התקיפות האיראניות האחרונות על מתקנים אסטרטגיים במדינות המפרץ יצרו לא רק משבר ביטחוני חריף, אלא גם חלון הזדמנויות גיאו־אסטרטגי. בתוך המציאות החדשה הזו, טורקיה מתבלטת כשחקן מרכזי המבקש לעצב מחדש את מאזן הכוחות האזורי ולבסס את מעמדה כעוגן ביטחוני חלופי, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
להערכתם, הזעזוע שפקד את מדינות המפרץ בעקבות המלחמה עם איראן חשף את מגבלות ההסתמכות על מערכות הגנה קיימות ועל בריתות מסורתיות, ויצר קרקע פורייה לכניסתם של שחקנים חדשים, ובראשם טורקיה לואקום האסטרטגי שנוצר.
הפגיעות בתשתיות האנרגיה והמים במפרץ המחישו עד כמה האיומים החדשים, ובראשם כטב"מים וטילים בליסטיים מדויקים, מצליחים לאתגר את מערכות ההגנה הקלאסיות. בתוך כך, הולכת ומתחדדת ההבנה בקרב מדינות המפרץ כי עליהן לגוון את מקורות הביטחון שלהן.
גורמים מדיניים מסרו כי טורקיה זיהתה את החולשה וההזדמנות והיא מציעה למדינות המפרץ שילוב של יתרונות שונים, יכולות טכנולוגיות מתקדמות, גמישות מדינית, והיעדר מגבלות מערביות נוקשות, שהופכים אותה לשותפה אטרקטיבית במיוחד.
בלב החדירה הטורקית למפרץ עומדת התעשייה הביטחונית שלה. בשנים האחרונות הצליחה אנקרה לבסס עצמאות יחסית בייצור מערכות נשק מתקדמות, ובראשן כטב"מים, מערכות הגנה אווירית וטכנולוגיות יירוט.
מדינות המפרץ אינן רואות בטורקיה רק ספקית נשק, אלא שותפה לפיתוח, הסכמים הכוללים ייצור משותף, העברת ידע וטכנולוגיה והקמת תשתיות מקומיות, מעידים על מעבר לשלב עמוק יותר של שיתוף פעולה.
כך, טורקיה אינה רק מוכרת מערכות, אלא משתלבת בבניית היכולת הביטחונית של מדינות המפרץ לטווח ארוך.
להערכת הגורמים הביטחוניים,העמקת שיתוף הפעולה עם טורקיה משקפת גם שינוי עדין ביחס של מדינות המפרץ לארה"ב, אין מדובר בנטישה של המטרייה האמריקנית, אלא בניסיון לאזן אותה באמצעות שחקנים נוספים.
הגורמים לכך הם מגוונים, מגבלות מדיניות אמריקניות, שיקולים הקשורים לישראל, ורצון גובר לעצמאות בקבלת החלטות ביטחוניות. בתוך המרחב הזה, טורקיה מציעה אלטרנטיבה שאינה כרוכה באותן מגבלות.
התוצאה היא יצירת ציר ביטחוני משלים, שאינו מחליף את וושינגטון, אך מצמצם את התלות בה.
העמקת הקשרים בין טורקיה למדינות המפרץ אינה מתרחשת בוואקום. היא משתלבת בתפיסה רחבה יותר של יצירת מנגנון ביטחוני אזורי, המבוסס על אינטרסים משותפים ולא רק על בריתות חיצוניות.
הרעיון של מסגרת כזו, גם אם עדיין אינו מגובש, מבטא שאיפה לבנות מערכת הרתעה אזורית שתוכל להתמודד עם איומים כמו אלו שמציבה איראן.
טורקיה, במובן זה, מבקשת לא רק להשתלב במערכת, אלא לעצב אותה.
לסיכום,המשבר הביטחוני בעקבות המלחמה עם איראן האיץ תהליך עמוק של שינוי בקרב מדינות המפרץ, שבו טורקיה תופסת מקום מרכזי. באמצעות שילוב של יכולות צבאיות והצעת שותפות אסטרטגית, אנקרה מצליחה למצב עצמה כשחקן מפתח בזירה המתעצבת החדשה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
