גורמים מדיניים בכירים אומרים כי ארצות הברית מתקשה למצוא מדינות שיסכימו להשתתף בכוח הבינלאומי לייצוב המצב בעזה , זאת על רקע חשש במדינות רבות שהחיילים שלהן ייאלצו להשתמש בכוח צבאי נגד תושבי הרצועה.
פריסת כוח בינלאומי לייצוב עזה , שנחשב מרכיב מרכזי בתוכנית השלום של הנשיא דונלד טראמפ ברצועה מתקשה לצאת לדרך, משום שהמדינות שצפויות לתרום חיילים לכוח הזה הפכו מהססות וזהירות יותר.
במדינות שאמורות להשתתף בכוח גובר החשש כי חייליהן יקלעו למצבים שבהם יידרשו להשתמש בכוח נגד מחבלי חמאס ולכן מספר מדינות חוזרות בהן מן הנכונות לשלוח כוחות.
אינדונזיה, שהצהירה כי תשלח עד 20 אלף חיילים למשימת שמירת השלום, בוחנת כעת שליחה של כוח קטן הרבה יותר .
גורמים מדיניים מסרו כי גם אזרבייג'אן, שהייתה צפויה לשלוח כוחות, שינתה את עמדתה, במקביל, אף מדינה ערבית לא התחייבה לשלוח חיילים, ככל שחולף הזמן יורדת המוטיבציה של המדינות האלה להשתתף בכוח וגובר הספק לגבי הצלחה אפשרית של תוכנית טראמפ.
בעיית פירוק חמאס מנשקו היא הבעיה העיקרית שמרתיעה את המדינות האלה מלהשתתף בכוח, מבחינתן מדובר במשימה בלתי אפשרית, ארה"ב הציבה יעד לפריסת הכוח ברצועת עזה בחודש ינואר הקרוב, הכשרת הכוח והסידורים הלוגיסטיים אמורים להימשך כמה שבועות וכרגע נראה שכל המהלך הזה תקוע.
עמדת חמאס
בעוד הרש"פ בירכה רשמית על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מס' 2803 המאמצת את התוכנית האמריקנית לרצועת עזה, ארגון חמאס תקף בנחישות את ההחלטה והודיע כי הוא מסרב להתפרק מנשקו.
ביטאון חמאס "אלריסאלה". נט פירסם ב-19 בנובמבר מאמר מפרי עטו של העיתונאי הפלסטיני וויסאם עפיפה, המזוהה עם חמאס, תחת הכותרת "לאחר אישור ההחלטה האמריקנית במועצת הביטחון… מה משמעותה וכיצד תתמודד איתה ההתנגדות?".
במאמרו כותב ויסם עפיפה כי ההחלטה שאישר מועצת הביטחון אינה נהנית מלגיטימציה פלסטינית, משום ששום גורם פלסטיני,לא הפלגים ולא הרשות, נכלל בגיבושה.
לדבריו, ארגון חמאס איננו מתכוון לראות במהלך הזה מסלול פוליטי כפוי אלא מערכה חדשה מסוג אחר.
לטענתו, ארגון חמאס לא יחפש עימות ישיר עם הכוח הבינלאומי שיוצב ברצועה, אך גם לא יאפשר את הפיכתו לכלי אכיפה הפועל בשם הכיבוש הישראלי.
לדבריו, חמאס יתמקד בהגבלת תפקיד הכוח הבינלאומי למטרות הבאות.
א.פיקוח על הפסקת האש
ב.הפרדה בין הצדדים
ג.ייצוב המצב וסיום המלחמה, חמאס לא יאפשר לו להשתלב במשימות ביטחוניות שמטרתן פגיעה בנשק חמאס או במבנה הלאומי של הרצועה.
כותב המאמר טוען כי חמאס לא ישתמש בנשק שנותר לו וכי מה שנותר מיכולותיו הצבאיות ישמש לצורכי הגנה במקרה שישראל תחדש את המלחמה, ולשמירה על הזכות הפלסטינית להגדרה עצמית ולעיצוב עתידה המדיני.
לדבריו, רוב המדינות המשתתפות בכוח הבינלאומי אינן רוצות להסתבך במאבק ישיר מול הפלסטינים, ואינן מעוניינות לשאת באחריות לפירוק הנשק בכוח.
הדבר מותיר, לדעתו של כותב המאמר, את ישראל מבודדת מבחינה מדינית ומדגיש את חוסר היכולת המעשית שלה ליישם את הסעיף הביטחוני הרגיש ביותר בהסדרה החדשה.
מה צפוי מחמאס? כותב המאמר מעריך שחמאס יתנהל מול המציאות החדשה בגישה של גמישות מחושבת, המבוססת על:
א.דחייה פוליטית, לצד התמודדות מעשית עם המציאות
ב.קבלת הצרכים ההומניטריים.
ג.צמצום התפקיד הביטחוני של הכוח הבינלאומי
ד.בניית מסלול לאומי שיגן על הזהות והישות הפלסטינית
גורמים ביטחוניים בכירים בישראל מעריכים, כי אם אכן יגיע כוח בינלאומי לרצועת עזה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי וארגוני הטרור האחרים יבהירו בתחילה לחיילי הכוח הבינלאומי כי יתנגדו לפירוק נשקם והריסת המנהרות וכי אם הם ינסו בכל זאת לפעול, יבצעו ארגוני הטרור התקפות טרור נגדם כדי להדגיש להם את המסר.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
