גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי המלחמה בין ארה"ב וישראל לבין איראן מציבה את מדינות המפרץ ברגע מכונן, רגע של מבחן גורלי מאז הקמתן. הן אינן צד ישיר בלחימה, אך בפועל הן מצויות בלב הזירה, חשופות להתקפות איראניות, לאיומים ביטחוניים ולזעזועים כלכליים עמוקים.
הדילמה שבה הן נתונות ברורה, מצד אחד ניצבת איראן, שכנה עוצמתית ובלתי צפויה, המהווה מקור איום מתמשך, ומנגד ארה"ב המעצמה העולמית ובעלת ברית מרכזית, אך כזו שמידת מחויבותה נתפסת כיום כפחות מובטחת מבעבר. בין שני הקטבים הללו, נאלצות מדינות המפרץ לעצב מחדש את תפיסת הביטחון שלהן.
איראן מפעילה בשנים האחרונות, וביתר שאת במהלך המלחמה הנוכחית, אסטרטגיה מחושבת כלפי מדינות המפרץ.
היא מאיימת על מיצרי הורמוז, שהינם עורק האנרגיה המרכזי של העולם, ומשתמשת בהם כמנוף לחץ ראשון במעלה.
במקביל, איראן מאותתת כי כל פגיעה בתשתיותיה תוביל לפגיעה ישירה בתשתיות הנפט והכלכלה של שכנותיה.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי מדיניות זו יוצרת משוואה מסוכנת, שבה מדינות המפרץ הופכות לבנות ערובה בידיה של איראן בעימות שאינן שולטות בו. הפגיעות במתקנים אזרחיים ובתשתיות אסטרטגיות של מדינות המפרץ מדגישות עד כמה גבולות ההרתעה שבריריים.
לדברי הגורמים הביטחוניים,המלחמה הנוכחית חשפה מחדש את אחת הסוגיות הרגישות ביותר עבור מדינות המפרץ והיא השאלה מהי מידת האמינות של ההגנה האמריקנית.
לאורך עשורים נשענה תפיסת הביטחון שלהן על נוכחות צבאית אמריקנית בבסיסים בשטחיהן, בתמורה לשיתוף פעולה כלכלי ואסטרטגי.
אלא שבשנים האחרונות, וביתר שאת כעת, מתגברת אצלן התחושה כי וושינגטון אינה רואה בביטחון המפרץ יעד עליון.
התקיפה האיראנית על מתקני הנפט של חברת "ארמקו" בסעודיה ב-2019, והפער בין האינטרסים האמריקניים לבין צורכי הביטחון המקומיים, מעוררים ספקות עמוקים.
התקיפה בסעודיה קרתה בקדנציה הראשונה של הנשיא טראמפ אך הוא לא עשה שום דבר נגד איראן.
גם העובדה שהמלחמה הנוכחית מתנהלת תוך סיכון ישיר למדינות המפרץ, מבלי שעמדותיהן מקבלות משקל מכריע בחוגי הממשל , מחזקת תחושה זו.
פרשנים במפרץ טוענים כי ארה"ב פעלה במהלך הסכסוך הנוכחי עם איראן בצורה שפגעה במדינות המפרץ. במהלך המשא ומתן עם איראן, ההחלטה על המלחמה הייתה כבר סגורה בתיאום עם ישראל, והמדינות באזור, כמו עומאן וקטאר, נאלצו לנסות למנוע את התפשטות האלימות ללא הצלחה. לטענתם,הממשל האמריקאי התעלם מהסיכונים למדינות המפרץ ומהשלכות אזוריות אפשריות, תוך התמקדות בצרכים של ישראל בלבד.
בנוסף, חופש הפעולה שניתן לישראל לבצע התקפות על תשתיות איראניות גרם לכך שאיראן פגעה בתשתיות במדינות המפרץ, והן נשאו בעלויות של סכסוך שאינו שייך להן.
לטענתם,בסופו של דבר, המדיניות האמריקאית משקפת חוסר תשומת לב לאינטרסים של מדינות המפרץ, תוך התמקדות בצרכים האסטרטגיים של ישראל בלבד, והיא העמידה את האזור בסיכון גבוה מבלי להביא תועלת למדינות המפרץ.
לצד האיומים החיצוניים, מתחדדת גם חולשה מבנית בתוך המערכת המפרצית עצמה. חרף עוצמתן הכלכלית, מדינות המפרץ לא הצליחו לבנות לאורך השנים מערך ביטחון משותף אפקטיבי.
יוזמות כמו כוח "מגן המפרץ" או הקמת נאט"ו מפרצי נותרו מוגבלות, בעיקר בשל מחלוקות פוליטיות ופערים בתפיסות האסטרטגיות. גם הפיצול ביחס לאיראן ולישראל, בין מחנות שונים בתוך המפרץ, מקשה על גיבוש מדיניות אחידה, ומחליש את יכולת ההתמודדות עם איומים אזוריים.
לכן, ההערכה בקרב גורמים ביטחוניים היא כי מדינות המפרץ ניצבות כיום בפני שתי חלופות מרכזיות.
האחת, להמשיך ולהישען על ארה"ב, תוך ניסיון לשפר את תנאי הברית ולהשיג ממנה ערבויות ביטחוניות מוצקות יותר.
השנייה, לעשות מעבר הדרגתי למדיניות מגוונת, הכוללת חיזוק היכולות העצמאיות, הרחבת השותפויות עם שחקנים נוספים, ואף בחינה מחודשת של דיאלוג אזורי עם איראן.
הסכם הפיוס בין סעודיה לאיראן בתיווך סין בשנת 2023 המחיש כי קיימת אפשרות למסלול חלופי, המבוסס על אינטרסים משותפים ולא רק על הרתעה.
למרות הביקורת והספקות בקרב מנהיגי מדינות המפרץ, קשה לראות בטווח הקצר חלופה מלאה לנוכחות האמריקנית.
מערכות ההגנה, הבסיסים הצבאיים ורשתות המודיעין שארצות הברית מספקת, ממשיכים להוות נדבך מרכזי בביטחון האזורי.
עם זאת, המגמה ברורה, בעקבות המלחמה הנוכחית, מדינות המפרץ אינן מוכנות עוד להסתמך באופן בלעדי על גורם חיצוני אחד שהוא ארה"ב. הן מבקשות לעבור למודל מורכב יותר, המשלב בין בריתות, עצמאות צבאית ודיפלומטיה אזורית.
לסיכום, המלחמה הנוכחית אינה רק עימות צבאי, אלא נקודת מבחן אסטרטגית עבור מדינות המפרץ. הן נדרשות להכריע בין המשך התלות במטרייה החיצונית האמריקנית לבין בניית תפיסת ביטחון עצמאית ורב-ממדית.
הבחירה שעליה הן יחליטו בשנים הקרובות תקבע לא רק את יציבותן, אלא גם את דמותו של הסדר האזורי כולו.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
