לאחר חודש מאז כניסת הפסקת האש ברצועת עזה לתוקף, מתנהל בזירה האזורית והבינלאומית שיח מדיני אינטנסיבי סביב הקמת כוח יציבות בינלאומי שמטרתו לשמור על הביטחון ברצועה ולתמוך במאמצי השיקום שלה מנזקי המלחמה.
ממשל טראמפ רואה בכוח זה גורם מרכזי להבטחת המשך הרגיעה ולמניעת חידוש העימותים הצבאיים בתוך הרצועה. בשלב הנוכחי בולט תפקידן של מדינות המפרץ , הן במישור המדיני והכלכלי והן בדיונים על אפשרות להשתתפות מבצעית של חלקן בכוח העתידי, שעשוי להיכנס לעזה בכל עת.
המהלך הזה נולד ביוזמת ממשל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. שר החוץ האמריקני, מרקו רוביו, הודיע ב־12 בנובמבר כי ההצעה שהגישה ארה"ב למועצת הביטחון בנושא פריסת כוח בינלאומי בעזה רשמה התקדמות משמעותית, וכי הדיונים על ניסוח ההחלטה נמצאים בשלב מתקדם. רוביו הביע תקווה כי תתקבל החלטה רשמית "בקרוב מאוד".
ממשל טראמפ הדגיש כי פריסת הכוח תהווה ערובה מרכזית להמשך היציבות ולמניעת הידרדרות מחודשת במצב הביטחוני.
מהי עמדת מדינות המפרץ? איחוד האמירויות הביע עמדה זהירה לגבי הצטרפות לכוח המוצע.
אנואר גרגאש, היועץ המדיני של נשיא איחוד האמירויות הודיע כי ארצו אינה רואה בשלב זה אפשרות להצטרפות צבאית, בין היתר משום שלא הוצג בפניה מתווה ברור למנגנוני הפעולה של הכוח ולמשימותיו בשטח.
בדבריו ב"פורום אבו דאבי האסטרטגי" ב־11 בנובמבר, הדגיש גרגאש כי קיימת "הזדמנות היסטורית לשלום" בעזה, וכי הקונצנזוס הערבי־בינלאומי שנבנה סביב התוכנית האמריקנית עשוי להוביל לפתרון יסודי שישיב יציבות ופיתוח לרצועה.
קטאר ומצרים הדגישו מצידן ב־9 בנובמבר כי יש להגדיר בצורה ברורה את סמכויות הכוח הבינלאומי ותחום פעולתו לפני שיבחנו כל תמיכה או השתתפות רשמית בו. שתיהן הבהירו כי כל פריסה חייבת להשתלב בתוך מסגרת תמיכה בשיקום הרצועה וברגיעה בה ולא להפוך לכלי לניהול העימות.
קטאר מדגישה באמצעי התקשורת שלה כי כל הסדר ביטחוני בעזה חייב לכבד את הריבונות הפלסטינית ולהיעשות בתיאום הדוק עם הרש"פ כדי למנוע ואקום פוליטי או ביטחוני.
אתר "אקסיוס" דיווח ב-23 באוקטובר כי הממשל האמריקני פועל לגייס תמיכה רחבה במפרץ לעניין הקמת כוח היציבות הבינלאומי, בין אם במימון, בתמיכה דיפלומטית או בלוגיסטיקה עתידית.
בדיווח נמסר כי וושינגטון מנהלת שיחות עם קטאר, סעודיה ומספר מדינות מפרץ נוספות כדי להבטיח את המשאבים הדרושים לפריסת הכוח הבינלאומי, במסגרת יוזמה המכונה "מועצת השלום" שבראשה יעמוד הנשיא טראמפ, האמורה לפקח על שיקום רצועת עזה.
סגן הנשיא האמריקני, ג'יי די ואנס, אמר כי ארה"ב דנה עם קטאר וסעודיה באפשרות להקים כוח ערבי משותף שיפעל לצד הכוח הבינלאומי לשמירת הביטחון.
לדבריו, המטרה איננה צבאית בלבד, אלא לאפשר לתושבי הרצועה לחזור לשגרת חיים ולשפר את תנאי המחיה של כ־500 אלף פלסטינים בשנתיים הקרובות.
הצהרת הנשיא טראמפ מ־7 בנובמבר, שלפיה הכוח הבינלאומי יתחיל לפעול "בקרוב מאוד", משקפת את דחיפות המהלך מבחינת וושינגטון, המבקשת לבסס את הפסקת האש ולהחזיר יציבות פוליטית־ביטחונית לרצועה.
לפי דיווח של סוכנות הידיעות רויטרס מ־11 בנובמבר, המאמץ לקדם את תוכנית טראמפ לשיקום עזה לאחר השלב הראשון של הפסקת האש נתקל בקשיים, לנוכח חששות הולכים וגוברים מפיצול בפועל של הרצועה לשני חלקים, אזור בשליטה ישראלית ואזור בשליטת חמאס.
סוכנות הידיעות איי.פי. דיווחה לפנות בוקר כי הצעת ההחלטה האמריקנית שמעניק מנדט של מוסדות האו"ם לכוח בינלאומי שתפקידו "שמירה על יציבות" ברצועת עזה נתקלת בהתנגדות נרחבת מצד רוסיה, סין ומספר מדינות ערביות, שמביעות חשש מהקמת "מועצת מעבר" חדשה לניהול הרצועה ומהפחתת מעורבות הפלסטינים בשלב המעבר.
מוסקבה ובייג'ינג, שמחזיקות בזכות וטו במועצת הביטחון, דורשות להסיר את ההתייחסות ל" מועצת השלום" שמופיעה בתוכנית הפסקת האש שהציג נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, כך לפי דיפלומטים המעורים במו"מ.
הכותב והפרשן הפוליטי הקטארי מחמוד חלמי אמר לאתר "אלח'ליג' און ליין" כי העמדות המפרציות לגבי השתתפות בכוח היציבות נעות בין זהירות לתמיכה.
הוא פירט את העקרונות הבאים.
א.ארה"ב מעוניינת בהתחייבויות כספיות ערביות בתמורה למתן תפקיד פוליטי למדינות המפרץ בתהליך.
ב.מדינות המפרץ רוצות להבטיח שכל מעורבות תתקיים במסגרת פוליטית מאוזנת השומרת על האינטרסים האזוריים שלהן ומונעת הסתבכות בזירה צבאית
ג.ההשתתפות המפרצית , אם תהיה , אינה צפויה להיות ישירה או צבאית, אלא להתמקד בדיפלומטיה ובסיוע כלכלי, תוך תרומה לשיקום הרצועה ולביסוס שלום ארוך טווח.
ד.לשיקולים ההומניטריים יש משקל גדול; מדינות המפרץ ובראשן קטאר, סעודיה ואיחוד האמירויות מחזיקות ברקורד עשיר של תמיכה הומניטרית ומימון פרויקטים בעזה, והשתתפות בכוח בינלאומי עשויה להיתפס כהמשך טבעי לכך.
ה.מעורבות בכוח כזה עשויה לשפר את תדמיתן כמדינות אחראיות ופעילות בשימור השלום האזורי, ולחזק את מעמדן כשותפות אמינות בניהול משברים בינלאומיים.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
