העימות הצבאי בין ארה"ב לאיראן אינו מתנהל רק בזירה הצבאית, אלא גם בשדה הכלכלי, ובעיקר בשוקי האנרגיה.
לדברי גורמים מדיניים, איראן גילתה במהירות את הבטן הרכה של ארה"ב ופעלה בהתאם לדוקטרינה מוכרת, פגיעה בזרימת הנפט והגז במפרץ כדי לייקר עבור המערב את מחיר העימות הצבאי עמה.
התוצאה הייתה מיידית, עלייה בלחץ על שוקי האנרגיה, זינוק במחירים והשלכות ישירות על האינפלציה העולמית. מבחינת טהראן, מדובר בכלי נשק אסטרטגי לא פחות מטילים בליסטיים, ואולי אף אפקטיבי יותר בטווח הקצר.
הנשיא טראמפ התעשת, ובמקום לנסות לייצב את מחירי הנפט הוא בחר להפתיע ולאמץ את נשק היריב, והטיל מצור ימי על איראן. הוא סגר את נמלי היצוא שלה, צעד שמעמיק את המחסור העולמי.
מבחינת טראמפ, מדובר במהלך אסטרטגי, ניסיון לשלול מאיראן את השליטה בפועל במיצר הורמוז. אם אף אחד לא יוכל לייצא נפט בלעדיה, אזי הפתרון הוא שגם היא לא תייצא.
זהו ניסיון לכפות משוואה חדשה, לא של שליטה, אלא של שלילת שליטה.
אלא שהמציאות מורכבת יותר. המצור אינו מהלך קצר טווח, אלא משחק של סבלנות, או במילים אחרות, קרב התשה.
טראמפ למעשה העביר את מרכז הכובד ממלחמה קינטית למלחמה כלכלית, אך בפועל מדובר במערכה רב־ממדית, שבה הזירה הכלכלית, הימית והצבאית משתלבות זו בזו.
גורמים ביטחוניים מציינים כי עצם הטלת המצור אינה מבטלת את הסיכון להסלמה צבאית, אלא להיפך, היא יוצרת חיכוך יומיומי בזירה הימית הרגישה ביותר בעולם. כל טעות בזיהוי, כל תקרית בין כלי שיט, או ניסיון איראני "לבדוק גבולות", עלולים להידרדר במהירות לעימות ישיר.
בינתיים, כוחות סנטקום החלו בפעולות לסילוק מוקשים ולפתיחת "מסדרון בטוח" לשיט במיצר הורמוז. מדובר במהלך בעל משמעות צבאית מובהקת, לא רק הגנתית אלא גם התקפית מבחינת המסר.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי איראן בחרה בשלב זה באסטרטגיה של "סף חיכוך נמוך", הימנעות מתקיפה ישירה של כלי שיט אמריקניים, לצד המשך איום מרומז. זאת מתוך הבנה כי פגיעה בכוחות אמריקניים תספק לוושינגטון לגיטימציה לחידוש התקיפות הצבאיות.
עם זאת, לאיראן עומדים כלים מגוונים בזירה הימית, משימוש במוקשים ימיים, דרך סירות נפץ מהירות ועד הפעלת שלוחות אזוריות כמו החות'ים בתימן,המשמעות היא שהמתיחות יכולה להתפרץ גם דרך "קבלני משנה", מבלי שטהראן תישא באחריות ישירה.
איראן אמנם צפויה להיפגע כלכלית מהפחתת יצוא הנפט ולהידרדר כלכלית, אך אסור לשכוח כי יש לה ניסיון רב בהישרדות תחת לחץ כבד.
היא יכולה להדפיס כסף, להפעיל רשתות הברחה ולעקוף סנקציות באמצעות סין ורוסיה, ואף להיעזר במנגנונים פיננסיים לא פורמליים.
השאלה המרכזית היא לא אם היא תיפגע, אלא מתי יתחיל לחץ פנימי ממשי. כמה זמן ייקח עד שהמחאה ברחובות תחזור, ועד כמה המשטר יהיה מוכן להשתמש בכוח כדי לדכא אותה.
להערכת גורמים ביטחוניים בכירים, הנהגת משמרות המהפכה מעוניינת להגיע להסכם ולהימנע מחזרה ללחימה, אך אינה מוכנה לוותר על מרכיבי הליבה של תוכנית הגרעין, בראשם האורניום המועשר ועל זכותה להמשיך ולהעשיר אורניום.
הנשיא טראמפ טען אמש כי איראן "הסכימה לא להחזיק נשק גרעיני ולמסור את החומר המועשר" אך לא מסר פרטים נוספים, האיראנים לא הגיבו.
להערכת הגורמים הביטחוניים, גם טראמפ אינו מעוניין בשלב זה לחזור ללחימה, אך במקביל הוא ממשיך להכין את האופציה הצבאית ולהזרים כוחות לאזור.
המסר האמריקני כפול, מצד אחד נכונות להסדר, מצד שני שמירה על איום צבאי אמין.
ההערכה בטהראן היא כי טראמפ פועל תחת לחץ זמן, הן בשל שיקולים פוליטיים פנימיים והן בשל ההשלכות הכלכליות של המשבר, עליית יוקר המחיה והחשש מהאטה כלכלית הופכים למנוף לחץ מרכזי על הבית הלבן.
המלחמה נגד איראן כבר חצתה מזמן את גבולות האזור. גורמים ביטחוניים מדגישים כי מיצר הורמוז הפך לנקודת חיכוך גלובלית, שכל זעזוע בה משפיע ישירות על הכלכלה העולמית.
המשמעות היא שהמצור הימי האמריקני אינו רק כלי לחץ על איראן, אלא גם גורם לערעור יציבות רחב יותר, כולל פגיעה בבעלות בריתה של ארה"ב, ובראשן מדינות אירופה ואסיה התלויות באנרגיה מהמפרץ.
המצור הימי נועד לאלץ את איראן להגיע לשולחן המשא ומתן כשהיא מוחלשת וללא קלף המיקוח ששמו מיצר הורמוז.
אך ככל שהלחץ יגבר, כך יגבר גם הסיכון להסלמה בלתי מתוכננת.
העימות בין וושינגטון לטהראן נכנס לשלב שבו אין הכרעה מהירה. מדובר במבחן סבלנות, שבו כל צד מנסה לשחוק את האחר מבלי לחצות את סף המלחמה הכוללת.
ייתכן שבסבב השיחות הנוסף שאמור להתקיים בקרוב באסלאמאבאד, יתבהר יותר גורלו של העימות הצבאי בין ארה"ב ואיראן.
השאלה המרכזית נותרת פתוחה, מי יישבר ראשון.
גורמים מדיניים מעריכים כי טראמפ בטוח בעליונות הכלכלית של ארה"ב, אך גורמים ביטחוניים מזהירים כי דווקא בזירות של התשה ממושכת, לא תמיד החזק הוא זה שמנצח, אלא זה שמוכן לשלם את המחיר לאורך זמן.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
