ראש הממשלה נתניהו שוחח אמש בטלפון עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ והשיחה עסקה בנושא איראן ולבנון.
גורמים בכירים בירושלים מעריכים כי הנשיא טראמפ מעוניין כרגע בהמשך המצור הימי על איראן מתוך הנחה שהדבר יביא לכניעתם של האיראנים, עם זאת הוא הורה לצבא ארה"ב להיערך למכה צבאית משמעותית על איראן אם המצור הימי לא יצליח.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי לאחר כשלושה חודשי לחימה בין ארצות הברית וישראל לבין איראן, העימות כבר אינו מתנהל כמלחמה צבאית קלאסית, אלא כמערכת מתמשכת של שחיקה כלכלית וטכנולוגית.
למרות הפסקת אש יחסית בלחימה הישירה, הזירה עברה לשלב של עימות עקיף: מצור אמריקני על נמלים איראניים, מול איום איראני על מיצר הורמוז. התוצאה היא מצב של לחץ הדדי מתמשך, ללא הכרעה וללא אופק מדיני ברור.
להערכת אותם גורמים, מדובר בשלב חדש בלוחמה המודרנית, שבו כטב"מים, טילים בליסטיים ומערכות הגנה מתקדמות הופכים למרכיב מרכזי, בעוד משקל הכוחות הקונבנציונליים יורד.
מצד אחד, ארה"ב וישראל מציגות עליונות טכנולוגית ויכולת מבצעית גבוהה, אך גם נחשפות למגבלות אסטרטגיות ולפערי תכנון ארוך טווח.
מצד שני, איראן סופגת פגיעות קשות בתשתיותיה הצבאיות והגרעיניות, אך מצליחה לשמר יכולת הישרדות ולהפתיע ביכולות תקיפה שלא הוערכו מראש, כולל ירי טילים בליסטיים לעבר אזורים מרוחקים כמו בסיס דייגו גרסיה.
המערכה גם חושפת חולשה אירופית, לצד רווחים אסטרטגיים לרוסיה ועמדה מורכבת של סין, שמושפעת מהשלכות האנרגיה ומההתשה האמריקנית בזירה הגלובלית.
בסיכומו של דבר, אף צד אינו משיג הכרעה אסטרטגית ברורה, והעימות ממחיש את הפער ההולך וגדל בין עליונות צבאית לבין תוצאה מדינית בפועל.
להערכת גורמים ביטחוניים, המהלך האמריקני להטלת מצור ימי על נמלי איראן אינו עוד צעד טקטי, אלא ניסיון לשינוי כללי המשחק האסטרטגיים.
לאחר כישלון סבב השיחות בפקיסטן, וושינגטון בחרה לעבור מדיפלומטיה להפעלת כוח ימי ישיר, שנועד לנתק את איראן ממסדרונות הסחר המרכזיים שלה.
המצור אינו נועד רק להגביל תנועת אוניות, אלא לשיתוק שיטתי של הכלכלה האיראנית: פגיעה בייצוא נפט וגז, וחסימת יבוא סחורות חיוניות. מדובר בכלי לחץ הנמצא על הגבול שבין מלחמה כלכלית למלחמה צבאית, תוך ניסיון להימנע מעימות ישיר כולל.
המשמעות המיידית היא פגיעה במקור ההכנסה המרכזי של איראן. ייצוא האנרגיה, עמוד השדרה של הכלכלה האיראנית, משותק בפועל, והמדינה מאבדת בתוך ימים מקור מטבע חוץ קריטי.
להערכת הגורמים הביטחוניים, ההשפעה הראשונית צפויה להיות חריפה: אובדן של מאות מיליוני דולרים ביום, שיבוש בשרשראות אספקה, מחסור במזון, תרופות וחומרי גלם, ועלייה חדה באינפלציה.
במקביל, ירידה בהכנסות מטבע חוץ צפויה להוביל לפיחות חד במטבע המקומי, לפגיעה בכוח הקנייה ולהעמקת המשבר הכלכלי.
בטווח הבינוני והארוך, הסכנה המרכזית היא מעבר ממשבר כלכלי למשבר מערכתי: ירידה בייצור התעשייתי, עלייה באבטלה, בריחת השקעות זרות והעמקת מיתון.
בתרחיש כזה, הלחץ הכלכלי עלול להפוך ללחץ חברתי ופוליטי, עם פוטנציאל לערעור היציבות הפנימית של המשטר.
לצד המהלך האמריקני, איראן שומרת בידיה מנוף לחץ מרכזי: השליטה במיצר הורמוז.
האיום האיראני לפגוע בשיט המסחרי ואף להרחיב את הפגיעה לנמלי מדינות המפרץ, ממחיש כי מדובר בעימות דו-כיווני, שבו כל צד מחזיק יכולת להסלמה משמעותית.
במצב כזה, העימות עלול להידרדר במהירות ממלחמה כלכלית לעימות אזורי רחב, שבו נתיבי האנרגיה העולמיים הופכים לזירת התנגשות. כל פגיעה בזרימת הנפט דרך המיצר עשויה להביא לזינוק חד במחירי האנרגיה ולפגיעה ביציבות הכלכלה הגלובלית.
האסטרטגיה האמריקנית מבוססת על שילוב בין לחץ מקסימלי לבין שמירה על אפשרות דיפלומטית. אולם ככל שהלחץ גובר, מצטמצם מרחב הפשרה.
איראן עשויה לפרש את המצור כאיום קיומי ולהגיב בהחרפת צעדים, מה שעלול ליצור דינמיקה מסוכנת של הסלמה הדדית: כל צד מעלה את רף הלחץ מתוך הנחה שהשני יישבר ראשון, אך בפועל מגביר את הסיכון להתנגשות ישירה.
לסיכום, הטלת מצור ימי מתמשך על איראן עשויה להתברר כאחת מנקודות המפנה המשמעותיות במזרח התיכון בשנים האחרונות.
לא רק בשל הפגיעה הישירה בכלכלה האיראנית, אלא גם בשל השלכות רחבות על שוקי האנרגיה, על ביטחון נתיבי השיט ועל מאזן הכוחות האזורי.
בסופו של דבר, השאלה המרכזית אינה רק האם המהלך יצליח לכופף את איראן, אלא האם הוא יישאר כלי לחץ מוגבל או יהפוך לטריגר להסלמה אזורית רחבת היקף.
במציאות שבה כלכלה וביטחון שזורים זה בזה, הגבול בין לחץ אסטרטגי לבין עימות כולל הופך דק מתמיד, והסיכון להסלמה נותר גבוה במיוחד.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
