על פי גורמים בכירים בירושלים, ממשל טראמפ מתחיל לאבד את סבלנותו בעודו ממתין לתשובה האיראנית על ההצעה האמריקנית שהיתה אמורה להגיע כבר בסוף השבוע שעבר.
הנשיא טראמפ כבר העלה אתמול בפני כתבים את האופציה שארה"ב תחזור ל"פרויקט החירות" פלוס, כלומר,
"בנוסף לדברים אחרים", שאותם הוא נמנע מלפרט.
על פי הגורמים האלה, ארה"ב ביקשה מקטאר לחזור ולתווך בינה לבין איראן, למרות שקטאר הותקפה על ידי האיראנים בטילים ובכטב"מים, זאת לאחר שפקיסטן לא הצליחה להביא תשובה מהאיראנים, רשמית פקיסטן ממשיכה לתווך אך הקטארים עובדים במרץ מול איראן מאחורי הקלעים.
ראש ממשלת קטאר, מוחמד א-ת'אני, ערך בסוף השבוע האחרון ביקור בוושינגטון ונפגש במשך כשעתיים עם סגן נשיא ארה"ב, ג'יי די ואנס, העומד בראש צוות המו"מ האמריקני.
משרד החוץ האמריקני אישר לפנות בוקר כי ראש ממשלת קטאר נועד גם עם שר החוץ מרקו רוביו במיאמי וכי בפגישה השתתף גם השליח האמריקני סטיב וויטקוף.
ארה"ב עברה לניהול המשבר ומחפשת הסכם
גורמים ביטחוניים בכירים מאשרים כי לאחר עשרות ימים של עימות צבאי אלים בין ארה"ב לבין איראן היא לא הצליחה לשבור את המשטר, לעצור לחלוטין את תוכנית הגרעין או לנטרל את יכולות הטילים וההרתעה שלה.
להערכתם,איראן הצליחה לשמור על יציבות פנימית ולהפעיל לחץ על ארה"ב באמצעות איום על מיצרי הורמוז והשפעה על שוקי האנרגיה העולמיים. בעקבות זאת, הממשל האמריקני החל לקדם “מזכר הבנות” שיכלול פשרה עם איראן במקום דרישה לכניעה מלאה.
גורמים בכירים בישראל חוששים כי הסדר כזה יאפשר לאיראן לשקם את כלכלתה ואת השפעתה האזורית. מנגד, ארה"ב סבורה כי המשך המלחמה עלול להוביל להסלמה אזורית רחבה ולפגיעה בכלכלה העולמית.
נכון לעכשיו, התברר כי העליונות הצבאית האמריקנית אינה מספיקה כדי לכפות שינוי אסטרטגי על איראן, וכי טהראן הצליחה להפוך את עמידתה בלחצים לכלי כוח במשא ומתן.
היעדים שהוצבו בראשית העימות הצבאי עם איראן, החל מפגיעה אנושה בפרויקט הגרעין האיראני, דרך החלשת מערך הטילים הבליסטיים ועד לערעור יציבות המשטר בטהראן, נראים כיום רחוקים מהשגה.
במקום הכרעה מהירה, ארה"ב מוצאת את עצמה מתמודדת עם מציאות של מלחמת התשה מדינית, צבאית וכלכלית מול יריב שמסרב להיכנע ללחצים.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי איראן הצליחה לבלום את הניסיון לכפות עליה שינוי אסטרטגי עמוק. למרות הסנקציות, הלחץ הצבאי והאיומים הישירים מצד הנשיא דונלד טראמפ, טהראן לא ויתרה על עקרונות היסוד שלה, לא על זכותה להעשיר אורניום, לא על תוכנית הטילים הבליסטיים ולא על תפיסת ההרתעה האזורית שהיא בנתה במזרח התיכון באמצעות השלוחות שלה.
מבצע "פרויקט החירות", שנועד לשבור את השליטה האיראנית במיצרי הורמוז ולהחזיר את חופש השיט, הפך בתוך זמן קצר למוקד מתיחות אזורי שאיים להצית עימות רחב יותר במפרץ.
איראן הצליחה להבהיר כי כל ניסיון אמריקני לשנות בכוח את מאזן הכוחות הימי יוביל לפגיעה ישירה באינטרסים של מדינות המפרץ ובתנועת האנרגיה העולמית.
התגובה האיראנית יצרה לחץ כבד על מדינות המפרץ, במיוחד סעודיה ואיחוד האמירויות, שחששו מפגיעה בתשתיות האנרגיה והנמלים שלהן. בעקבות זאת הופעל לחץ מדיני אינטנסיבי על וושינגטון למנוע הידרדרות נוספת. מבחינת טראמפ, המשמעות הייתה ברורה, ארה"ב עלולה להיגרר למלחמה אזורית רחבה ויקרה ללא הבטחה להשגת הכרעה.
בפועל,על פי דיווחים שהגיעו לירושלים מוושינגטון, הממשל האמריקני עבר בהדרגה ממדיניות של ניסיון "לשבור" את איראן למדיניות של ניהול המשבר.
במקום לדבר על הפלת המשטר או פירוק מלא של תוכנית הגרעין, השיח בוושינגטון מתמקד כעת בניסיון למנוע הסלמה כוללת, לשמור על חופש השיט במפרץ ולהגיע להסכם חלקי שיבלום זמנית את ההתקדמות האיראנית.
אלא שגם האפשרות להסכם כזה מעוררת דאגה עמוקה בישראל.
גורמים בכירים בירושלים חוששים כי כל הסכם אמריקני-איראני שלא יטפל באופן מלא בתוכנית הטילים הבליסטיים ובמערך השלוחות האזורי של איראן, ובראשן חזבאללה, יאפשר לטהראן להתאושש כלכלית ולשקם את כוחה האזורי.
מבחינת ישראל, מדובר בסכנה אסטרטגית שעלולה למחוק חלק גדול מהישגי הלחץ שהופעלו על איראן בשנים האחרונות.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי עצם המעבר האמריקני לשולחן המשא ומתן משדר לאיראן מסר של עייפות אסטרטגית אמריקנית.
לדבריהם,בטהראן מפרשים את רצונו של טראמפ להימנע ממלחמה ממושכת, במיוחד לקראת ביקורו בסין ב-14 ובחירות האמצע בנובמבר, כחולשה, לכן, האיראנים ממשיכים למשוך זמן, להציג קשיחות במשא ומתן ולסרב לקבל את הדרישות המרכזיות של וושינגטון.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי אחת הבעיות המרכזיות של ארה"ב היא ההבנה המאוחרת כי איראן איננה פועלת לפי ההיגיון המערבי המקובל. המשטר בטהראן רגיל לפעול תחת לחץ, לספוג סנקציות ולהתמודד עם בידוד בינלאומי. מבחינתו, עמידה ממושכת מול ארה"ב וישראל איננה כישלון אלא הוכחה ליכולת ההישרדות של "ציר ההתנגדות".
גם מבחינה צבאית, ההערכות האחרונות אינן מעודדות מבחינת ארה"ב וישראל, למרות התקיפות האוויריות העצימות, איראן עדיין מחזיקה במלאי משמעותי של טילים בליסטיים וכטב"מים, וממשיכה לשמור על יכולות הרתעה אזוריות. משמעות הדבר היא שגם אם תחודש המלחמה, אין ודאות שהיא תשיג תוצאות שונות מאלה שהושגו עד כה.
להערכת גורמים ביטחוניים בכירים, לארה"ב יש שלוש אפשרויות כעת.
הראשונה היא הסכם חלקי עם איראן שיגביל זמנית את תוכנית הגרעין אך לא יפרק אותה לחלוטין.
השנייה היא המשך מצב של עימות מוגבל ומתמשך ללא הכרעה וללא הסכם.
השלישית היא חזרה למלחמה רחבה, שעלולה להוביל להסלמה אזורית מסוכנת ולפגיעה קשה בכלכלה העולמית.
בכל אחד מהתרחישים הללו, ארה"ב מגלה כי היכולת לכפות על איראן שינוי אסטרטגי עמוק מוגבלת הרבה יותר מכפי שסברו בוושינגטון בתחילת הדרך.
במקום ניצחון חד משמעי, ארה"ב מתמודדת עם יריב עיקש, סבלני ובעל נכונות לשלם מחיר גבוה כדי לשמור על האידיאולוגיה שלו ועל מעמדו האזורי.
מבחינת ישראל, זוהי ההתפתחות המדאיגה ביותר, גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי אחרי שנים של מאמץ לבודד את איראן ולשחוק את כוחה, האפשרות שטהראן תצא מהמשבר כשהיא עדיין שחקן מרכזי במזרח התיכון נראית בהחלט אפשרית.
חשש נוסף הוא שארה"ב תגיע להסכם עם איראן שיגביל את פעילות צה"ל בלבנון ויאפשר לחזבאללה לשמור על כוחו הצבאי ואף להשתקם.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
