ביקורו הצפוי של נשיא סוריה אחמד א-שרע, בוושינגטון ב־14 ביוני אינו עוד פגישה דיפלומטית שגרתית.
גורמים מדיניים מעריכים כי מאחורי ההזמנה של הנשיא דונלד טראמפ מסתתרת, ככל הנראה, תפיסה אמריקנית רחבה יותר המבקשת לעצב מחדש את מאזן הכוחות במזרח התיכון, תוך ניסיון לרתום את סוריה למהלכים אזוריים חדשים, ובראשם הסוגיה הלבנונית וההתמודדות עם חזבאללה.
העיתוי של הביקור מעורר עניין מיוחד. הוא מגיע לאחר שטראמפ רמז בפומבי כי היה רוצה לראות את סוריה ממלאת תפקיד פעיל יותר בלבנון, ואף הציג את האפשרות שדמשק תסייע במאבק נגד חזבאללה. ההתבטאות הזו לא הייתה מקרית. היא משקפת את חיפושו של הממשל האמריקני אחר שחקנים אזוריים שיוכלו לסייע בקידום האינטרסים שלו, מבלי להעמיק את המעורבות הצבאית הישירה של ארה"ב.
אולם נראה כי א-שרע אינו ממהר לאמץ את החזון האמריקני. על פי דיווחים בתקשורת הערבית, ההנהגה בדמשק אינה מעוניינת להיגרר להרפתקה לבנונית חדשה. לאחר יותר מעשור של מלחמת אזרחים והמאמצים לייצב מחדש את המדינה, העדיפות העליונה של א-שרע היא שיקום סוריה וביסוס שלטונו מבית.
מבחינתו, פתיחת חזית חדשה בלבנון עלולה לסכן את ההישגים שהושגו עד כה וליצור עימותים מיותרים עם שחקנים אזוריים חשובים.
גם טורקיה, הפטרון האזורי המרכזי של השלטון החדש בדמשק, אינה מגלה התלהבות מהרעיון. אנקרה מעדיפה שסוריה תתמקד בענייניה הפנימיים ותימנע מהסתבכות במאבקים העלולים להרחיב את חוסר היציבות באזור. לכן, ההתנגדות הסורית למעורבות בלבנון אינה נובעת רק משיקולים מקומיים אלא גם משיקולים אזוריים רחבים יותר.
למרות זאת, גורמים מדיניים אומרים כי עצם קיומו של הביקור בבית הלבן מעיד על החשיבות שמייחס ממשל טראמפ לסוריה במסגרת עיצוב הסדר האזורי החדש. בשבועות האחרונים הפך הנשיא אחמד א-שרע לאחד מבני השיח המרכזיים של וושינגטון באזור, וזאת לאחר שארה"ב הסירה את שמה של סוריה מרשימת המדינות שאינן משתפות פעולה באופן מלא במאבק בטרור, ובמקביל החלה לקדם מהלכים להסרת חלק מהסנקציות שהוטלו עליה.
במקביל, סוגיית דרום סוריה צפויה להיות אחד הנושאים המרכזיים בפגישות בוושינגטון. השלטון הסורי מבקש להגיע להסדר ביטחוני עם ישראל שיבטיח את נסיגת ישראל מאזור החיץ,את יציבות הגבול ויגביל את החיכוך הצבאי, אולם ישראל מסרבת לפי שעה לחתום על הסכם כזה.
מבחינת ירושלים, המציאות בדרום סוריה עדיין רחוקה מלהיות יציבה, במיוחד לנוכח ההתפתחויות במחוז א-סווידא והקשרים המתהדקים בין הדרוזים לבין ישראל.
המורכבות של הנושא הסורי גוברת על רקע המשך הפעילות הישראלית בדרום סוריה והמאבק על עתידו של המחוז הדרוזי בא-סווידא.
בעוד שדמשק מבקשת לשמר את אחדותה הטריטוריאלית של המדינה, הדרוזים במחוז דורשים אוטונומיה רחבה יותר ומקיימים קשרים עם ישראל. סוגיה זו עלולה להפוך לאחת מנקודות המחלוקת המרכזיות בין וושינגטון, דמשק וירושלים.
מאחורי כל ההתפתחויות הללו ניצבת דמותו של תום בראק, שליחו המיוחד של טראמפ לסוריה ולעיראק. בראק נחשב לאחד האנשים הקרובים ביותר לנשיא האמריקני, והוא מקדם תפיסה אזורית המבוססת על שילוב סוריה במערכת הבריתות החדשה שמנסה וושינגטון לבנות במזרח התיכון. במסגרת זו הוא רואה חשיבות רבה בקידום הסכמי נורמליזציה עם ישראל ובהרחבת "הסכמי אברהם" למדינות נוספות באזור.
מבחינת הממשל האמריקני, שילובה מחדש של סוריה במערכת האזורית אינו נועד רק לייצב את המדינה לאחר שנים של מלחמה, אלא גם ליצור משקל נגד להשפעת איראן ולפתוח פתח למהלכים אזוריים חדשים. לכן, סוגיית לבנון, מעמדו של חזבאללה והיחסים עם ישראל צפויים לעמוד ברקע כל השיחות בין טראמפ לא-שרע.
הביקור בוושינגטון אינו עוסק רק בלבנון או בדרום סוריה. הוא מהווה מבחן רחב יותר ליחסים המתהווים בין הממשל הסורי החדש לבין ארה"ב.
לאחר הסרת חלק מהמגבלות האמריקניות על סוריה והצעדים לקראת ביטול חוקי הסנקציות שהוטלו עליה בעבר, נפתחת בפני דמשק הזדמנות נדירה להשתלב מחדש במערכת הבינלאומית.
אולם ההזדמנות הזו מלווה גם במחיר פוליטי. גורמים מדיניים מעריכים כי וושינגטון צפויה לדרוש מא-שרע מחויבות גדולה יותר לסדר האזורי שהיא מבקשת לעצב, כולל עמדות ברורות יותר כלפי לבנון, חזבאללה וישראל. השאלה המרכזית היא עד כמה יהיה מוכן המנהיג הסורי החדש להיענות לדרישות הללו, מבלי לפגוע בלגיטימציה שלו מבית ומבלי להסתכן בעימות עם בעלי בריתו האזוריים.
לפיכך, הביקור ב־14 ביוני עשוי להתברר כאחד המבחנים המדיניים החשובים ביותר של א-שרע מאז עלייתו לשלטון. הוא יידרש לאזן בין הרצון ליהנות מהפתיחות האמריקנית ומהאפשרויות הכלכליות שהיא מציעה, לבין הצורך לשמור על עצמאות ההחלטה הסורית ולהימנע מהסתבכות מחודשת בזירה הלבנונית.
תוצאות הביקור עשויות ללמד לא רק על עתיד היחסים בין דמשק לוושינגטון, אלא גם על כיוונו של הסדר האזורי החדש שמנסה ממשל טראמפ לעצב במזרח התיכון.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
