בכיר חמאס, ד"ר אחמד יוסף, שהיה בעבר יועצו הבכיר של אסמעיל הניה בעת ששימש כראש ממשלת עזה בשנת 2006, פירסם ב-3 בדצמבר מאמר בעיתון "אלקודס" המזרח ירושלמי שבו הוא טוען כי תנועת חמאס ניצבת כיום באחת התקופות הרגישות והמורכבות ביותר מאז הקמתה לפני יותר משלושים שנה.
לפני כמה חודשים הוא פרסם מאמר שבו מתח ביקורת חריפה על החלטת ההנהגה של חמאס לצאת למתקפת ה-7 באוקטובר על ישראל וטען שהיא מסכנת את קיומה של התנועה.
במאמרו הנוכחי תחת הכותרת "לאחר המהלך נגד "האחים המוסלמים": האתגרים של חמאס מול דמוניזציה של האסלאם ועיצוב מחדש של השיח הלאומי שלה", טוען אחמד יוסף כי המלחמה בעזה, שבמהלכה נהרגו עשרות אלפי פלסטינים ותשתיות נחרבו כמעט לחלוטין, אינה מתמצה רק בלחימה בשטח. במקביל מתנהלת מערכה פוליטית ותקשורתית בינלאומית רחבה, המנסה לפגוע בלגיטימיות של התנועות האסלאמיות בזירה הציבורית במיוחד בזירה הפלסטינית.
לדבריו, ההכרזה האמריקנית על הכוונה לאסור את פעילות תנועת "האחים המוסלמים", שממנה שאבה חמאס חלק מרעיונותיה הראשונים , מהווה נקודת מפנה משמעותית. המהלך נתפס כהזדמנות בידי הימין הפופוליסטי והציונות הדתית לבסס נרטיב המזהה אסלאם עם טרור, ומציג כל תנועה בעלת זיקה דתית כ"איום עולמי" שיש למגר אותו.
אחמד יוסף טוען כי התופעה חורגת בהרבה מעבר לחמאס או ל"אחים המוסלמים" וכי מדובר בניסיון לנתק את המאבק הפלסטיני מעוגנו הערכי והתרבותי, ולפגוע בלגיטימיות של תפיסה אסלאמית־לאומית שהיוותה במשך מאה שנה נדבך מרכזי בהתנגדות לכיבוש.
לכן, אומר אחמד יוסף, במציאות הזו נדרשת חמאס להתמודד עם חזית כפולה : חזית צבאית ברצועת עזה וחזית פוליטית־תקשורתית בעולם.
אחמד יוסף קורא להנהגת התנועה על להתאים את השיח שלה לזירה הבינלאומית המשתנה, לחזק את הדגש הלאומי, ולהגן על תפיסת האסלאם כערכית ומוסרית ולא כגורם אלים.
לדבריו,למרות ששורשי התנועה מעוגנים בתנועת "האחים המוסלמים", חמאס פיתחה לאורך השנים זהות פלסטינית ברורה.
לכן, "על תנועת חמאס לחזק את המיתוג הזה: להציג את עצמה כתנועת שחרור לאומית בעלת ערכים אסלאמיים ולא כשלוחה ארגונית של "האחים המוסלמים מחוץ לפלסטין."
אחמד יוסף קורא לחמאס להעמיק את קשריה עם כוחות לאומיים וכוחות שמאל פלסטיניים החולקים איתה את החזון לשחרור מהכיבוש הישראלי.
בנוסף, הוא מדגיש את הצורך להיפתח לקהילות יהודיות בעולם המתנגדות לציונות, שלטענתו, הפכו לחלק מקואליציה רחבה של תנועות זכויות אדם המבקרות את מדיניות ישראל.
לדבריו,שיתוף פעולה כזה, יסייע לשבור את הבידוד של התנועה ולמקד את הנרטיב הפלסטיני בהיבטים הומניטריים ואנטי־קולוניאליים ולא במאבק דתי.
אחמד יוסף קורא לחמאס לאמץ שפה הקרובה יותר לשיח המשפטי הבינלאומי, כך תוכל התנועה להציג את מאבקה במסגרת של זכויות אדם, הגדרה עצמית והתנגדות לכיבוש מבלי לוותר על "זכות ההתנגדות" המוכרת במשפט הבינלאומי.
המטרה צריכה להיות להוציא את המאבק הפלסטיני מהמסגרות המצמצמות שמנסים יריביו לייחס לו, ולהחזירו למרכזו של שיח מוסרי־אוניברסלי.
אחמד יוסף מסכם את מאמרו וכותב כי עתידה של חמאס יוכרע ביכולתה להתאים עצמה למציאות גיאו־פוליטית משתנה, דהיינו לשלב בין עקרונותיה ההיסטוריים לבין הצורך הרחב בלגיטימציה בינלאומית, ולבסס עצמה ככוח פוליטי־לאומי הפועל בשם חירות, צדק וזכותו של עם לחיות ללא כיבוש.
