המלחמה בין ארה"ב וישראל לאיראן, שנכנסה להפוגה זמנית לקראת משא ומתן שברירי, מציבה שאלה מרכזית אחת, כיצד ייתכן שעימות צבאי מול אחת המעצמות החזקות בעולם לא הסתיים בכך שארה"ב הכריעה צבאית באופן ברור את איראן.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי ארצות הברית הפעילה עוצמה צבאית חריגה בהיקפה, הפצצות אוויריות אינטנסיביות ושימוש בכוחות ימיים מתקדמים.
אולם, שני היעדים שהוגדרו בתחילת המערכה, פתיחת מיצרי הורמוז וחיסול מוחלט של תוכנית הגרעין, לא הושגו נכון לשעה זו.
לדברי הגורמים הביטחוניים הבכירים יש כמה הסברים להישארות המשטר האיראני על רגליו.
א.הסיבה הראשונה נעוצה במגבלות הכוח הצבאי הקלאסי. עליונות אווירית וימית כבר אינן מבטיחות הכרעה, כאשר הצד השני פועל במסגרת של מלחמה לא סימטרית.
איראן לא ניסתה להתמודד חזיתית מול ארצות הברית, אלא בחרה באסטרטגיה של שחיקה והגבלת חופש הפעולה של היריב.
הכלי המרכזי באסטרטגיה זו היה מערך הטילים הבליסטיים והכטב"מים.
אמצעים אלה, שהם זולים יחסית וקשים ליירוט בהיקפים גדולים, שינו את כללי המשחק. הם אילצו את הצי האמריקני להתרחק מגבולות איראן כדי שלא להיות בטווח הטילים והפכו כל ניסיון להתקרבות לשטח האיראני לסיכון ממשי. בכך הצליחה איראן לנטרל חלק מהיתרון האיכותי של יריביה.
הזירה הימית המחישה זאת באופן ברור, הצי האמריקני לא הצליח לכפות שליטה מלאה במיצר הורמוז, ואף נמנע מפעולות התקפיות עמוקות. במקום להיות גורם מכריע, הוא הפך לכלי תומך בלבד. זהו שינוי תפיסתי, שכן במשך עשורים נחשבה השליטה הימית לאחד מעמודי התווך של ההרתעה האמריקנית.
ב. ארה"ב אכן השמידה את כל הצי האיראני, אולם מסיבה לא ברורה היא לא פגעה בסירות השיט הקטנות של משמרות המהפכה, הסירות המהירות האלה מנוצלות על ידי משמרות המהפכה לאכיפת ההחלטה שלהם לסגור את מיצרי הורמוז.
ג.גורם נוסף הוא היכולת של איראן לשמור על לכידות פנימית. בניגוד לציפיות מסוימות, המערכה הצבאית לא הובילה להתפוררות פנימית או להתקוממות רחבה, חלקים מהאופוזיציה, כמו המחנה הרפורמיסטי, אף אימצו קו של הגנה על המדינה, מתוך הבנה כי קריסת המשטר עלולה להביא להתפרקות המדינה עצמה.
בכך נשמט אחד המנופים המרכזיים שעליהם ביססה ארה"ב את האפשרות להכרעה מהירה.
עשרות אלפי המפגינים שיצאו לרחובות בחודש ינואר שעבר, נשארו בבתיהם לאחר שכ-35 אלף מהם נרצחו באכזריות על ידי הבאסיג', הם הורתעו על ידי המשטר וגם מחכים עד עתה להודעה של הנשיא טראמפ שהבטיח להם כי הוא יודיע להם מתי לצאת שוב לרחובות.
גורמים ביטחוניים אומרים כי הניסיון הזה של המשטר האיראני בדיכוי גל המחאה של חודש ינואר, שימש עבורו כבסיס לפעולה גם במהלך המלחמה, כאשר פעל באופן שיטתי למנוע כל התפרצות מחאה נוספת. שילוב של שליטה ביטחונית הדוקה, הרתעה פנימית והפגנת נכונות להשתמש בכוח קיצוני, הבטיח כי העורף האיראני יישאר יציב ולא יהפוך לגורם מערער בזמן הלחימה.
ד. איראן הצליחה לשמר מרחב תמרון אסטרטגי. היא לא נכנעה בסוגיות הליבה, לא בתוכנית הגרעין ולא במערך הטילים הבליסטיים, והמשיכה לנהל מדיניות של עמימות ולחץ.
שליטתה במצר הורמוז הפכה לכלי מרכזי בהפעלת לחץ כלכלי וביטחוני, לא רק על ארצות הברית אלא על הכלכלה העולמית כולה.
היעדר ההכרעה נובע גם ממגבלות פוליטיות. ככל שהמערכה התארכה, כך גברו הלחצים הפנימיים בארה"ב על הנשיא טראמפ, והיכולת להרחיב את המלחמה או להסלים אותה הפכה מורכבת יותר. במצב כזה, גם היתרון הצבאי המובהק לא מתורגם בהכרח להישג אסטרטגי.
לבסוף, יש להתייחס לשינוי הרחב יותר בשדה הקרב. המלחמות המודרניות מתנהלות יותר ויותר מרחוק, באמצעות טילים, כטב"מים ואמצעים בלתי מאוישים. בעידן כזה, גם מדינות שאינן מעצמות יכולות ליצור הרתעה אפקטיבית ולמנוע הכרעה מהירה.
ה.לכך יש להוסיף גורם נוסף,היעדר פעולה קרקעית רחבה בשטח איראן שתסכן את המשטר, קשה מאוד להפיל משטר רודני ונחוש להילחם על הישרדותו באמצעות הפצצות אוויריות.
המסקנה העולה מהמלחמה ברורה, איראן לא הוכרעה לא משום שניצחה, אלא משום שהצליחה להתאים את עצמה לכללי המשחק החדשים. היא שילבה בין אמצעים זולים יחסית, חשיבה אסטרטגית וגמישות תפעולית, לצד שליטה פנימית נוקשה, ובכך הצליחה למנוע מיריביה להשיג את יעדיהם.
השאלה שנותרת פתוחה היא כיצד ייראה השלב הבא, בינתיים למשטר האיראני יש הישג והוא שהוא הצליח לשרוד.
האם בסופו של דבר תהפוך הכלכלה לנשק שיכריע את איראן? האם המצור הימי שהטיל עליה טראמפ יביא בסופו של דבר לכניעתה? או אולי שילוב של המצור הימי ביחד עם התקפה מסיבית על התשתיות הלאומיות שלה? נצטרך להמתין ולראות.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
