עסקת חבילה:
שלום עם ישראל, הסרת סנקציות, פתיחת שערים לסיוע ולשיקום וכל זאת כחלק מגל נורמליזציה רחב יותר שיכלול בהמשך את סעודיה, לבנון ואולי אף מדינות מוסלמיות רחוקות יותר כמו אינדונזיה ומלאזיה. אולם אין מדובר בעסקה פשוטה.
כל הסכם שכזה תלוי גם בפריצת דרך במסלול הפלסטיני , סוגיות ירושלים, ההתנחלויות והריבונות הלאומית עומדות כמכשול גדול בין כל מהלך תיווך אזורי לבין קבלתו על-ידי מדינות ערב.
מן הצד הישראלי, ספק רב אם ממשלה בראשות נתניהו ,או ממשלה ימנית אחרת , תוכל לסגת מההכרה אמריקנית ברמת הגולן כשטח ריבוני ישראלי, או להסכים להקמת מדינה פלסטינית במיוחד אחרי אירועי הטבח ב-7 באוקטובר 2023.
בעיה נוספת היא דעת הקהל ברחוב הסורי, גם אם אבו מוחמד אלג'ולאני יזהה הזדמנות אסטרטגית להסכם שלום עם ישראל, הוא יצטרך לדלג מעל התנגדות פנימית עמוקה, לא רק בציבור הרחב, אלא גם בקרב מנגנוני הביטחון, גורמי אופוזיציה, ובעלי בריתו הקודמים והנוכחיים מקרב אנשי הדת והחברה האזרחית.
האידיאולוגיה האנטי-ציונית מושרשת עמוק במוסדות המדינה הסורית, והאפשרות של נורמליזציה נרחבת עם ישראל תיתפס כבגידה עבור רבים.
אלא שדווקא כאן מפתיע אל-ג'ולאני,על פי מקורות דיפלומטיים זרים, הוא נוהג לשאול את אורחיו על דעתם באשר לנשיא המצרי אנואר סאדאת , האיש שהעז לפרוץ את תקרת הזכוכית וחתם על הסכם שלום עם ישראל ב-1979.
אבו מוחמד אל-ג'ולאני, כך נטען, הביע הערכה לצעד הזה.
גם אם דעת הקהל המקומית הסורית אינה בעד הסכם, הרי ששאלת ההתנגדות אינה נגמרת בגבולות סוריה. לפי הערכות גורמי מודיעין ישראלים, כל יוזמה לשלום בין דמשק לירושלים תצטרך לעבור את מסננת האינטרסים של טורקיה וישראל בתוך השטח הסורי.
ההערכה במערכת הביטחון היא כי טורקיה לא תאפשר שום הסכם שאינו משרת את האינטרסים האסטרטגיים שלה בסוריה, כל הסכמה בין ישראל לסוריה תחייב הבנות גלויות או סמויות עם אנקרה.
יתרה מכך, תכנית "הנורמליזציה האברהמית – שלב ב'", שמקדם הנשיא האמריקאי טראמפ, מבוססת על הסדר סורי-ישראלי, ולצידו הסכם עם לבנון.
אולם כרגע, המכשולים רבים: מלחמה בעזה, אי-הסכמה עם איראן, ונכונות חלקית בלבד של גורמים אזוריים לאפשר חלוקת השפעה בשטח.
שתיקתו של אל-ג'ולאני בפגישה עם טראמפ, שבה נרמז לו הצורך ב"שלום עם ישראל", לא הובנה כהסכמה ,אלא כמהלך זהיר, שממתין לראות כיצד תיפול ההכרעה.
השאלה הגדולה שבה מתחבטים בדרג המדיני והביטחוני היא האם אבו מוחמד אלג'ולאני, טרוריסט סלפי לשעבר, מסוגל, מבחינה רעיונית ופוליטית , להנהיג מהלך מהפכני של שלום.
אם ניתן לנסח עסקה שתחזק את מעמדו, תביא לשיקום סוריה ותשאיר את ישראל מחוץ למשחק הפנימי, אבו מוחמד אלג'ולאני עשוי להיות האיש שיחתום על הסכם תקדימי שישפיע על המזרח התיכון.
עד אז, ייתכן שנמשיך לראות הרבה שתיקות, קריצות והדלפות , אבל ייתכן מאוד שאנוואר סאדאת הסורי כבר התחיל את דרכו.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
.